תעלומת הקבצן המסתורי שהתגלה שהוא הרה"ק רבי לייב שרה'ס – בזכות שנתן לו צדקה ניצל ממות בטוח
לפתע קלטה עינו חדת המבט של רבי מאיר שאחד מאותם הקבצנים מתנהג באופן שונה משאר אחיו הקבצנים. אותם חושים מחודדים בהם היה רבי מאיר משתמש כדי לזהות מה היא סחורה נבחרת ומיוחדת מבין הררי הסחורות ועשרות הדוכנים היא זו שעמדה לו גם כעת, להכיר ולראות שאותו קבצן אינו כשאר הקבצנים, וראוי הוא לבחון את דרכיו והליכותיו.
חושיו המחודדים של הסוחר הנודע החסיד רבי מאיר ממיר לא אכזבו אותו כמעט מעולם. אמרו עליו שעיני נשר יש לו, כאלו היודעות לזהות ממרחקים עסקאות טובות ומניבות. מהלך היה רבי מאיר בירידים הגדולים ובוחן את הסחורות השונות והמגוונות המוצעות למכירה. משוחח קצרות עם הסוחרים והאיכרים, עומד מעט על המקח, ועד מהרה מגיע לעמק השווה. בלחיצת יד היה מסכם את העסקה, והפועלים של המוכר היו ממהרים להעמיס את הסחורה על אחת מעגלותיו של רבי מאיר העושות את דרכם אל המחסן הגדול.
עוד סוחרים רבים היו מהלכים בשבילי היריד, מחפשים את הסחורות הטובות והמשתלמות. אך כמעט תמיד היה רבי מאיר היחיד שידע לזהות ראשונה את הפונטציאל. הוא ידע למצוא את אותה סחורה רצויה ואיכותית במחירים נמוכים, ולמכור אותה לאחר מכן ברווחים גבוהים ביותר. והייתה לו גם סייעתא דשמיא מיוחדת לקרוא היטב את לב הקונים, להבין את רצונם, ולהכין להם סחורה כאוות נפשם.
חסיד מופלג היה רבי מאיר לרבו הגדול הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ זיע"א ודבק בו בכל ליבו ונפשו. עובד ה' מופלג וירא שמים מרבים. את רוב שעותיו הקדיש לתורה ולתפילה, אלא שמפעם לפעם היה שולח את ידיו בעסקאות שונות וברכת ה' הייתה שלוחה בכל מעשיו. הצלחה רבתית ליוותה את כל אשר עשה במסחרו עד שהיה לנגיד בעמיו. גם כשהיה יוצא לעסקיו השונים ידע רבי מאיר היטב מאין הוא בא ולהיכן הוא הולך והיה מקדש שם שמים ושם החסידות בכל הליכותיו.
גם באותו פעם שרבי מאיר הזדמן לאותה אכסניה קטנה בצדי הכביש הראשי ושהה שם למנוחת הלילה, הוא התנהג בחסידות כהרגלו בביתו. קם השכם בבוקר ולאחר טבילת טהרה בנהר הסמוך נעמד לתפילת שחרית במתינות, כמונה מעות. עם סיום התפילה, בעודו כורך את תפיליו ומניחם בתיק הקטיפה המהודר, הבחין בקבוצת קבצנים נודדים שהגיעה אל הפונדק וביקשה לאכול ארוחת בוקר.
שתי מידות יש בקבצנים המחזרים אל הפתחים: יש כאלו שבגפם יבואו ובגפם ילכו. חיים הם לעצמם, ולבדם ילכו מבית לבית לקבץ נדבות מנדיבי הלב ומעקרות הבית. מעדיפים הם להיות ברשות עצמם ולהתנהל כרצונם. ויש כאלו שחיים בקבוצה מגובשת ויחדיו הולכים הם ממקום למקום. בקבוצות אלו איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. החיים אכן לא האירו להם פנים, אך הם מוצאים רוגע ונוחם באחדותם ובאחוותם. נוח להם להיות כך יחד מאשר להסתובב גלמוד על פני הארץ. ויש מאותם הקבוצות שאף שותפים הם בפדיון, כל אחד מהם מכניס את הכסף שאסף אל תוך הקופה המשותפת, ובסופו של יום או של שבוע מתחלקים כולם שווה בשווה.
הקבוצה שנכנסה לאכסניה הייתה מאותם קבוצות הקבצנים שחבריה התאחדו יחדיו בכדי ללכת בצוותא, ועתה, לאחר שסיימו הליכת לילה מתישה ביקשו להטיב את נפשם בארוחה פשוטה שתתן להם את הכוחות להמשיך בדרכם. בעל האכסניה ידע את אשר לפניו והכיר בקבצנים שאין הם מהלכים בגדולות ובנפלאות. אין הם מבקשים אלא לחם צר ותבשיל חם. תיכף ערך להם שולחן בפאתי האכסניה, הניח לפניהם פרוסות עבות והגונות של לחם כפרי, ולאחר כמה דקות הגיש להם צלחות מרק חמיצה עם קוביות חתוכות של תפוחי אדמה.
רבי מאיר הביט ולא הביט אל עבר הקבצנים. מבטו ריחף עליהם, משל מבקש הוא לרדת לנבכי נפשם, וליבו התמלא ברחמים על אותם אנשים אומללים וקשי יום, שלא זכו להקים בית נאמן משלהם, אין להם בית מגורים לחיות בו, וכל חייהם נעים ונדים על פני הארץ כשהם מקבצים פרוטה לפרוטה שאינן מצטרפות לחשבון גדול.
לפתע קלטה עינו חדת המבט של רבי מאיר שאחד מאותם הקבצנים מתנהג באופן שונה משאר אחיו הקבצנים. אותם חושים מחודדים בהם היה רבי מאיר משתמש כדי לזהות מה היא סחורה נבחרת ומיוחדת מבין הררי הסחורות ועשרות הדוכנים היא זו שעמדה לו גם כעת, להכיר ולראות שאותו קבצן אינו כשאר הקבצנים, וראוי הוא לבחון את דרכיו והליכותיו.
במראהו החיצוני ובלבושיו אמנם דומה היה הקבצן לשאר הקבצנים, פניו היגעות ובגדיו הקרועים היו דומים אחת לאחת לשאר בני מרעיתו, אך תווי פניו של אותו קבצן הסגירו את השוני בינו לבינם. רבי מאיר התבונן שוב ושוב, וכל שהרבה בכך הוא הגיע למסקנה כי הוא אכן צודק: זיו איקוניו של אותו קבצן האיר באור של חכמה ודעת, ניצוץ עילאי האיר מתוך עיניו העמוקות והשקועות, ועדינות רבה אפפה את כל תנועותיו.
במחשבה שניה ושלישית הגיע רבי מאיר למסקנה ברורה, כי אותו קבצן הוא אחד מל"ו הצדיקים ששתלם הקב"ה בכל דור ודור ומצניעים את עצמם ואת מעשיהם למען לא יכירו אותם. לא שיודע היה רבי מאיר בסודם של צדיקים נסתרים ובדרכי גילויים, אלא שקול פנימי לחש לו שמוטב לו אם לא יאבד את ההזדמנות הנדירה להכיר מקרוב צדיק נסתר, וכיון שכן החליט רבי מאיר כי הוא יעשה הכל בכדי להתחקות אחר עקבותיו.
מני אותו רגע שכח רבי מאיר את העסקים המסועפים אותם הוא מנהל ושלמענם בא הנה, והיה מרוכז במטרה אחת ויחידה: להתחקות אחר טיבו של קבצן מסתורי זה ולדעת האמנם הוא שייך לאותה קבוצת צדיקים עילאית המסתירה את עצמה מעיני זרים. כיון שכן, בחר לעצמו רבי מאיר את מקום מושבו בשולחן סמוך לשולחנם של הקבצנים, הזמין גם לעצמו ארוחת בוקר, והיה משים את עצמו כמי שעסוק באכילה גרידא בעוד שעיניו לא סרו לרגע מאותו קבצן, עוקבות אחר כל תנועה ותנועה שעשה.
המעקב הצמוד חיזק יותר ויותר את השערתו הראשונה. רבי מאיר הבחין בהבדל התהומי הפעור בין אותו קבצן לחבריו, שבעוד שהם כבר אכלו ברעבתנות רבה, בתנועות גסות אופייניות לגמו את המרק מהצלחות ובלעו את ככרות הלחם בלהט עצום, הרי שאותו קבצן בקושי הצליח להתארגן לקראת האכילה. ראשית כל, הוא נטל את ידיו בכוונה עצומה, לא לפני שבדק את כשרות הספל ושלמותו, ובירך על נטילת ידים בדביקות. אחר כך, בצעדים מדודים ובמתינות רבה פסע הקבצן אל עבר השולחן. התיישב בקצהו, בזק לעצמו מעט מלח, ונטל אחת מפרוסות הלחם שהוגשה לפניהם, מתוך כוונה לברך עליה. אלא שלפתע הקבצן ננער ממקומו, השיב את פרוסת הלחם לסלסלת הלחמים, והוציא מאמתחתו פרוסת לחם יבשה, צנים שנראה כעתיק יומין, עליה בירך ואכל ממנה לאיטו.
רבי מאיר הבין כי לא דבר ריק הוא. אם הקבצן לקח את פרוסת הלחם והחזירה למקומה, מבכר עליה לחם ישן ועתיק מצקלונו, בוודאי שדברים בגו, ועליו לברר מה הם אכן אותם דברים. הציץ רבי מאיר וראה כי האורח אוכל את לחמו יחד עם מעט ממרק החמיצה, והבין כי יש לו מספר דקות בהם הוא יכול לברר את טיבו של הלחם.
מוכר היה רבי מאיר באותה אכסניה הן כחסיד מופלג והן כסוחר גדול ומשנכנס אל המטבח של האכסניה, מאורע שהוא לא היה רגיל לעשותו, נרעשה הפונדקית, עזבה את סירי הבישול ומחבתות הטיגון, ושאלה את רבי מאיר במה היא תוכל להיות לעזרתו. האם זקוק הוא לככר לחם טרי שזה עתה נרדה מהתנור או שמא יש את נפשו לקבל עוד צלחת מרק מהבילה.
בתנועת יד סימן רבי מאיר כי עניינים כיוצא באלו אינם מטרידים אותו, אלא שבא להתעניין אודות סדרי הכשרות הנוהגים כאן. בוודאי שאין הוא מטיל חלילה דופי בכשרות המאכלים, אלא שעם זאת עדיין יש ברצונו לדעת את סדרי הכנת הלחמים: האם הקמח נופה כדת וכדין, האם אין חשש כשרות בחיטים, והאם יהודי הוא זה שאפה אותם. פרט אחרי פרט עבר רבי מאיר ושאל את בעלת האכסניה, והכל התברר להיות ביתרון הכשרות.
אולם משהגיע רבי מאיר לשאלה: האם הופרשה חלה כדת מהעיסה, נזדעקה בעלת האכסניה בקול לא לה וצעקה: רבונו של עולם! אללי לי! שכחתי להפריש חלה מהעיסה כהרגלי מדי יום ביומו. דבר מה הסיח את דעתי וחשבתי שהנה עוד רגע אפריש חלה, אלא שמלאך השכחה השתלט עלי ולא עשיתי זאת. איני יודעת מה קרה לי שנתגלגל לידי מכשול חמור שכזה, ויישר כוחך שבזכותך אלך עתה ואפריש מהאיסור את אלו שעדיין לא אכלו מהלחם.
כעת כבר לא היה זקוק רבי מאיר להוכחות נוספות על טיבו של הקבצן. יודע היה בוודאות כי מדובר בצדיק נסתר, איש משכמו ומעלה, והוא ביקש תיכף לקבל את ברכתו של הצדיק. אלא שעם שובו מהמטבח אל חדר האוכל באכסניה הופתע רבי מאיר לגלות כי הקבצן נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הוא כבר לא ישב יחד עם הקבצנים, מקומו היה ריק, ואף תרמילו לא היה שם. רבי מאיר הבין שבאותם רגעים שהוא שהה במטבח הספיק הקבצן לסיים את ארוחתו, לברך ברכת המזון ולהעלם.
לא איש כרבי מאיר יוותר על הזדמנות פז שנקלעה לדרכו. החליט רבי מאיר לקנות את ליבם של חבריו הקבצנים ולדלות מפיהם ידיעה על חברם הנעלם. ניגש אליהם רבי מאיר וחילק לכל אחד נתינה הגונה כיד ה' הטובה עליו, כמו כן מזג לכל אחד כוסית הגונה של יי"ש חריף על חשבונו, ופתח עמהם בדברים.
אדהכי והכי התקרבו הלבבות ורבי מאיר ניסה לדובבם אודות בן חבורתם שישב כאן מקודם, כביכול יש ברצונו לתת גם לו מטבע יפה וכוסית של יי"ש. נענו הקבצנים ואמרו פה אחד: עליו אתה שואל?! חי נפשנו שאין הוא אדם מהשורה. זה שבועות מספר שהוא הצטרף לקבוצתנו, אלא שבמקום שיתנהג כמותנו, יש לו מנהגים זרים ומשונים שאין הדעת סובלתם.
ביקש רבי מאיר שיתנו לו דוגמא אחת מהליכותיו, ואחד מהקבצנים שניחון בשפת חלקות החל להסביר בפרוטרוט: הנה למשל, לפני שבוע היה יום חורף קשה מאוד. חלפנו ליד נהר קפוא, ואילו הוא לא מצא לנכון כי אם לקחת גרזן ולקדוח לו חור בתוך עובי הקרח. אם חשבנו שזה לבד שגעונו, התברר לנו שזה הרבה יותר מכך: לא נחה דעתו מאותו חור עד שהוא השתחל לתוכו וטבל במי הנהר הקפואים טבילות רבות, עד שלא הבנו כיצד הוא נשאר בחיים.
שמע זאת קבצן אחר ואמר לרבי מאיר: ומה דעתך על מנהגו הקבוע להעלם בתוך סבך עצי היער ולהעלם למשך שעה ארוכה, כשרק קולות שוד ושבר אנו שומעים ממעמקי היער. בוודאי, סיים הקבצן ואמר, כך הוא גם עשה עכשיו, ברח לו אל עצי היער הסמוך ועוד שעה ארוכה יחזור הנה.
הבין רבי מאיר שאכן הקבצן עשוי להמצא כעת בתוך היער הסמוך לאכסניה והוא החליט למצוא אותו, ויהי מה. ואכן מאמציו לא היו לשווא, לאחר כמה דקות מצא רבי מאיר את הקבצן עומד בין העצים אחוז בשרעפי קודש ומצוי בדביקות עילאית. מתנועע הוא כשפיו רוחש תפילה חרישית.
ביראת הרוממות ניצב רבי מאיר בסמוך לקבצן שהתגלה כצדיק נסתר והמתין בחרדת קודש עד אשר כילה את עבודתו בקודש. משהחל הצדיק לשוב על עקבותיו ולחזור אל האכסניה, ניגש אליו רבי מאיר ואמר: רבי, בבקשה מכם, האצילו לי מברכתכם. הביט בו הצדיק הנסתר וביקש מרבי מאיר שיואיל לתת לו סכום כסף לצורכי צדקה. לא המתין רבי מאיר אפילו רגע, שלף מיד את ארנקו ומנה את המעות היישר לידיו של הצדיק שהרעיף עליו ברכות לרוב.
*
בהזדמנות הראשונה שהיה רבי מאיר אצל רבו הגדול הרה"ק מלכוביץ סיפר לו את סיפורו של הצדיק הנסתר אותו גילה באכסניה, כשבזכותו ניצלו מאיסור חלה, ועד לסכום הכסף הגדול שנתן לו לצדקה במעמקי היער.
התפלא הרה"ק מלכוביץ ואמר לרבי מאיר: וכי אינך יודע מי הוא צדיק נסתר זה? הלוא הוא הרה"ק רבי לייב שרה'ס. אשריך שזכית לכל זה.
*
חלפו שנים רבות ורבי מאיר נקלע למלכודת מסוכנת של שודדי דרכים שידעה כי רבי מאיר הוא סוחר מצליח, בעל ממון רב באמתחתו וסחורה יקרה בעגלתו. השודדים התנפלו עליו וביקשו לעשותו כמצולה שאין בה דגים. אלא שלפתע הגיעה ובאה קבוצה גדולה של סוחרים שראו את הנעשה והסתערו על השודדים בכל כוחם, עד שידם הייתה על העליונה. השודדים נפלו שדודים ורבי מאיר זכה בחייו וברכושו.
לפני שהסוחרים נפרדו ממנו לשלום, הם אמרו לו בקול רם: דע לך כי כלל לא היה בתוכניתנו לעבור דרך מקום זה, בדיוק כפי שמעולם לא עשינו כאן. הרגשנו כוח ממרומים המצווה עלינו ללכת דווקא בדרך הזו, וכעת אנו רואים כי אכן הייתה זו השגחה פרטית כדי להצילך.
הבין רבי מאיר כי עליו לעצור בדרכו ולפנות אל רבו הרה"ק מלכוביץ. משהגיע ללכוביץ, פנה אליו הרבי, עוד לפני ששמע מה בפיו, ואמר: דע לך שמידת הדין הייתה מתוחה עליך, אלא שעמדה לכם הזכות של אותה צדקה שנתת להרה"ק רבי לייב שרה'ס ובזכותה ניצלת ונקרע רוע גזר דינך.
