רבי הושיעני, התייפח הזקן בבכי, שכן איני יודע לשית עצות בנפשי כדת מה לעשות מול גויים רשעים אלו
בהתרגשות רבה נסע היהודי חזרה לביתו, כשהוא חושב כיצד ישכנע את בני משפחתו לארוז במהירות את חפציהם ולברוח מעירם בסודי סודות. אלא שתיכף עם בואו, עוד בטרם פצה את פיו לספר לאשתו את דברי רבי זושא, הקדימה היא וסיפרה לו כי הגויים המקומיים החלו בשעות האחרונות להתנהג כלפיהם בעזות נוראה: נכנסים הם לפונדק ועושים בו כבתוך שלהם, לוקחים משקאות בלי לשלם, ושוברים את הרהיטים ואת החלונות.
לא זו אף זו: לפני שעה קלה ביקר כאן בנו של הכומר המקומי, שבשונה מאביו שהוא שונא יהודים הרי הוא אוהבם ומחבבם, והוא סיפר לה שבשעה זו ממש יושבים בריונים וגברתנים בביתו של הכומר ומתייעצים כיצד יוכלו לעשות פוגרום ביהודי הסביבה ולגזול את רכושם.
מעשה ביהודי תמים וישר דרך שהחזיק פונדק לפרנסתו. בפונדק זה היה בית מרזח קטן אליו היו מגיעים הגויים המקומיים לשתות משקאות חריפים ולהשתכר. הפונדק היה פתוח חמשה ימים בשבוע בלבד, כיון שבעל הפונדק היה שומר שבת כהלכתה. רוב ככל התושבים הסמוכים לפונדק הכירו את היהודי וידעו כי הוא מסרב למכור בשבת, אך עם זאת היו הגויים חוזרים שוב ושוב ומנסים את מזלם, מתדפקים על דלתות הפונדק ומבקשים לרכוש משקאות חריפים, אולם היהודי שגברתן היה וכוחו במתניו היה מגרשם בכוחו הגדול ומזהירם שלא יבואו שוב. במקרה שהגוי השים את עצמו כאילו אינו מבין, היה היהודי מכבדו במנה אחת אפיים והלה היה מבין את הדברים לאשורם.
חלפו שנים רבות, בעל הפונדק הזדקן, והגויים שזיהו את חולשתו הגופנית מצאו לעצמם תעלול חדש: מדי שבת בשבתו הייתה קבוצת גויים מגיעה ומבקשת לרכוש משקאות חריפים. הפונדקאי הזקן היה מנסה לומר להם כי הפונדק סגור בשבתות, אולם קבוצת הגויים הצעירים הייתה משימה את עצמה כאילו היא אינה מבינה את דבריו. שוב ושוב היו צועקים לו שיתן להם משקאות חריפים להרוות את צמאונם. וכשהיהודי סירב למכור להם, היו פורצים אל תוך הפונדק ועושים בו שמות בחיפושים אחר המשקאות.
הפונדקאי כמעט ונואש מלמצוא פתרון להצקות אלו שהתגברו והתחזקו משבת לשבת, כבר עלה בדעתו לסגור כליל את הפונדק אלא שלא ידע מהיכן ימצא את פרנסתו המועטת, עד שביום מהימים הגיע אליו שמו של הרה"ק הרבי רבי זושא מאניפולי זיע"א כפועל ישועות ונפלאות והוא החליט לנסוע לרבי זושא לבקש את עצתו וברכתו.
בעמדו בפני הרבי פרץ הפונדקאי הזקן בבכי סוער עד שהדברים נעתקו מפיו. רק לאחר שנרגע מבכיו הצליח הזקן לספר לרבי זושא על הפונדק שפרנס אותו בכבוד במשך כל השנים, ועתה שהזקין התרגשה ובאה עליו צרה צרורה, והגויים מסיתים ומדיחים אותו לחילול שבת, מבקשים לקנות בשבתות, וכשהוא מסרב הרי הם שוברים ומחריבים מכל הבא לידם. רבי הושיעני, התייפח הזקן בבכי, שכן איני יודע לשית עצות בנפשי כדת מה לעשות מול גויים רשעים אלו.
*
בשנים קדמוניות, בטרם החלו להנהיג עדות בישראל, היו האחים הקדושים, הני תרי צנתרי דדהבא, הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיע"א והרה"ק הרבי רבי זושא מאניפולי זיע"א, יוצאים ועורכים גלות בין הכפרים והעיירות. אין אנו יכולים להשיג ולהבין צפונות מעשיהם של רבותינו הקדושים, ובוודאי שלא לדעת את התיקונים הנשגבים שהיו עושים במעשיהם, אולם מעט מזעיר גילו לנו צדיקי הדורות, שהיה בדבר עניין נורא של השתתפות בגלות השכינה הקדושה, מלבד עצם הזיכוך שיש בייסורי הנדודים ממקום למקום, בגלות המכפרת עוון, ובקושי העוני והמחסור.
ועתה, כשהפונדקאי נכנס אל רבי זושא וביכה לפניו את מר גורלו הביט רבי זושא ביהודי הזקן והכיר אותו מיד. באותם ימי הגלות היו האחים הקדושים רגילים לבוא אליו לפונדק ולהתארח אצלו. באותן השנים היה היהודי רחוק מתורה ומצוות, מעין תינוק שנשבה בכבלי הגלות המרה, לא היה מי שיחנכו וגם מגוריו בקרב הגויים השכיחו ממנו את המעט שידע, אולם איש טוב ומטיב תמיד היה, ומשראה את האחים הקדושים הבין כי אנשי מעלה הם והיה מכבדם ביותרת הכבוד, פותח לפניהם שולחן ערוך במאכלים כשרים ומזינים ומציע להם מיטה לשנת לילה.
האחים הקדושים בראותם את מידת תמימותו וישרותו של מארחם היו משתדלים בכל פעם לטעת בו ובבני ביתו יסודות חשובים מתורת ה׳ ומצוותיה. היו אומרים לפניהם דברי אגדה, שנפשו של אדם מחבבת אותם, ואף מוסיפים ואומרים להם הלכות שונות ככל מה שהיה נדרש לפי מצב בני הבית.
מלבד זאת היו האחים הקדושים מרבים לספר למארח ולבני ביתו סיפורי צדיקים ומעשיות קודש מרבותיהם הגדולים, אור שבעת הימים הבעל שם טוב זיע"א ותלמידו הגדול המגיד ממעזריטש זיע"א. האחים הקדושים ראו בחוש שסיפורי הצדיקים עושים חריש עמוק בליבם ומכניסים בקרבם יראת שמים תמימה.
*
פתח רבי זושא ואמר לפונדקאי: האם זוכר אתה מימי קדם שהיו מגיעים להתארח אצלך שני אחים, יהודים חסידיים, והיית מקבל את פניהם בסבר פנים יפות? תחילה לא נזכר הזקן, עד שרבי זושא נתן לו כמה וכמה סימנים אודות המראה שהיה להם באותם ימים, ואכן הזקן נזכר, או אז הפתיעו רבי זושא ואמר לו: דע לך כי אחד מהם הייתי אני, ואילו השני היה אחי רבי אלימלך מליזענסק.
המשיך רבי זושא ושאל: כלום זוכר אתה את סיפורי הצדיקים שהיינו רגילים לספר לך ולמשפחתך? הנה אחזור ואספר לך סיפור שאותו סיפרנו לך בפונדק, ועניינו של הסיפור דומה להפליא למקרה שלך.
פתח רבי זושא וסיפר: אל רבינו המגיד הקדוש ממעזריטש הגיע יהודי שאף הוא ניהל פונדק ואף הוא לא יכול היה לשמור את השבת על כל פרטיה ודקדוקיה. לאחר שיהודי תינה את צערו בפני המגיד, נענה המגיד והורה לו בצורה פסקנית ומוחלטת: עליך לעזוב מיד את הפונדק, לבטל את שכירות המקום, ואף לעקור את מקום מושבך מעיירה זו וללכת לגור בעיר אחרת.
אותו יהודי לא האמין למשמע אזניו. הוא לא העלה על דעתו שהמגיד יורה לו כדבר הזה. תחילה ניסה לומר למגיד כי זה הוא מקום פרנסתו, וכיצד יוותר עליו בעוד שעליו לספק מזון ומחיה לבני משפחתו. ענה לו המגיד כי עליו לבטוח בקב"ה, הזן ומפרנס לכל, והוא יתברך יזמין לו את פרנסתו גם באופן אחר. לאחר מכן ניסה היהודי לשכנע את המגיד לוותר על המעבר לעיר אחרת בתואנה כי אינו מסוגל ללכת אל הבלתי נודע ולעקור לעיר בו אינו מכיר אדם. אך המגיד עמד על שלו: עליך לעזוב את הפונדק ולעקור לעיר אחרת.
רופפת הייתה אמונת הצדיקים בליבו של אותו יהודי, קשה הייתה לו ההחלטה לקום ולעזוב את הכל ולעבור לעיר אחרת, והוא ביקש לדחות את ההחלטה. תחילה דחה זאת מיום ליום, לאחר מכן המשיך ודחה מחודש לחודש, עד שעצתו של המגיד כמעט ונשכחה מליבו.
סיים רבי זושא את הסיפור: סופו של אותו יהודי לא היה טוב. במקום שיקיים את עצת המגיד ויעזוב את הפונדק והעיר מרצונו הטוב, ביום מהימים קמו עליו גויי המקום וגירשו אותו בבושת פנים, בחרפה ובביזיון. הם לא נתנו לו לקחת כלום מכל רכושו, והוא יצא משם כשידיו על ראשו, עני וחסר כל.
*
המשיך רבי זושא ואמר לאותו פונדקאי זקן שעמד בפניו: דע לך כי לא לחינם בחרנו, אני ואחי רבי אלימלך, לספר לך את הסיפור הזה. כבר באותם ימים ידענו שגם עליך נגזר בדומה לאותו יהודי, וגם אתה תצטרך לעזוב את הפונדק שלך ואת העיר, ובחרנו לייעץ לך בסיפור זה להקדים רפואה למכה ולברוח מהעיר כל עוד יש לאל ידך להוציא משם את הונך ולעזוב בכבוד. לצערנו, לא הבנת את הרמז ונשארת לנהל את הפונדק, אלא שעתה הגיעה השעה הקשה ועליך לקבל את ההחלטה במהירות.
כדאי שתדע, הטעים רבי זושא ואמר לפונדקאי, שאותם גויים הבאים אל ביתך בשבתות ובימים טובים ומציקים לך שתמכור להם משקאות חריפים, אין הם מתכוונים להסתפק בכך. בחדרי חדרים רוקמים הם עליך מזימה שפלה ואיומה בה יסלקו אותך לחלוטין, לא רק מהפונדק אלא מארץ החיים, רח"ל. זוממים הם להעליל עליך עלילה קשה ולאחר מכן להתנפל עליך ועל הפונדק, לערוך בו פוגרום קשה ולהרוג אותך ואת בני ביתך ח״ו. כך הם יחמסו ממך את כל הרכוש שחסכת זה ארבעים שנה ויעבירו את הפונדק לרשותם.
עתה, שמע בקולי ועשה כעצתי: אם אין רצונך לסיים כאותו יהודי שברח בחרפה ובבזיון, בעירום ובחוסר כל, או חלילה לסיים באופן גרוע מכך, עליך לברוח משם בהקדם האפשרי. אל תמתין כלל, וכבר בלילה זה תקום ותמלט משם ואל תביט מאחוריך. את מה שתוכל לארוז, תשים על העגלה, ואילו על יתר חפציך תוותר מראש. גם אל תבקש עתה לגבות את אותם החובות שהגויים חבים לך, מוטב לך לוותר עליהם מראש, כי בלאו הכי הגויים אינם מתכוננים לפרוע לך יותר את חובותיהם. תציל מביתך את מה שיש באפשרותך, ועזוב את המקום לצמיתות בשקט ובסוד בלי שירגישו בכך הגויים.
*
רבי זושא, שידע כי זמנו של הפונדקאי קצר ומלאכתו מרובה, לא הכביר בדברים רבים, אלא הוסיף ואמר לו: זכית לקבל את ההארה משמיים לבוא ולשאול בעצתי ולהנצל מהרעה שכבר הייתה סמוכה ונראית אליך, בזכות סיפורי הצדיקים שסיפרנו בביתך. סיפורי צדיקים אלו, שהיינו רגילים לספר לך ולבני משפחתך כהכרת הטוב על מידת הכנסת אורחים הנאה שנהגת בנו, הם אלו שהחדירו והשרישו מידה טובה זו של אמונת צדיקים, והיא שעמדה לך שהשכלת לבוא אלי בעוד מועד כדי שאזהירך ואתן לך את העצה הטובה שתצילך מהקמים עליך.
עוד זאת דע לך כי זכותה של שבת קודש, שהשתדלת כל ימיך לשמור אותה ככל האפשר, היא שעמדה לך. סירובך העיקש למכור משקאות חריפים לגויים, למרות כל האיומים וההצקות, היא תגן עליך. וכעת, השבת, עליה שמרת במסירות, היא זו שתשמור עליך בעתיד וכך תינצל מכל צער ונזק.
לפיכך ראוי לך לכבד את יום השבת קודש ביותר, לשבות בו ולנוח בו באהבה וברצון כמצוות ה'. וביותר יש עליך לקבל על עצמך קבלה טובה ומוחלטת: שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול! עליך לקבל בעוז ובתעצומות כי במשך כל יום השבת לא תדבר דיבור של חול, וזאת מפני שעליך לתקן את הפגמים שפגמת בדיבורי חול בשבתות במשך כל השנים שעברו. מוטב איפוא כי תאמר את כל ספר התהלים ואף תקשיב לדרשותיהם של מגידים הבאים בשעות של אחר הצהריים של שבת, ובלבד שלא תוציא מפיך כל דיבור של חול.
סיים רבי זושא ואמר לפונדקאי: בוודאי תוהה אתה לאיזה עיר תסע ותפנה באישון לילה, הנה אף זאת אודיעך כי מוטב אם תקבע את מקום מושבך בעיר הגדולה לאלוקים, ברודי, עיר של חכמים ויראי השם, ושם יזמין לך השי״ת פרנסה ברווח ובכבוד. ועוד זאת אייעצך, כי את המסחר הראשון שיציעו לך בבואך לברודי, אותו תעשה ותצליח בו בכל אשר תפנה, כי זכות שבת קודש כבר עומדת לך.
*
בהתרגשות רבה נסע היהודי חזרה לביתו, כשהוא חושב כיצד ישכנע את בני משפחתו לארוז במהירות את חפציהם ולברוח מעירם בסודי סודות. אלא שתיכף עם בואו, עוד בטרם פצה את פיו לספר לאשתו את דברי רבי זושא, הקדימה היא וסיפרה לו כי הגויים המקומיים החלו בשעות האחרונות להתנהג כלפיהם בעזות נוראה: נכנסים הם לפונדק ועושים בו כבתוך שלהם, לוקחים משקאות בלי לשלם, ושוברים את הרהיטים ואת החלונות.
לא זו אף זו: לפני שעה קלה ביקר כאן בנו של הכומר המקומי, שבשונה מאביו שהוא שונא יהודים הרי הוא אוהבם ומחבבם, והוא סיפר לה שבשעה זו ממש יושבים בריונים וגברתנים בביתו של הכומר ומתייעצים כיצד יוכלו לעשות פוגרום ביהודי הסביבה ולגזול את רכושם.
עוד באותו לילה, כציוויו של רבי זושא, מיהר הפונדקאי יחד עם בני משפחתו וברחו על נפשם לעיר ברודי. שם נהג כעצתו וברכתו של הרבי רבי זושא, קיבל את הצעת המסחר הראשונה שבאה לפניו, וממנה התעשר מאוד. עד סוף ימיו היה יהודי זה מספר על נס ההצלה שלו, בזכות אמונת הצדיקים, ושומר בקפדנות על הוראת רבי זושא שלא לדבר בשבת דיבורים של חול.
