בעל תשובה צריך להיות ולנהוג בענוה יתירה
עצה וסגולה יומית:
על ידי כעס מסתלקת נפשו הקדושה
אֶפְשָׁר לִרְמֹז עַל הַכַּעַס דְּחָמוּר מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב קפב.) עָלָיו, דְּאָמַר שָׁם דְּאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו כְּמוֹ הַכַּעַס, שֶׁעַל יְדֵי הַכַּעַס מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְשׁוֹרָה בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר. וְעָלָיו אָמַר אִיּוֹב (יח ד) 'טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ', שֶׁסִּטְרָא אַחֲרָא טוֹרֶפֶת נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, וּמַחֲלִיפָתָהּ לוֹ בְּנֶפֶשׁ טְמֵאָה. וְעַל זֶה אָמְרָה תּוֹרָה (תהלים פא י) 'לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר', בְּךָ מַמָּשׁ, וְאֵין לְךָ שֶׁמַּגְבִּיר סַמָּאֵ"ל וְלִילִי"ת כְּמוֹ הַכַּעַס. וְאֶפְשָׁר דְּלָזֶה כִּוֵּן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר (קהלת ז ט) 'כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ', 'כְּסִילִים' הֵם סַמָּאֵ"ל וְלִילִי"ת, וְהַכַּעַס בָּהֶם יִמְצָא מְנוּחָתוֹ, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בּוֹ וְחוֹטְפִים וְטוֹרְפִים נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, וּמַחֲלִיפִים אוֹתָהּ לוֹ בְּנֶפֶשׁ טְמֵאָה מִצִּדָּם, וְכַמָּה רָעוֹת נִמְשָׁכִים מִן הַכַּעַס.
(מחשוף הלבן פרשת משפטים, ד"ה ואנשי קודש)
ווארט יומי:
בעל תשובה צריך להיות ולנהוג בענוה יתירה
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וגו' (בראשית א א). בְּרֵאשִׁית אוֹתִיּוֹת 'תָּאֵב שִׁיר'. בָּא לִרְמֹז שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם הַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה לִהְיוֹת עָנָו בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וַחֲכָמִים לֹא נִשְׁתַּבַּח בְּכָל מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת רַק בָּעֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב ג) 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'. בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדְלָה עַנְוְתָנוּתוֹ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דִּכְתִיב בֵּהּ 'מִכֹּל הָאָדָם', דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ פָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עָנָו יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וּמָצִינוּ דַּ'עֲנָוָה' גִּימַטְרִיָּא סַמָּאֵ"ל, דְּהָעָנָו מַכְנִיעַ סַמָּאֵ"ל שֶׁהוּא אֵל אַחֵר וְגֵאֶה, וְגוֹרֵם לָאָדָם הֶעָנָו שֶׁיָּבוֹא לִידֵי קְדֻשָּׁה וְיִקְרָא אֶל ה' וְיַעֲנֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד יט) 'קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ', וּכְתִיב גַּם כֵּן (ישעיה נז טו) 'וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ' וְגוֹ':
וְגַם הָעֲנָוָה גּוֹרֶמֶת לְקָרֵב הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב' כב כח) 'וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ'. וְכֵן נַמִי 'עֲנָוָה' בְּמִלּוּי כָּזֶה עַיִ"ן נוּ"ן וָי"ו הֵ"י סוֹפֵי תֵּבוֹת 'יִנּוֹן', רוֹמֵז דְּעַל יְדֵי עֲנָוָה יָבוֹא יִנּוֹן שֶׁהוּא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ (סנהדרין צח:). וְעוֹד, אֶמְצַע אוֹתִיּוֹת גִּימַטְרִיָּא שֵׁם כ"ו, רוֹמֵז דְּבִשְׁבִיל הָעֲנָוָה זוֹכֶה שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב 'וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ'. עַל כֵּן בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת עָנָו בְּיוֹתֵר וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (מגילה טו:) 'וְלִשְׁאֵר עַמּוֹ' (ישעיה כח ה), לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם:
וְהָעֲנָוָה גּוֹרֶמֶת לְכַפָּרַת כָּל עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז יח) 'נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ', לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם (ר"ה יז.). גַּם 'עֲנָוָה' בְּמִלּוּי כַּנִּזְכַּר עִם ב' כּוֹלְלִים גִּימַטְרִיָּא 'הָרָע', לִרְמֹז דְּעַל יְדֵי עֲנָוָה גּוֹרֵם לְהַכְנִיעַ יֵצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא 'רַע' (סוכה נב.), וְגַם כֵּן נִמְחָל לוֹ כָּל הָרָע שֶׁעָשָׂה. גַּם 'נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר' רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'עָנָו', דְּעַל יְדֵי הָעֲנָוָה זוֹכֶה שֶׁמַּעֲבִירִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו:
עַכְשָׁו יָבוֹא הָרֶמֶז עַל נָכוֹן, בְּרֵאשִׁית כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהִיא רוֹמֶזֶת עַל הַתְּשׁוּבָה, וּבָא לִרְמֹז שֶׁבַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת עָנָו בְּיוֹתֵר, וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית, אוֹתִיּוֹת 'תָּאֵב שִׁיר'. 'תָּאֵב', יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ מֻכְנָע עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן כָּאֶבְיוֹן שֶׁהוּא תָּאֵב לְכָל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים פו א) 'הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי'. 'שִׁיר', יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם, וּבָזֶה תְּקֻבַּל תְּשׁוּבָתוֹ לְרָצוֹן וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:
