רצה להלוות לחבירו סכום עצום, ובזכות זה זכה להציל את כספו מטמיון, סיפור מרטיט ומרגש
בוא איתי – המשיך החבר נרד יחד למרתף, אראה לך את השקית ומשם תיקח את הכסף, וכמובן שתצטרך שמירה וזהירות שהרי מדובר פה בכסף רב'. הם הגיעו לביתו, ירדו למרתף ופתחו את המחסן. הוא ידע בדיוק היכן הניח את השקית עם הכסף הצרור בתוכה. הוא הזיז כמה קופסאות וניסה להגיע לשקית השחורה, ושומו שמיים, הוא לא מצא את הכסף! הוא ממש החוויר וכמעט שהתעלף, המשיך להזיז עוד כמה ארגזים במקום והמשיך לחפש ולחפש, אבל הכסף לא נמצא.
בעיר מונסי בארצות הברית היה יהודי עשיר ובעל עסקים, שהיה נוסע מידי שנה לסין הרחוקה, קונה שם סחורה בכמה מאות אלפי דולרים, חוזר לעירו ומוכר אותה ומרויח פי כמה וכמה. והנה שנה אחת הוא לא הצליח לגייס כסף לנסיעה, ומאידך לא יכל לוותר על הנסיעה, שהעתיד הכלכלי שלו תלוי בה. אבל כיצד יקנה את הסחורה? שם הרי משלמים במזומן.
הוא פנה לחברו הטוב ואמר, ראה אנחנו ידידים טובים, אומר לך את האמת, בכל שנה אני נוסע לסין, ועיניך רואות שברוך ה' אני חוזר ומרויח טוב, השנה הזאת משום מה אין בידי מזומנים, ואני מבקש ממך טובה, הלואה של חצי מיליון דולר, ובעזרת ה' תוך כמה חודשים תקבל הכל בחזרה.
כל אדם מהשורה שהיה שומע דבר כזה היה מסתמא חושב לעצמו, 'מה פתאום, וכי אני אלווה חצי מיליון דולר, את הכסף הזה אשים בבנק, ואקבל תשואה פי כמה וכמה'. אבל מצד שני, 'בכל זאת הוא חבר המבקש וצריך עזרה, ויש פה חסד גדול, והמלוה לחבירו בשעת דוחקו נחשב לצדקה גדולה'.
הוא חשב ומיד השיב, 'אתן לך הלואה, ואם תשאל מהיכן יש לי מזומן להלוות לך, דע לך שחסכתי והרוחתי בחיי, וכל שנה הייתי מפריש כמה עשרות אלפי דולרים, וצברתי בסופו של דבר סכום כסף גדול, כחצי מיליון דולר'.
הוסיף חברו ואמר, 'את הכסף שמתי במרתף מתחת לביתי, הכנסתי את הכסף בכמה שקיות אטומות, והחבאתי אותו בין כל הַשְמָאטֶעס שבמחסן, ואין אדם בעולם היודע על כך ואפילו לא אשתי, אתה הראשון ששומע על כך. את הכסף חסכתי בעזרת ה' לחתונה של ביתי, אבל כעת אני לא צריך את הכסף, היא עתידה להגיע לגיל השידוכין רק בעוד כמה שנים, ולכן אין לי בעיה, ואינך חייב להחזיר תוך חודשים ספורים, אתה יכול לקחת אותו אפילו לשנה, ולהחזיר לי את הכסף כאשר תסתדר מבחינה כלכלית'. - הוא התפעל מאוד מחברו, איזו נדיבות ורוחב לב. '
בוא איתי – המשיך החבר נרד יחד למרתף, אראה לך את השקית ומשם תיקח את הכסף, וכמובן שתצטרך שמירה וזהירות שהרי מדובר פה בכסף רב'. הם הגיעו לביתו, ירדו למרתף ופתחו את המחסן. הוא ידע בדיוק היכן הניח את השקית עם הכסף הצרור בתוכה. הוא הזיז כמה קופסאות וניסה להגיע לשקית השחורה, ושומו שמיים, הוא לא מצא את הכסף! הוא ממש החוויר וכמעט שהתעלף, המשיך להזיז עוד כמה ארגזים במקום והמשיך לחפש ולחפש, אבל הכסף לא נמצא.
הוא עלה מיד לביתו, פתח את הדלת בבהלה וצעק לעבר לאשתו, 'האם ירדת למרתף לאחרונה?', האשה לא הבינה על מה המהומה, אך התעשתה והשיבה, 'כן! ירדתי למרתף. אומר לך את האמת, בעוד כחודש מגיע פסח, והעוזרת הגיעה לפני כמה ימים, וניצלתי את ההזדמנות להתחיל בנקיונות בכל הבית, והחלטנו להתחיל במרתף למטה'. שאל אותה בעלה, 'מה מצאת שם, ומה עשית עם כל מה שהוצאת מהמרתף?'. השיבה האשה, 'היו שם כל מיני דברים, שקיות ודברים ישנים ובלויים שהוצאנו מהמחסן' – 'והיכן הנחת אותם?', שאל הבעל. 'בפח הזבל', ענתה האשה מבלי להבין על מה כל המהומה והלחץ.
מבלי לחשוב הרבה, הוא רץ מיד לפח האשפה, הגיע לשם וראה שבפח האשפה ישנן עדיין ערימות של שקיות. הוא נכנס לתוך הפח, חיפש וחיפש בין שקיות האשפה והלכלוך הנורא, ותוך דקות ספורות מצא את כל השק בשלמותו, עם כל הכסף בתוכו. כל זה התרחש ביום רביעי בלילה, כאשר במונסי מפנים את האשפה פעם בשבוע בבוקרו של יום חמישי. הוא עשה חשבון נפש לעצמו.
ביום שני אשתי נקתה את כל המרתף, וכבר מיום שני הכל נמצא בפח האשפה, והיום כבר יום רביעי. אם הייתי אומר לחברי 'תן לי זמן לחשוב על זה', ואפילו אם הייתי ממתין רק לילה אחד, ואפילו אם הייתי מסכים להלוות לו למחרת, עד הצהריים כבר לא היה נשאר כסף, ועצם העובדה שנידבתי מכל הלב לעזור לחברי מיד וללא שיהוי, היא שגרמה לי להצלה הגדולה, שחס ושלום הכסף לא הלך לפח האשפה.
