בעת התפילה לא יחשוב בענייני לימודו

עצה וסגולה יומית: 

בעת התפילה לא יחשוב בענייני לימודו

אַף עַל גַּב דְּדָבֵק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ הֵימֶנָּה, מִכָּל מָקוֹם בְּעֵת הַתְּפִלָּה אֵינִי מְחַשֵּׁב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, רַק דַּעְתִּי עִם הַתְּפִלָּה, דִּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד וּזְמַן תְּפִלָּה לְחוּד (שבת י.). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות לא.), אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה, שֶׁאִם אֵינָהּ הֲלָכָה פְּסוּקָה יִהְיֶה לִבּוֹ טָרוּד בְּעִיּוּן אוֹתָהּ הֲלָכָה, וְלֹא יִהְיֶה לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה. וְעִקַּר הַתְּפִלָּה בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא יג) 'וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם'. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר 'רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי', דְּהַיְנוּ, אַף עַל גַּב דַּאֲנִי דָּבֵק בְּתוֹרָתְךָ כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם 'פִקּוּדֶיךָ' שֶׁהֵם תְּפִלּוֹתֶיךָ, 'אָהָבְתִּי', בְּעֵת הַתְּפִלָּה אֲנִי מְפַנֶּה דַּעְתִּי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְאֵינִי נוֹתֵן דַּעְתִּי כִּי אִם בַּתְּפִלָּה, דִּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד וּזְמַן תְּפִלָּה לְחוּד.

(אלף בינה, אות רי"ש ד"ה ראה כי)

ווארט יומי:

הדרך איך לשוב בתשובה

כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ וְגוֹ' (בראשית מג י-יא).

אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, בְּהַקְדִּים מַה שֶּׁכָּתְבוּ חַכְמֵי הַמּוּסָר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּיֵצֶר הָרָע כֻּלּוֹ מָלֵא מִרְמוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, וּמֵבִיא עֵצוֹת מֵרָחוֹק, וּמַדְחֶה אָדָם מִדְּחִי אֶל דֶּחִי. בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר לָאָדָם, כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה אֵין עָלָיו שׁוּם עֹנֶשׁ, מִשּׁוּם שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין מַעֲנִישִׁים רַק מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמַעְלָה (שבת פט:, זו"ח עב:). וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה אוֹמֵר לוֹ, יָדוּעַ לְךָ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:) מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲלַת תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת צַדִּיקִים גְּמוּרִים, אִם כֵּן טוֹב לְךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה חֲמוּרָה וְתִטְעַם טַעַם הָעֲבֵרָה וְתִפְרֹשׁ וְתַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְתִהְיֶה מַעֲלָתְךָ גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים. וְהוּא מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וְרוֹצֶה לְהַטְמִיעוֹ מֵעֲבֵרָה לַעֲבֵרָה עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע וְלֹא יוּכַל לַעֲלוֹת. וְהִנֵּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כַּמָּה וְכַמָּה אֵרַע לָהֶם זֶה הַדָּבָר. בֶּאֱמֶת יֵשׁ שֶׁמִּתְחָרְטִים וּמִתְנַחֲמִים וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּתְשׁוּבָתָם מְקֻבֶּלֶת אֲבָל אֵינָהּ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנָה (ע"ז יט.). וְהַגְּרוּעָה הִיא בְּסוֹף יָמָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקֻבֶּלֶת (רות רבה ו ד), אֵינָהּ דּוֹמָה לָרִאשׁוֹנָה. בֶּאֱמֶת הַתְּשׁוּבוֹת חֲלוּקוֹת, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי מֵאַהֲבָה אֲפִלּוּ בְּסוֹף יָמָיו, וַדַּאי דִּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה כְּמִי שֶׁלֹּא חָטָא:

כשהגיעו ימי הזקנה מתחרט שלא שב קודם

וְזֶהוּ בֵּאוּר הַכְּתוּבִים, כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ, בָּא לִרְמֹז עַל מִי שֶׁהִגִּיעַ לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּמִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וּמִתְנַחֲמִים הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְאוֹמְרִים כִּ'י ל'וּלֵא, רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא חֲמִשִּׁים, כְּלוֹמַר, הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּנוּ גְּרוּעָה שֶׁנִּתְעַכַּבְנוּ עַד עַכְשָׁו. כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ, מִלְּשׁוֹן זִקְנָה וְשֵׂיבָה, דְּהַיְנוּ, עַכְשָׁו בָּא עֵת הַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְאֵין הַתְּשׁוּבָה רְצוּיָה כָּל כָּךְ. זֶה פַעֲמָיִם, דְּהַיְנוּ, זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים פִּתָּנוּ יֵצֶר הָרָע וְהִדִּיחָנוּ, קֹדֶם הַגִּיעֵנוּ לִכְלַל עֶשְׂרִים פִּתָּנוּ בְּטַעֲנַת שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין מַעֲנִישִׁים רַק מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּבְהַגִּיעֵנוּ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה פִּתָּנוּ בְּטַעֲנַת בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, וְצָרִיךְ לַעֲבֹר עֲבֵרָה גְּדוֹלָה דְּלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁתִּקָּרֵא בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. וּבָּזֶה דָּחָה אוֹתָנוּ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, עַד שֶׁהִטְמִיעַ אוֹתָנוּ עַד עַכְשָׁו יְמֵי זִקְנָה וְשֵׂיבָה.

(פיתוחי חותם פרשת מקץ)