פעם ניתן היה לשחד יחסית בקלות את הפקידים הרומנים, עם סכום כסף לא גדול, אבל מאז עלייתו של השלטון הקומוניסטי כולם פוחדים לקחת שוחד.
ר' אריה שומע את הבקשה ונשימה עמוקה פורצת מגרונו. המרחק בין מגרש הרוסים לשכונת קטמון הוא כברת דרך לא קצרה, מהלך של שעה לפחות, הוא כבר לא אברך צעיר, זה מאמץ לא מבוטל. אך מידת החסד גוברת.
"אני אצא עכשיו לקטמון" הוא מודיע לאברך הבעלזאי אסיר התודה. אחרי צעידה ממושכת בשמש הקופחת מתקרב רבי אריה להיכלו של הרבי מבעלזא בשכונת קטמון, הוא ניגש אל המשמשים בקודש כשבפיו בקשה "להיכנס אל הרבי בדחיפות".
"מה פתאום" עונים לו הגבאים, "בשבת הרבי אינו מקבל קהל".
"יש לי שליחות מבית הכלא בעניין מסוים הנוגע לרבי בשבת, שאינו סובל דיחוי" משיב ר' אריה. המילים האחרונות פועלות את פעולתן, כעבור כמה דקות הוא נכנס אל הרבי ומוסר לו את דבריו של חסידו האברך מבית הכלא...
חודש אייר שנת תש"ט, הרבי הקדוש ר' מרדכי שלמה מבאיאן זי"ע מגיע לביקורו הראשון בארץ ישראל שמעורר התרגשות עצומה בקרב רבבות חסידים ואנשי מעשה. תור אדיר משתרך ליד בית האכסניה, המוני חסידים מבקשים להיכנס לקודש פנימה, לחדרו של הרבי, להזכיר עצמם לישועה וברכה. אחד מהם הוא הרב החסיד בנש"ק ר' זאב וועלוויל דרברמדיקר ז"ל, המשמש בקודש לבית באיאן, שנושא עמו 'הזכרה' לישועה דחופה.
בתוככי החדר, אל מול פניו המאירות של הצדיק, הוא מגלה את אשר על ליבו: "אחי היקר, הרה"ח ר' עקיבא, המתגורר ברומניה, תחת השלטון הקומוניסטי, הושלך לבית הכלא הרומני על לא עוול בכפו, רק בגלל היותו יהודי ירא וחרד. הוא נמצא שם בתנאים לא אנושיים, בסבל נורא. בקשתי שטוחה לפני הרבי שיעורר נא רחמים עבורו, שיזכה לצאת מאפילה לאורה, משעבוד לגאולה".
"אמור נא וועלוויל" פונה הרבי אל ר' זאב, כולו אחוז שרעפי קודש, "האם ברומניה נהוג כיום 'האבר' (- שוחד ברומנית)?".
"כפי הידוע לי" משיב ר' זאב בעגמומיות. "היום זה כבר לא פשוט. פעם ניתן היה לשחד יחסית בקלות את הפקידים הרומנים, עם סכום כסף לא גדול, אבל מאז עלייתו של השלטון הקומוניסטי כולם פוחדים לקחת שוחד. צריך סכום כסף גדול מאוד כדי להצליח לשחד מישהו".
"נו" מגיב הצדיק, "ה' יעזור".
רק בצאתו מן הקודש פנימה תופס ר' זאב את עצמו. מבין שטעה. "הרבי לא התעניין אצלך 'סתם' אם נותנים שוחד ברומניה או לא" הרהר לעצמו כחסיד בר דעת. "הרבי בשאלתו ביקש לפעול שאחיך ישתחרר באמצעות שוחד בסכום קטן, אבל אתה בתשובתך קלקלת".
אך את הנעשה כבר לא היה להשיב.
הרבי מבאיאן עדיין שוהה בביקורו בארץ ישראל, באחד הימים מצלצל הטלפון בביתו של הצדיק הירושלמי הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, שנודע גם בכינויו 'רב האסירים', הודות למסירותו למען האסירים היהודים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ועד אחרית ימיו.
"מדברים מבית האכסניה של הרבי מבאיאן", נשמע אחד הגבאים מעבר לקו. "הרבי רוצה לבוא לבקר בביתכם בשעה הקרובה, האם זה אפשרי ?". רבי אריה משקלל במהירות את הדברים במוחו. "לא" הוא בוחר להשיב. "לצערי לא יתאפשר לי בשעה הקרובה לקבל את פני הצדיק בביתי".
בענוותנותו לא רצה רבי אריה להטריח את הרבי מבאיאן להגיע אליו הביתה, הוא השיב אפוא בשלילה ומיהר להזמין מונית ונסע בעצמו לאכסנייתו של הרבי מבאיאן, כדי לחסוך לרבי את הטרחה. בהגיעו לבית האכסניה מצא כבר מונית מוזמנת מחכה בחזית הבית.
מתברר שהרבי מבאיאן כבר התכונן לצאת לבקר את הרבי מגור, הרה"ק בעל ה'בית ישראל' זי"ע.
כיון שנראו פניו של רבי אריה בבית האכסנייה מיד השתנו התוכניות, הוא נקרא לחדרו של הרבי מבאיאן שקיבל את פניו בחמימות ובכבוד גדול וכיבד אותו לשבת בחדרו.
"האם יש בידכם סיפור על הרבי [המהר"א] מבעלזאשליט"א?" פונה אליו הרבי בשאלה.
כל הנוכחים בחדר נאחזים השתוממות למשמע השאלה. הדבר היה עוד בחיי חיותו של הרבי הקדוש מהר"א מבעלזא זי"ע, ומה גם שרבי אריה לוין כידוע לא השתייך לעדת החסידים, וכי מהיכן יהיה לו סיפור על הרבי מבעלזא?
נראה היה בבירור כי הרבי יודע על סיפור שיש באמתחתו של רבי אריה, ומבקש בכוונה טמירה לשמוע אותו.
רבי אריה מהרהר קלות, מוריד את ראשו לכמה רגעים. "האמת היא שלא כל כך קל להיכנס אל הרבי מבעלזא שליט"א, לא זכיתי להיכנס אליו הרבה, אבל כן, אם הרבי שואל, יש עמי סיפור נפלא אודותיו".
ור' אריה מתחיל לספר:
שמש חמימה של שבת בצהרים הפציעה בתכול השמים, מעל 'מגדל דוד' וחומות העיר העתיקה. לא הרחק, ב'מגרש הרוסים', בית הסוהר שהקים המנדט הבריטי, הופיעה דמותו של יהודי חבוש בשטריימל לא עבה, זקנו המלבין מפאר את צורתו, הלא הוא רבי אריה לוין.
מנהג עשה לעצמו רבי אריה לבקר מדי שבת בבית המעצר, לראות מה שלום אחיו היהודים העצורים, לראות אם יש מישהו הזקוק לעזרה בעיצומו של יום השבת.
פקידי המשטרה שמכירים כבר את רבי אריה פותחים בפניו את השערים המסורגים, הוא צועד פנימה ופונה בקריאת 'גוט שבת' לבבית לעצירים היהודים, מתעניין בחמימות בשלומו של כל אחד, מעודד, מפזר נטפי חיזוק.
לפתע הוא מבחין בפנים לא שגרתיות, אברך חסידי היושב באחד התאים. "מה מעשיך כאן?" ניגש אליו ר' אריה בדאגה. לא היה צריך לשאול כלום. פניו של האברך העידו שהוא נקלע בטעות לבית הכלא, הוא לא 'שייך' לכאן. כנראה נפל עליו חשד בטעות.
"האם אתה זקוק לעזרה כלשהי?" שואל ר' אריה.
"לא" משיב האברך. "ה' יעזור שאשתחרר כאן מהר".
"אולי בכל זאת?" לא מוותר ר' אריה, ליבו הרחום משתוקק לעזור ליהודי. "טוב, יש משהו אחד" נכנע בסוף האברך להפצרתו של ר' אריה. "חסיד בעלזא אנכי, מדי שבת בשעת אחר צהריים יש לי תפקיד קבוע מסוים שאני ממלא בקודש פנימה, בהיכלו של הרבי מהר"א שליט"א השוהה בימים אלו בשכונת קטמון בירושלים.
"בעוד שעה יגיע הזמן בו עליי למלא את תפקידי, כשיראו שאני לא מגיע, יחכו עליי, נמצא שהרבי שליט"א ימתין עליי לחינם, הייתי שמח מאוד אם מישהו היה הולך ומודיע לרבי שלא יחכו עליי, כי אני נמצא כאן במגרש הרוסים".
ר' אריה שומע את הבקשה ונשימה עמוקה פורצת מגרונו. המרחק בין מגרש הרוסים לשכונת קטמון הוא כברת דרך לא קצרה, מהלך של שעה לפחות, הוא כבר לא אברך צעיר, זה מאמץ לא מבוטל. אך מידת החסד גוברת.
"אני אצא עכשיו לקטמון" הוא מודיע לאברך הבעלזאי אסיר התודה. אחרי צעידה ממושכת בשמש הקופחת מתקרב רבי אריה להיכלו של הרבי מבעלזא בשכונת קטמון, הוא ניגש אל המשמשים בקודש כשבפיו בקשה "להיכנס אל הרבי בדחיפות".
"מה פתאום" עונים לו הגבאים, "בשבת הרבי אינו מקבל קהל".
"יש לי שליחות מבית הכלא בעניין מסוים הנוגע לרבי בשבת, שאינו סובל דיחוי" משיב ר' אריה. המילים האחרונות פועלות את פעולתן, כעבור כמה דקות הוא נכנס אל הרבי ומוסר לו את דבריו של חסידו האברך מבית הכלא.
הרבי מודה לו על שליחותו ונפרד ממנו לשלום.
ר' אריה יוצא מהקודש פנימה לרחובה של קטמון, כשלפתע נשמעת הקריאה "ר' אריה, ר' אריה". הוא מסתובב לאחוריו ומגלה את אחד המשמשים בקודש קורא לו לחזור. "הרבי קורא לכם".
סב ר' אריה על עקביו ונכנס ביראת קודש אל הרבי. "במחילה מכבודכם" פונה אליו הרבי מהר"א, "אם תוכלו למסור לאברך שמותר לו לאכול מהאוכל שנותנים לו בבית הכלא, הוא הרי אינו בביתו, ואינו צריך להחמיר כולי האי"...
שוב יוצא ר' אריה מן החדר כשברכותיו של הצדיק מלוות אותו, מחיש את פסיעותיו בזריזות, כשבמוחו הוא מנסה לחשב את מסלולו. "קודם אכנס לביתי שבשכונת 'מחנה יהודה' לטעום משהו, לנוח מהדרך הארוכה, אחר כך אמשיך ואלך שוב למגרש הרוסים, למסור את דבריו של הרבי מבעלזא לחסידו".
"ר' אריה, ר' אריה" נשמעת לפתע קריאה. הוא מפנה את ראשו מופתע לאחור ומגלה, שוב, את אותו גבאי קורא בשמו.
"הרבי קורא לכם שוב".
ושוב חוזר ר' אריה על עקביו, נכנס אל הרבי מבעלזא שפונה אליו ברחימאיות: "בבקשה ר' אריה, אל תיכנסו קודם הביתה לטעום משהו, קודם כל גשו ל'מגרש הרוסים' ומסרו את דבריי לאברך היושב בבית הכלא, הרי רחמנות עליו, הוא בטח לא אכל מאומה כל היום"...
ר' אריה נרעש מ'תפיסת המחשבה' של הרבי מבעלזא וכמובן שפנה לפני הכול ל'מגרש הרוסים' ומילא את השליחות נאמנה.
את כל הסיפור הזה מספר בעל המעשה, הגה"צ רבי אריה לוין עצמו באוזני הרבי מבאיאן זי"ע שמטה אוזן לכל מילה ומפטיר בהתפעלות עצומה, מרטיטת נפש: "אזא אהבת ישראל – כזו אהבת ישראל מופלאה, כזו אהבת ישראל"...
כזו מסירות ודאגה ליהודי היושב בבית האסורים...
לאחר שכילה רבי אריה את הסיפור נפרד ממנו הרבי מבאיאן לשלום, כשלעיני כל נגלה שלמעשה זו הייתה מטרת הביקור: הרבי ביקש לשמוע ממנו את הסיפור הזה.
לא באנו בסוד קדושים, אך חסידים בעלי דעת שבאו בסוד העניינים, הבינו שהרבי ביקש לשמוע את 'סיפור צדיקים' זה, המלא באהבת ישראל, דאגה ומסירות ליהודי היושב בבית הכלא, כדי לעורר ולהמשיך בכוחו ישועה לחסידו, הרה"ח ר' עקיבא דרברמדיקר, הכלוא ברומניה.
ואכן, בחסדי שמים זכה הרה"ח ר' עקיבא ז"ל להיחלץ מהכלא הרומני הנודע לשמצה. בדרך לא דרך הצליח להימלט מרומניה ולהגיע בריא ושלם לארצות הברית.
לימים, כשסיפר לו אחיו ר' זאב על שאלתו של הרבי אודות ה'שוחד' הנהוג ברומניה ועל מה שהשיב לו לפי תומו, קפץ ר' עקיבא ואמר לו בסערת נפש:
"אין לך מושג כמה שילמתי ביוקר על ה'תשובה' שלך... אכן, נאלצתי לתת את כל כספי וחסכונותיי (בלשונו 'די גאנצע מאראך פון די ביינער' – את כל לשד עצמותיי) לרשעים האלו בתור שוחד, כדי שישחררו אותי". - אך נפשו הייתה לו לשלל.
מקור: קובץ 'תפארת ישראל' רוז'ין באיאן, גיליון ס"ה, ומובא שם כי הרה"ח ר' זאב דברמדיקר ז"ל, הוסיף: "שאז נתחדד בקרבו שוב, שכל היוצא מפי צדיק, גם מה שלא מובן לכאורה כברכה, טמון בדברי קדשו ברכת קודש לאין ערוך, ואין זה דבר של מה בכך לתקן 'כביכול' את דבריו".
