אם יכול ללמוד הרבה - חייב לעשות כך
עצה וסגולה יומית:
אם יכול ללמוד הרבה - חייב לעשות כך
כָּתַב רַשִׁ"י זַ"ל עַל פָּסוּק (תהלים קיט) 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ'. דְּהָעוֹשֶׂה חֹק לַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִלְמֹד בְּכָל יוֹם רַק חֹק קָצוּב וְלֹא יוֹסִיף עָלָיו, נִקְרָא מֵפֵר תּוֹרָה, רַק חוֹבָה עָלָיו לִלְמֹד כָּל הַיּוֹם אִם יֵשׁ לוֹ פְּנַאי (ר"ן נדרים ח. ד"ה הא קמ"ל).
(אלף בינה אות סמ"ך א)
ווארט יומי:
רצונות הנשמה והגוף בעולם הזה
וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר. גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם וְגוֹ' (בראשית כג ג-ד). אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ בְּדֶרֶךְ רֶמֶז עַל הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף, דְּיָדוּעַ דְּהַנְּשָׁמָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם אִישׁ וְהַגּוּף בְּשֵׁם אִשָּׁה. וְהִנֵּה הַנְּשָׁמָה כָּל חִשְׁקָהּ וְתַאֲוָתָהּ הוּא בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, וְאֵין לָהּ תַּאֲוָה וְחֵפֶץ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה אָדָם לְצָרְכֵי גּוּפוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם (קה"ר ו ז), רַק בְּמַה שֶּׁמְּסַגֵּל בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְהִנֵּה אֵין סָפֵק שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג מַעֲלַת הַתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אִם לֹא הֵמִית עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סג:) עַל פָּסוּק (במדבר יט יד) 'אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל'. וּכְשֶׁמֵּשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּמֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּזֶה נִצָּל מִיֵּצֶר הָרָע וּמִתַּאֲווֹתָיו (תמיד לב.), וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם 'וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה', וְזֶהוּ חִשְׁקָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, אִם מֵשִׂים הַגּוּף עַצְמוֹ מֵת, דְּבָזֶה יָכוֹל לְהַרְוִיחַ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים:
וּמִטַּעַם זֶה הָרְשָׁעִים אֲפִלּוּ בְּחַיֵּיהֶם קְרוּאִים מֵתִים (ברכות יח:), מִשּׁוּם דְּהַנְּשָׁמָה אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ מֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְבַקֵּשׁ כִּי אִם הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָרְשָׁעִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְחַיִּים שֶׁלָּהֶם לְצָרְכֵי גּוּפָם, הַנְּשָׁמָה בּוֹרַחַת מֵהֶם, וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים מֵתִים אֲפִלּוּ בְּחַיֵּיהֶם. נִמְצָא שְׁנֵי פְּעָמִים נִקְרָאִים מֵתִים, חַד בְּעוֹדָם חַיִּים וְחַד לְאַחַר הַמִּיתָה:
הנשמה מבקשת מהאברים שיחשיבו את עצמם כמתים
וְהִנֵּה הַנְּשָׁמָה יֵשׁ לָהּ מְנוּחָה וְשִׂמְחָה כְּשֶׁהַגּוּף שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָהּ וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ מֵת כְּדֵי לַעֲבֹד ה' בִּתְמִימוּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַיָּקָם אַבְרָהָם, הִיא הַנְּשָׁמָה, מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, כְּלוֹמַר, קֹדֶם מִיתָתָהּ, בְּעוֹדָהּ בַּחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִיּוֹם בּוֹאָהּ לָאָדָם הִיא חוֹשֶׁבֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא מֵתָה. וְאִם הָאֵבָרִים נִשְׁמָעִים לָהּ, הִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם עֵצָה שֶׁיְּחַשְּׁבוּ לָהּ כְּאִלּוּ הִיא מֵתָה וְגַם הֵם כְּאִלּוּ הֵם מֵתִים, וּבָזֶה יַרְוִיחוּ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֶהוּ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר, הֵם הָאֵבָרִים, אִם יֵשׁ בָּהֶם חִתַּת אֱלֹהִים וְיִרְאַת ה' וְשׁוֹמְעִים לַעֲצַת הַנְּשָׁמָה, וְזֶהוּ בְּנֵי חֵת, הָאֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִתַּת ה':
ומסבירה לגוף שטובתו היא שיחשב כמת
[גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.] וּמָה אוֹמֵר לָהֶם, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, כְּלוֹמַר גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי וְאַתֶּם. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ אָנוּ נִרְאִים תּוֹשָׁבִים בְּזֶה הָעוֹלָם, גֵּרִים אֲנַחְנוּ, כִּי הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, אֵין לוֹ תַּקָּנָה, כִּי אִם כְּשֶׁנַּחְשֹׁב עַצְמֵנוּ מֵעַכְשָׁו, מֵחַיִּים, מֵתִים, בָּזֶה נְסַלֵּק עַצְמֵנוּ מֵהֲנָאוֹת זֶה הָעוֹלָם וְנִמְצָא לְסַגֵּל מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֶהוּ תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם, כְּלוֹמַר, מֵעַכְשָׁו מֵחַיִּים נִנְהַג בְּעַצְמֵנוּ יְרֻשַּׁת הַקֶּבֶר כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ מֵתִים וְנִקְבַּרְנוּ, וְזֶהוּ וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי, דְּהַיְנוּ מִלִּפְנֵי מוֹתֵנוּ נַחְשֹׁב כְּאִלּוּ מַתְנוּ וְנִקְבַּרְנוּ:
