בעת הברכה מברר ניצוצות הקדושה שבמאכל

עצה וסגולה יומית: 

בעת הברכה מברר ניצוצות הקדושה שבמאכל

דְּיָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זלה"ה (שער המצוות פרשת עקב) דְּהַנִּיצוֹצוֹת נִתְפַּזְּרוּ בְּכָל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְחִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכָל מִינֵי פֵּרוֹת וִירָקוֹת, וְאָנוּ מְלַקְּטִים וּמְבָרְרִים אוֹתָם עַל יְדֵי אֲכִילָה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין וּמְבָרְכִין.

(מחשוף הלבן, תחילת פרשת כי תבוא)

ווארט יומי:

הגוף קרוץ מחומר והנשמה חלק אלוה ממעל

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ וְגוֹ' וַיֹּאמֶר אֵלָיו וְגוֹ' וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' וְגוֹ' (במדבר י כט-לג). אֶפְשָׁר לִרְמֹז אֵלֶּה הַפְּסוּקִים עַל עִנְיַן הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה, דְּיָדוּעַ כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף מֵחֹמֶר קֹרַץ, לְפִיכָךְ תַּאֲוָתוֹ וְחִשְׁקוֹ לְהִתְדַּבֵּק בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְתַאֲווֹתָיו, וְהַנְּשָׁמָה כֵּיוָן שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, רְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ כִּי אִם בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי זֶהוּ עִקַּר בִּיאָתָהּ. וְהַנְּשָׁמָה מוֹרָה לַגּוּף שֶׁיִּרְדֹּף אַחַר עֲצָתָהּ, וּמוֹדַעַת לוֹ כֵּיוָן שֶׁסּוֹף אָדָם לַקֶּבֶר וְיָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר, אֵין לוֹ לִרְדֹּף אַחַר חַיֵּי שָׁעָה וּלְהַנִּיחַ חַיֵּי עוֹלָם. וְיָדוּעַ שֶׁהַנְּשָׁמָה פְּעֻלּוֹתֶיהָ תְּלוּיִים בַּגּוּף, שֶׁאִם אֵין הַגּוּף עוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, נְשָׁמָה מִנַּיִן לָהּ:

וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַפְּסוּקִים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הוּא הַנְּשָׁמָה, לְחֹבָב הוּא הַגּוּף שֶׁמְּחַבֵּב תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בֶּן רְעוּאֵל קָרֵי בֵּהּ 'רֵעַ אֵל', דְּהַגּוּף הַמְחַבֵּב תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרָא רֵעַ לָאֵל. הַמִּדְיָנִי, שֶׁעוֹשֶׂה דִּין לְעַצְמוֹ. חֹתֵן מֹשֶׁה, דְּהַגּוּף הוּא חֲתַן הַנְּשָׁמָה. נֹסְעִים אֲנַחְנוּ, כְּלוֹמַר הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹ, אֵין לָנוּ שׁוּם זְמַן מֻגְבָּל בּוֹ שֶׁנּוּכַל לוֹמַר עֲדַיִן הַיָּמִים אֲרֻכִּים וְנַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, רַק כָּל הַיּוֹם שֶׁמָּא הוּא זְמַן מִיתָתֵנוּ (שבת קנג.), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר נֹסְעִים אֲנַחְנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר, אֶל הַמָּקוֹם הוּא עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לָכֵן לְכָה אִתָּנוּ, רְדֹף אַחַר עֲצָתֵנוּ וְלֹא תַּעֲסֹק כִּי אִם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּבָזֶה וְהֵטַבְנוּ לָךְ, דְּגַם הַגּוּף יֵשׁ לוֹ הֲנָאָה גְּדוֹלָה, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים זוֹכֶה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְתַחֲזֹר לוֹ הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיְתָה בּוֹ וְיַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה, וְזֶהוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. וּמַה שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן רַבִּים לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ בָּאָדָם נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר בִּלְשׁוֹן רַבִּים. כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, רוֹצֶה לוֹמַר זֶה הַטּוֹבָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא וְשֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, לֹא עֲשָׂאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם וְלֹא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם (תוספתא סנהדרין פי"ג ה"ב), וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי קַחַת חֶלְקֵנוּ בַּטּוֹבָה הַהִיא שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק:

בתחילה הגוף מסרב ועומד בטבעו

וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ, בַּתְּחִלָּה הַגּוּף מְסָרֵב, כֵּיוָן שֶׁטִּבְעוֹ הוּא טֶבַע הָעוֹלָם שֶׁהוּא שָׁרוּי בּוֹ, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ לֹא אֵלֵךְ אַחַר עֲצָתְךָ וְאֶתְבַּטֵּל מֵהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶהוּ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ, דְּהַיְנוּ הַגּוּף הוֹלֵךְ אַחַר שָׁרְשׁוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ שֶׁהוּא הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה:

הנפש רוח ונשמה מבקשים שוב מהגוף

חוֹזֶרֶת הַנְּשָׁמָה וְאוֹמֶרֶת לוֹ אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ שְׁלֹשָׁה תְּלוּיִים בְּךָ, נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, כִּי אַתָּה הוּא הַפּוֹעֵל, וְזֶהוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, דְּהַיְנוּ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעִקַּר חֲנָיוֹתֵינוּ בְּךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה הוּא הַחַי הַמְדַבֵּר בַּעֲדֵנוּ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזֶהוּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, בַּמִּדְבָּר לְשׁוֹן דִּבּוּר. וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם, דְּהַיְנוּ אַתָּה הוּא עֵינֵינוּ כֵּיוָן שֶׁאַתָּה הוּא הַפּוֹעֵל, וּלְפִיכָךְ אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ:

וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כְּלוֹמַר שִׂמְחָה גְּדוֹלָה תִּהְיֶה לְךָ אִם תֵּלֵךְ אַחַר עֲצָתֵנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי הַטּוֹבָה הַמַּגַּעַת לָנוּ גַּם אַתָּה תֵּהָנֶה מִמֶּנָּה:

לבסוף הגוף שמע לנשמה

וְשָׁמַע לָהֶם הַגּוּף וְרָדַף אַחַר עֲצָתָם, וְכֻלָּם הִסְכִּימוּ בְּעֵצָה טוֹבָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר זֶה וַיִּסְעוּ מֵהַר ה', הַר ה' הוּא יֵצֶר הָרָע שֶׁדּוֹמֶה לְהַר, עַכְשָׁו הִסְכִּים הַגּוּף עִם הַנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, וְנָסְעוּ מִמֶּנּוּ וְעָשׂוּ תִּקּוּן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל.), יְשַׁלֵּשׁ אָדָם יָמָיו שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה שְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד, וְזֶהוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, דְּהַיְנוּ תְּשַׁלְּשׁוּ הַיָּמִים כָּאָמוּר. וַאֲרוֹן בְּרִית ה' הוּא יֵצֶר הַטּוֹב, נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם מִכֹּחַ הַתִּקּוּן שֶׁעָשׂוּ דֶּרֶךְ שִׁלּוּשׁ הַיָּמִים, כְּדֵי לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:

השכינה שרויה כנגדו בעולם הזה ובעולם הבא

וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לִפָּטֵר, הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת עִמָּהֶם וּמְלַוָּה אוֹתָם עַד מְקוֹם מְנוּחָתָם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַעֲנַן ה', הִיא הַשְּׁכִינָה, עֲלֵיהֶם יוֹמָם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהָלְכוּ לָעוֹלָם הַבָּא הַנִּקְרָא 'יוֹם', בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה הוּא עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אַף הָעוֹלָם הַזֶּה נִקְרָא לָהֶם 'מַחֲנֵה שְׁכִינָה', שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה נֶגֶד הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִמְצָא בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ נָסַע מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, וּלְהָכִי קָרֵי לֵהּ בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה:

(פיתוחי חותם פרשת בהעלותך)