שוב ארזתי את המטלטלים, והפעם לא לנסיעה ארוכה בת שעות, כי אם להליכה קצרה באוויר הצח והנעים של טבריה. משהגעתי לבית הרב, קיבלו אותי הרב והרבנית בסבר פנים יפות...
לא היתה בפני שום ברירה, שכן אין זה נאה כך לדחות ולסרב לבקשה חוזרת ונשנית של רב גדול בישראל. ביטלתי איפוא את שכירות הדירה, שוב ארזתי את המטלטלים, והפעם לא לנסיעה ארוכה בת שעות, כי אם להליכה קצרה באוויר הצח והנעים של טבריה. משהגעתי לבית הרב, קיבלו אותי הרב והרבנית בסבר פנים יפות ובשמחה. הם הציעו בפני חדר צדדי בביתם לסדר בו את חפצי, ולאחר שסעדתי את לבי בארוחה נעימה, פרשתי לחדרי ללינת הלילה. האירוח בבית הרב והרבנית נעם לי מאוד וישנתי שנת ישרים שקטה ושלווה, זה היה נחוץ מאוד לי ולעצמותי, לאחר תקופה ארוכה של סבל ומריבה וחוסר שקט נפשי.
את הסיפור המיוחד שלפנינו, סיפר נכדו של הגאון המפורסם רבי מאיר קלירס זצ"ל רבה של טבריה להמקובל הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א.
מידי שנה בשנה ביום היארצייט של רבי מאיר קלירס, היה מגיע לעליה לציון יהודי זקן אחד, שהטריח את עצמו מירושלים, בנסיעה קשה של הימים ההם אל קבר הצדיק שבבית הקברות העתיק בטבריה של מעלה.
באחד השנים ניגש אליו אותו נכד הנ"ל ושאלו לסיבת טרחתו המרובה מידי שנה, כאשר אין הוא מבני המשפחה וגם לא מתושביה של טבריה. בוודאי ישנה סיבה מיוחדת לבואו של זקן זה, ניחש הנכד. כנראה מסתתרת כאן עילה מעניינת, שתשפוך אור נוסף על גדלותו של הסבא. ולכן ההין לברר אצל הזקן ולחקור סיבת עלייתו, כדי ללמד דעת לדורות הבאים.
הזקן נענה ברצון לפנייתו של הנכד ופתח בסיפורו: לפני שנים בהיותי אברך צעיר, נפגע השלום בית אצלנו, מריבה קשה פרצה לא עלינו ביני לבין אשתי, שהתגברה והתעצמה כל העת. וכשטבעה של מחלוקת, הכעס והמרירות חלחלו פנימה יותר ויותר ורק יצרו עוד ועוד מריבות, כאותה פקעת המסתבכת בינה לבין עצמה, באין דרך מוצא. הדברים החמירו והלכו, עד שיום אחד לא יכולתי יותר לסבול הייסורים והמריבה והחלטתי שעלי לקחת מעט הפוגה. קמתי איפוא, ארזתי את מזוודתי והפלגתי אל טבריה הרחוקה, גם בשביל צורך מנוחת הנפש והחלפת הכוחות. אבל בעיקר כדי להתבונן ביני לבין עצמי בכל הסיפור הזה, לאיזה כיוון עלי לפנות... האם בכלל ניתן להשכין שלום בית ביני לבין אשתי, או שמא חלילה אפסה כל תקווה ועלינו לחשוב על דרך הפירוד.
הגעתי לעיר טבריה, שכרתי דירה קטנה לתקופה קצרה, פרקתי את מזוודתי וסידרתי את חפצי האישיים. הדירה היתה יפה ונחמדה וגם שקטה ושלווה. מחלונות הבית נשקפה הכנרת פרוסה ככינור, עם מימיה השקטים והמרגיעים. שבסגולתם ליישב דעתו של אדם ולהביאו למנוחת הנפש – שמאוד הייתי זקוק לה באותה עת. לאחר שהיה הכל מסודר כראוי וכיאות, יצאתי לתפילת "מנחה-מעריב" בבית הכנסת המרכזי של העיר.
לאחר התפילה ברכני רב העיר הרב קלירס זצ"ל בברכת "שלום עליכם" לבבית, כדרכו בתור הרב הראשי לקרב את האורחים המגיעים אל העיר ולדרוש בשלומם ובטובתם וסיבת הגעתם אל העיר וכו'. פעמים רבות היה מצליח בדרכי שיחות נועם אלו לסייע להם במטרת בואם בכל מיני דרכים ואופנים שהיו ברשותו. גם במקרה שלי – ממשיך הזקן בסיפורו, פתח עימי הרב בשיחה נעימה, וכששמע שמדובר באורח מירושלים עיר הקודש, שמח מאוד. "והיכן כבודו מתאכסן פה בטבריה?" שאל הרב. סיפרתי לו על הדירה הצנועה והנחמדה שהשגתי במחיר לא יקר, שמתאימה מאוד לתקופת מנוחה קצרה. על הבעיות הרבות שלי ועל שלום הבית המעורער, כמובן לא סיפרתי לו.
גם הרב הפיקח מצידו לא חיטט יותר מידי, לשאול על הסיבות שאילצו אותי לקום ולעזוב את ירושלים ולהרחיק עד טבריה. הספיקה לו עצם העובדה, שיש לנו כאן אורח יקר מירושלים קרתא דשופריא, ועל כך גדלה שמחתו. לאחר אתנחתא קלה, פונה אלי הרב: "בעצם, מדוע לא תבוא ללון אצלי בביתי, הרי שכירת דירת הנופש שמצאת עולה לך מחיר לא מבוטל. ומדוע לא אזכה אני וביתי במצווה כה חשובה של הכנסת אורחים? אצלנו", אמר הרב בחיוך כובש, "תוכל ליהנות ממנוחה נעימה ושקטה, לא פחות מאותה דירת חמד שמצאת! גם השקט והרחבת הדעת עם אותו נוף פסטורלי של טבריה העתיקה, ישתקפו בפניך, ואולי גם נוכל ללמוד קצת יחדיו, וכך תוכל להעביר כאן את החופש שלך בטוב ובנעימים וללא הוצאה כספית מיותרת".
האמת, מספר האיש, מתחילה לא נראתה לי הצעתו של הרב, רציתי קצת פרטיות ושקט, אחר התקופה הקשה והסוערת שעברה עלי חפצתי להיות יותר עם עצמי ודחיתי את ההצעה בנימוס. תירצתי את עצמי בכך, שאין זה נעים לי להטריח את הרב והרבנית החשובים, שהרי אין מדובר בלינת לילה יחיד, כי אם לתקופה של שבוע ויותר, אך משום מה הרב לא אבה כל כך לוותר על המצווה הגדולה שנפלה בחלקו וניסה בכל מיני דרכים לשכנע אותי להתארח בביתם. "אין זו טרחה עבורנו כלל וכלל" הפציר בי הרב. "אדרבה, הרבנית תהנה ותשמח מאוד! אנו אוהבים לארח אורחים בביתנו, שכן האורחים מביאים איתם את השמחה ואת האור" ביקש הרב. הרב לא הירפה ממני וביקש לכל הפחות לנסות כמה ימים בביתם, ואם בכל זאת ארצה אחר כך פרטיות לעצמי, אוכל תמיד לעבור לאותה דירת נופש.
לא היתה בפני שום ברירה, שכן אין זה נאה כך לדחות ולסרב לבקשה חוזרת ונשנית של רב גדול בישראל. ביטלתי איפוא את שכירות הדירה, שוב ארזתי את המטלטלים, והפעם לא לנסיעה ארוכה בת שעות, כי אם להליכה קצרה באוויר הצח והנעים של טבריה. משהגעתי לבית הרב, קיבלו אותי הרב והרבנית בסבר פנים יפות ובשמחה. הם הציעו בפני חדר צדדי בביתם לסדר בו את חפצי, ולאחר שסעדתי את לבי בארוחה נעימה, פרשתי לחדרי ללינת הלילה. האירוח בבית הרב והרבנית נעם לי מאוד וישנתי שנת ישרים שקטה ושלווה, זה היה נחוץ מאוד לי ולעצמותי, לאחר תקופה ארוכה של סבל ומריבה וחוסר שקט נפשי.
למחרת בבוקר עם שחר, התעוררתי בכוחות רעננים ומחודשים לטבילת מקווה בימה של טבריה ולתפילת שחרית. בטרם יציאתי את הבית, רואה אני את הרב טורח בכמה טרחות בביתו. מתחילה הכין עבור הרבנית נטלא עם מים וקערה לנטילת ידיים, לאחר מכן הוציא את המים ושפכם. ושוב רץ אל המטבח והעמיד קומקום להרתיח מים, ומשנשמעה שריקת הרתיחה, שפך את המים על גרגירי הקפה, שהיו מכינים בהם בעבר כוס קפה חם ומהביל, בטעם וארומה נפלאה! כך מניח הרב את כוס הקפה המהביל על גבי מגש נאה, כשהוא מצמיד על ידה צלחת קטנה עם עוגיות טעימות, וכך נכנס עם ה'שי' הנאה והמלבב הזה אל חדרה של הרבנית והגיש לפניה את התקרובת, כדי שתתחיל את יומה בכוס קפה ראשון המחמם את הגוף וגם את הלב...
אני בעומדי מן הצד, ממשיך האיש בסיפורו המרתק, הבנתי שכנראה הרבנית לא חשה בטוב ונחלשה מעט, ולכן מטריח את עצמו הרב הצדיק לשרת אותה, בשירות כה אדיב ומסור, לכן הודעתי לרב בטרם יציאתי לבית הכנסת, שהנה מיד לאחר התפילה בעזרת השם אבוא לפנות את חפצי ואחזור אל דירת הנופש ששכרתי אמש. "אינני רוצה להטריח את הרבנית החולה חלילה" טענתי. הרב התפלא מאוד וגם נפגע קצת. "הרי הרבנית אינה חולה כלל וכלל? היא בריאה ושלמה ברוך השם כאחד האדם. שמא לא נהנית אצלנו בבית? אולי היה חסר משהו, או אולי היה לך קר מדי בלילה? מדוע עוזב אתה אותנו כל כך מהר?" תהה הרב.
אמרתי לרב, שהיות ורואה אני שהוא צריך כל כך לטרוח ולשרת את אשתו הרבנית, הבנתי שלבטח היא אינה חשה בטוב ואינני רוצה להקשות עליה יותר. "מה פתאום" עונה הרב, "אשתי שתחיה איננה חולה ואין לה שום מחלה חלילה וחלילה, אלא שראיתי בכתבי האריז"ל ש"צריך האדם לקבל על עצמו מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני התפילה, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי". "לכן חשבתי לעצמי", הסביר הרב, "למה לי לחפש אחר חבר בחוצות העיר או בבית הכנסת, כדי לקיים בו מצוות ואהבת לרעך כמוך. הנה יש לי כאן מן המוכן בתוך הבית אפשרות קרובה, נינוחה ונגישה לקיים מצווה מופלאה זו, שהרי כבר ייסד מורנו הרב חיים ויטאל זצוק"ל בספר הליקוטים (פרשת עקב פ"ח), שכל עיקר כוונת מצוות הנישואין אינה באה כי אם בכדי לקיים בה מצווה זו של ואהבת לרעך כמוך, כשיאהוב אותה כגופו.
כמובן, סיים האיש את סיפורו, שלאחר שיעור מוסר חי ומאלף שכזה, השתנתה כל תפיסתי ביחס לנישואין, כשהתבוננתי באורחות חייהם של חכמי התורה, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. למדתי היטב דרכי חיים ושלום, כיצד צריך האדם לכבד את אשתו ולאהוב אותה, מיד קיצרתי את חופשתי, קמתי ונסעתי לביתי.
ומאז התהפכה כל צורת התייחסותי לאשתי, התחלתי לכבד אותה ולדרוש בשלומה ובטובתה, ובמקום להתקיף בכל מקום על המגרעת, או להתגונן מחיצי ביקורת הרסנית, העליתי על נס את הצדדים החיוביים והשתדלתי להשרות תמיד אווירה נעימה ופייסנית בשמחה ובאהבה. וכמובן כמים פנים אל פנים, אף היא החזירה לי באותה מטבע, וחזר השלום לשכון בבתינו.
ומאז ועד היום מכיר אני טובה לרב הגדול, שבזכותו חזר השלום לבתינו, אורחות חייו ומידותיו הנאצלות הם אור חיינו תמיד. ולכן מגיע אני בכל שנה אל קברו, כדי להידבק בדרכיו ובמעשיו, סיים הזקן את סיפורו המופלא...!
