פתחה אותה, כשהיא נבהלת עד עמקי נשמתה למראה קבוצת עכברים שקופצים לה הישר לעבר פניה...
הגדילו עשות וביום חג הפורים לכדו עשירים אלו מספר עכברים שמנמנים וגדולים, הניחום בתוך קופסא עטופה היטב, ושיגרום לבית הרב בתור 'משלוח מנות'. הרבנית שקיבלה את החבילה פתחה אותו, כשהיא נבהלת עד עמקי נשמתה למראה קבוצת עכברים גדולים שקופצים לה הישר לעבר פניה המבועתות...
האברך לא ידע את נפשו. מה זה קורה לו? הרי בכל המושבים מסביב הוא מצליח באופן יוצא מן הכלל, ואילו במושב הזה הוא אינו מצליח להזיז מאומה, כאילו קיר של בטון חוסם לפניו את ההצלחה.
היה זה אברך בן תורה שהיה מוכשר ביותר לקרב את ליבות ישראל הטועים לאביהם שבשמים, כשמצודתו היתה פרושה על כמה וכמה מושבים בהצלחה יתרה. אלא שכשהחליט להתחיל לפעול במושב מסוים נוסף לא האירה לו הדרך פנים כלל.
ולכן כעבור שלש שנים שבהם לא הצליח להביא למדרשיה כי אם שני זקנים באים בימים, חש האברך שהוא נשבר לחלוטין.
בצר לו פנה אל מרן רבן של ישראל הגראי"ל שטיינמן זצוק''ל ושטח בפניו את עצבונו לנוכח אי הצלחתו במושב, כשהוא שואלו מה עליו לעשות הלאה, "תתפלל!" ענה לו מרן זצ''ל במילה אחת.
האברך סבר וקיבל, אולם החליט שלא להתפלל סתם כך מתוך בית כנסת כלשהוא בבני ברק, אלא עלה יעלה ירושלימה ויסע אל עבר כותל המערבי, שם ישטח לפני הקדוש ברוך הוא את הרהוריו ואת חוסר סיפוקו לנוכח אי הצלחתו, בתחינה ובקשה שמעתה ואילך יתהפך עליו הגלגל ויצליח להרביץ תורה ויראה במושב.
בסיימו להתפלל בכותל התיישב מיודעינו על אחד הספסלים לנוח מעט, כשבפתע צדה עינו על הסטנדר מולו בספר המפורסם 'ברכי נפשי' להגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א. ברפרוף קל עיין בו מעט בפיזור נפש. מה מאד נדהם לגלות בדפדפו בפרשת שמיני, איך שרבי יצחק זילברשטיין מספר שם סיפור שבדיוק מתאים למצבו הנוכח.
כשכך מספר שם רבי יצחק: אברך מלייקווד החליט לצאת לשליחות בעיירה נידחת כל שהיא כדי להפיץ תורה ויראה בקרב התושבים שהיו רחוקים מכל דבר שריח של קדושה מודבק בו. אחדים מבעלי הנסיון הזהירוהו לבל יילך שמה, באשר הרבה ניסו להפיץ שם תורה ויראה, אולם נכשלו ותקוותם נכזבה. אלא שהאברך מלייקווד לא התפתה, בקבעו שאם כך, הרי זה אתגר מיוחד עבורו, ובודאי בעז"ה יצליח להקים שם אימפריה של תורה וחסידות.
אולם, אפס. נבואותיהם השחורות של אלו שניסו להניאו התבררו כמוצדקות לגמרי, באשר בכל אשר פנה לא הצליח...
האברך הרגיש שקיים בעיירה מניעה שמימית שעוצרת בעד כל השפע היהודי מלהתבסס שם. בשל כך פנה לברר קצת אודות הסטורית העיירה בשנים עברו. "אולי יצליח לגלות את הסיבה המסתורית" חשב. לא עבר זמן רב והוא מצא את הסיבה לאי הצלחתו בעיירה. כשהתברר לו שבשנים קודמות שמש שם רב מסוים, שלכמה מעשירי העיירה לא היה נח שהוא משמש כרב העיירה, והם ניסו כל הזמן לגרום לו להתפטר ולעזוב את העיירה.
עד שהגדילו עשות וביום חג הפורים לכדו עשירים אלו מספר עכברים שמנמנים וגדולים, הניחום בתוך קופסא עטופה היטב, ושיגרום לבית הרב בתור 'משלוח מנות'. הרבנית שקיבלה את החבילה פתחה אותה, כשהיא נבהלת עד עמקי נשמתה למראה קבוצת עכברים גדולים שקופצים לה הישר לעבר פניה המבועתות.
התוצאה הסופית היתה שתחבולת המשלוח מנות הכריעה את הכף, והרב עזב את העיירה בפחי נפש, כשאת הרבנית הוצרך לאשפז בבית חולים לחולי נפש, עקב התערערות נפשה כתוצאה מחוויית המשלוח מנות החי והבועט.
האברך מלייקווד הבין אם כן שזוהי הסיבה שמונעת את פריחת היהדות במקום, לפיכך החל לפעול אצל בני הקהילה שיעלו על קברם של הרב והרבנית, שבינתיים כבר שבקו חיים לכל חי, ויבקשו את מחילתם.
לא נאריך בפרטי המעשה, גם לא בפסקו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שנדרש לנושא. אולם אך זאת נציין שמיד לאחר שעלו בני הקהילה על קברו של הרב, החלה השממה הרוחנית בעיירה לפרוח, כשתלמוד תורה, ישיבה ובית יעקב נפתחים במהרה בזה אחר זה...
האברך הארץ ישראלי מהמושב סיים לקרוא את הסיפור ולא ידע את נפשו. הבעת תדהמה נפלטה מפיו. הרי גם לו קורה מקרה כזה בדיוק. "עלי לבדוק בעברו של המושב" החליט האברך.
ואכן. לאחר בירור קל התבררו חששותיו כמוצדקות, כשהתחוור לו שלפני שנים אחדות כיהן במושב רב מסוים שהתושבים מיררו לו את החיים על לא דבר, ובשכך הוצרך לעזוב את המושב בפחי נפש.
האברך כבר ידע בדיוק מה עליו לעשות. ומיד למחרת הזמין את כל הקהל לעצרת תשובה והתעוררות מיוחדת לזכותו של הרב הקודם, כשהוא משדלם לעלות לקברו של הרב ולבקש את סליחתו. תושבי המושב נתרצו לכך מיד, ותיכף עלו על קברו של הרב ובקשו את סליחתו.
ואכן, הלא יאומן קרה, מיד לאחר בקשת הסליחה החלה התורה לפרוח במושב בצורה בלתי רגילה, כשחבר מביא חבר עד שבמהרה נוסד גם בית הכנסת במושב עם מניינים שוטפים כל יום, פלוס מוסדות קדושה וטהרה שנפתחו כפטריות אחרי הגשם...
סיפור יפה וחזק. אולם המסר עוד יותר חזק. שכן ההשגחה הפרטית זועקת מתוך כל שלבי הסיפור. ראשית: עצם העובדה שהאברך קיבל ברצינות את דברי מרן הגראי"ל זצוק"ל שהורה לו: "התפלל!", ולא ראה בתשובה זו משיכת כתף בעלמא, היא דבר פלא. שנית: עצם העובדה שהחליט
לעשות זאת בכותל המערבי. ומה הוא מוצא בכותל? ספר 'ברכי נפשי'! ספר שאינו שגרתי להימצא בכותל, שהרי בכותל בדרך כלל אומרים תהלים או מתפללים ולא מעיינים בספרים כאלו ואחרים, הוא גם כן פלא והפלא.
כשהפלא הגדול מכולם שכשהוא פותח את הספר, הספר נפתח בדיוק בסיפור עם המשלוח מנות והעכברים. פלאי פלאים... איך שהקב"ה מסובב את כל העולם כדי שאברך מבני ברק ידע את אשר
עליו לעשות בקשר למצוקתו הרוחנית בהפרחת התורה במושב...
