קיבל עליו להקדים את לימודו ברבע שעה, וזכה ב-40,000 אלף ₪ שהיה נצרך בדחיפות לקבלת מפתח לדירתו, סיפור השגחה מופלאה
"אני פשוט צריך בדחיפות ארבעים אלף שקל, וקיבלתי עצה מהרב שלי, להגיע לכולל בזמן".
המנהל שואל אותי עוד כמה שאלות, כדי להבין איך אברך צעיר צריך בבת אחת כל כך הרבה כסף. בשלב הבא הוא מבקש ממני לבוא איתו לבנק, ולנגד עיניי הוא מוציא ארבעים אלף ש"ח ונותן לי. "קודם כל תיקח ותעביר את הכסף מיד, כדי שלא יצטברו לך ריביות".
אני לוקח, כי אין לי ברירה. אומר תודה לבורא כל עולמים, ורואה שהעצה של הרב עבדה מיידית. אני ניגש מיד ללמוד, והמנהל רואה על הפנים שלי שאני מופתע וגם קצת מבוהל. ארבעים אלף שקל צריך להחזיר.
"תחזיר לי מאה דולר כל חודש", אומר לי המנהל. זה מרגיע אותי, אבל רק קצת.
אחר כמה דקות הוא ניגש אליי ואומר, "יש לך מאיפה להחזיר לי מאה דולר כל חודש?"
"לא יודע", אני עונה לו. "אתה יודע מה?" הוא מציע, "תלמד עם הבן שלי כל יום חצי שעה, וזה יהיה התשלום!"
לפני חמש עשרה שנים, קנו לי ההורים דירה בקריית גת. הם שילמו את דמי הקדימה, ואני הייתי צריך לקחת את המפתח, לאחר שאשלם באמצעות משכנתא את הסכום הנותר. בין תשלום דמי הקדימה לשעת מסירת המפתח עברו כמה חודשים בהם עלה המדד, ולכן הוצרכתי לשלם תוספת של ארבעים אלף ש"ח על דמי הקדימה.
מאיפה יש לי ארבעים אלף? אין לי. המפתח מחכה, אבל החוב אינו יושב בשקט. הוא תופח מהר מהר, ובכל שבוע שאני לא משלם אותו הוא צובר ריביות וקנסות, שאין לי כוחות הנפש לחשב אותם. מההורים לא העזתי לבקש את הכסף. הם הרי נתנו לי כל כך הרבה. ממי כן? הבטתי סביבי וגיליתי ש‘אין לי מכיר‘. אין לי מושג מאיפה מתחילים לגייס כסף קטן או גדול. ארבעים אלף נראו לי אז סכום עתק.
התקשרתי לרב שלי ושאלתי אותו מה לעשות. "מה עושה יהודי מאמין?" הוא שאל אותי, וגם ענה: "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול דרך ארץ. מתי מתחיל הסדר אצלכם אחר הצהריים?"
עניתי, "הסדר מתחיל ברבע לארבע, אבל בפועל כולם מגיעים בארבע".
"אתה תגיע ברבע לארבע", הדריך אותי הרב. "תקבל על עצמך לבוא לסדר צהריים בזמן, ולא רבע שעה אחריו". זאת העצה שקיבלתי. רבע שעה של לימוד.
למחרת קיימתי את העצה. הגעתי בזמן לסדר של אחר הצהריים. הכולל ריק. רק אני מופיע בשעריו, ניגש למקומי, פותח ספר ומתחיל ללמוד. דקה אחר כך מגיע המנהל של הכולל, והוא מתפעל, "איזה מתמיד! כל הכבוד, מגיע לפני כולם!"
אני, לא נעים לי עם התואר שהוא מדביק לי. זה לא שאני כזה מתמיד. רציתי להעמיד אותו על טעותו ואמרתי, "אני פשוט צריך בדחיפות ארבעים אלף שקל, וקיבלתי עצה מהרב שלי, להגיע לכולל בזמן".
המנהל שואל אותי עוד כמה שאלות, כדי להבין איך אברך צעיר צריך בבת אחת כל כך הרבה כסף. בשלב הבא הוא מבקש ממני לבוא איתו לבנק, ולנגד עיניי הוא מוציא ארבעים אלף ש"ח ונותן לי. "קודם כול תיקח ותעביר את הכסף מיד, כדי שלא יצטברו לך ריביות".
אני לוקח, כי אין לי ברירה. אומר תודה לבורא כל עולמים, ורואה שהעצה של הרב עבדה מיידית. אני ניגש מיד ללמוד, והמנהל רואה על הפנים שלי שאני מופתע וגם קצת מבוהל. ארבעים אלף שקל צריך להחזיר.
"תחזיר לי מאה דולר כל חודש", אומר לי המנהל. זה מרגיע אותי, אבל רק קצת.
אחר כמה דקות הוא ניגש אליי ואומר, "יש לך מאיפה להחזיר לי מאה דולר כל חודש?"
"לא יודע", אני עונה לו. "אתה יודע מה?" הוא מציע, "תלמד עם הבן שלי כל יום חצי שעה, וזה
יהיה התשלום!"
זה סיפור אמיתי. אני רק עובד על עצמי לזכור שרבע שעה של לימוד לא שווה ארבעים אלף שקל, אלא הרבה הרבה יותר. זו הייתה רק סגולה. השכר האמיתי בעולם העליון עוד מחכה...
