עומד לו יהודי ומספר על חילולי שבת ללא נקיפת מצפון קלה, ועוד מבקש ישועות ומופתים?!... די היה בניד אצבע קלה של האדמו"ר, ופליקס היה נהדף החוצה ללא אומר ודברים
״האם אתה שומר שבת? בבית, בעסקים?״
איך אני יכול לשמור שבת? תהה פליקס, בקולו לא היה שמץ של התנצלות או מבוכה, ״עיקר הפדיון של עסקי הוא ביום שבת. הפועל הרומני אינו חושב על יום המחר, בשבת הוא מקבל את משכורתו השבועית, ומיד הוא יוצא לקנות ולהתהולל. החנויות ובתי המרזח שלי מלאים עד אפס מקום בשבת. - סגירת עסקי בשבת כמוה ככריתת הענף עליו אני יושב!״.
דלת חדרו של הרבי נפרצה בקול רעש גדול. כמה מן החסידים ששמעו את השיחה מן הפרוזדור, פלשו לחדר כרוח סערה, מוכנים ומזומנים לעשות שפטים במחלל שבח חצוף זה. עומד לו יהודי ומספר על חילולי שבת ללא נקיפת מצפון קלה, ועוד מבקש ישועות ומופתים?!... די היה בניד אצבע קלה של האדמו"ר, ופליקס היה נהדף החוצה ללא אומר ודברים. אלא שהרבי יושב שקט בכסאו, מביט באיש ושואל: ועל כשרות המטבח אחה שומר?
את פליקס שטראסר אי אפשר היה להאשים על ריחוקו מן היהדות, הוא היה ׳תינוק שנשבה׳ כפשוטו. הוריו - יהודים כשרים ותמימים - מתו בילדותו, ודודו אחי אמו, שהיה רחוק מאד מיהדות, אספו אל ביתו וגדלו כבן בין בניו הוא. כשהגיע פליקס לפרקו השיא הדוד אשה ממשפתה יהודית מתבוללת למחצה.
פליקס חווה את נעוריו בצל הרי הקרפטים, בכפר טיפוסי שבמישור מרמרוש. זכרונותיו הצטמצמו סביב עבודה אינסופית בלולי העופות, ושעות ארוכות של חליבת פרות ברפת. לפיכך לא נתן איש את דעתו על כך, שפליקס נתברך בחושים מסחריים מפותחים. רק אחר נישואיו כשעקר אל העיר הגדולה ונפרד מעברו הכפרי, החל פליקס מתגלה כסוחר ממולח היודע פרק בהלכות קניה ומכירה. במרוצת הזמן נעשה פליקס סוחר מן השורה ומסחריו הסתעפו. כשהרגיש את עצמו מבוסס דיו, פתח בית מסחר גדול למוצרי הלבשה וטכסטיל בעיר הבירה בוקרשט.
יכול היה פליקס לישב בשלוה, אלא שתוקפו של הכלל שקבעו חז״ל ״יש לו מנה רוצה מאתיים״, היה יפה גם לגביו. עסקיו שגשגו, בית המסחר התגלה כמקור לא אכזב של הכנסות מכובדות, אך לא סוחר כפליקס יסתפק בכך, הוא החל שולח ידיו גם בייצור יין־שרף, ופתח בית חרושת לייצור יי׳׳ש.
הצלחתו המסחררת של פליקס היהודי, היתה כצנינים בעיני מתחריו הגויים. הם ניסו להצר את צעדיו בכל מיני תואנות ואמתלאות, לא אחת הלשינו לשלטונות כי פליקס משתמט מתשלומי מס, רוכש סחורה גנובה, משתף פעולה עם מבריחים...
לשווא. פליקס רחץ בנקיון כפיו, מספר פעמים באו שוטרים לערוך ביקורת בבתי מסחרו ויצאו בבושת פנים. העסקים, הסתבר, היו כשרים למהדרין וחוקיים בעליל.
״נעמוד אם כן, בחיבוק ידים, ונראה איך אוכל היהודי את כל כספנו?׳׳ קרא סטיב בחימה, ״פריץ, צריך לעשות משהו!"
פריץ גנישובסקו, ה׳מוח׳ בין שני השותפים בפירמה ״גנישובסקו את בולק, טכסטיל ובדים״ התבונן בשותפו סטיב בולק בשתיקה קודרת. כבר זמן רב לא הרגיש כה גרוע כמו עכשיו. היהודי שטראסר הצליח לדחוק את רגליהם, חנות הטכסטיל הגדולה שלו עמדה סמוך לחנות שלהם בשדירה הראשית, וזמן קצר אחר שנפתחה נגסה ברווחיהם כדי מחצית!
״הרי ראית, כל מה שעשינו, לא הצליח. היהודי הזה כשר כמו געפילטע פיש... מכל צד שלא תבדוק - שמן זית זך"... התיז פריץ בלעג מריר.
״לא יתכן, אתה תוותר? אתה פריץ, שהקמת במו ידיך את בית המסחר שלנו! האם יבש מעיין מחשבותיך, או הצטמק המוח בקדקדך?״ הטיח בולק בכעס. שני השותפים שקעו במחשבות. ״מצאתי", קרא פריץ בצהלה, ״שטראסר מרגל!"
״השתגעת גנישובסקוי שטראסר מרגל?" ״ממש כך, ענה פריץ בשמחה, ״כאשר תראה המשטרה את המסמכים המפלילים שנטמין עמוק בתוך המגירות בביתו לא יהיה כל ספק בכך, פליקס שטראסר יעצר בעוון ריגול לטובת רוסיה!"
״מנין לך מסמכים כאלו? ואפילו תשיג, איך תגניב אותם לבית שטראסר? חי נפשי, דעתך נטרפה, פריץ!"
גנישובסקו גיחך ושלף את ארנקו, ״עם אלו" נופף בשטרות של אלף מול פרצופו הנדהם של בולק, ״אפשר לקנות את אנשי ה׳מאפיה׳, הם כבר יעשו בשבילי את העבודה!"...
ו׳הם׳ אכן עשו את העבודה, בדייקנות וביעילות המפורסמות של אנשי העולם התחתון, הותירו את השותפים עם פה פעור.. שתלו בביתו של שטראסר מסמכים מפלילים לרוב, הפגישו אותו עם אנשי עסקים כביכול.
בוקרשט רעשה וגעשה, הסוחר שטראסר נתפש בעיצומו של מפגש עם סוכני אויב! לפי שעה הצליח להשתחרר בערבות בסכום מרקיע שחקים, עד למשפט.
איך נודע לפליקס על האדמו"ר, רבי יוסף מאיר בעל ה״אמרי יוסף״ מספינקה, חידה סתומה היתה. מכל מקום, כשיהודי נקלע לצרה מיד מוצא הוא את הכתובת...
כשהגיע באמצעו של שבוע וביקש להכנס לקודש פנימה, תהו רבים מה ל׳גוי׳ הזה ולרבי? בני הבית עקבו אתריו, המתינו עד שנכנס והקשיבו לשיחה. ״משפט קשה מחכה לי", שפך שטראסר את ליבו, ״העלילו עלי עלילת שפלה שאין בה שמץ של אמת. אלא כיון שהנושא הוא ריגול, ואין אומה שלא תהיה רגישה לבגידה, לא יעזור לי עברי הטהור ללא רבב. שכרו עלי עדי שקר, והללו יעידו בבית המשפט כאילו התכוונתי למכור סודות מדינה לרוסיה, דבר שהוא איוולת גמורה כמובן!"
שתיקה נשתררה בחדר, האדמו״ר מספינקה רבי יוסף מאיר, שתק ולא ענה מאומה. אמרו לי שהרבי הוא איש מופת, מחולל פלאים...
אנא, יפעל נא כדי שיצא צדקי לאור. פליקס דיבר תחנונים, ידו נשלחה אל ארנקו התפוח ושלפה שטר גדול, הרבי עצר בעדו.
״האם אתה שומר שבת? בבית, בעסקים?״
איך אני יכול לשמור שבת? תהה פליקס, בקולו לא היה שמץ של התנצלות או מבוכה, ״עיקר הפדיון של עסקי הוא ביום שבת. הפועל הרומני אינו חושב על יום המחר, בשבת הוא מקבל את משכורתו השבועית, ומיד הוא יוצא לקנות ולהתהולל. החנויות ובתי המרזח שלי מלאים עד אפס מקום בשבת. - סגירת עסקי בשבת כמוה ככריתת הענף עליו אני יושב!״.
דלת חדרו של הרבי נפרצה בקול רעש גדול. כמה מן החסידים ששמעו את השיחה מן הפרוזדור, פלשו לחדר כרוח סערה, מוכנים ומזומנים לעשות שפטים במחלל שבת חצוף זה. עומד לו יהודי ומספר על חילולי שבת ללא נקיפת מצפון קלה, ועוד מבקש ישועות ומופתים?!... די היה בניד אצבע קלה של האדמו"ר, ופליקס היה נהדף החוצה ללא אומר ודברים. אלא שהרבי יושב שקט בכסאו, מביט באיש ושואל:
ועל כשרות המטבח אחה שומר?
״למה אשקר לכבודו", עונה איש האמת ללא מורא, ״אני ובני ביתי טרודים מדי ואין שעתנו פנויה לחפש בשר כשר, אני קונה בשר בשוק וחסל"...
ותפלין אתה מניח? אתה מתפלל פעם? הוסיף הרבי ושאל. ״למי יש זמן וסבלנות לזה?״ עונה פליקס ספק בתמימות ספק בהתרסה.
שוב שותק האדמו״ר, הכל ממתינים למוצא פיו. הבה נעשה ׳עסק׳, נשמע לבסוף קולו של ה״אמרי יוסף״, ״אתה תבטיח לי שתתחיל להתפלל, ואני מבטיח לך שתצא זכאי במשפטי׳.
לא, לא, רבי, התנגד הסוחר. ״לא אוכל להבטיח זאת, מהיכן אקח לי זמן להתפלל כל יום?!״.
דממה מתוחה של צפיה. החסידים היו בטוחים כי עתה יקיץ הקץ לסבלנותו של הרבי והוא יצווה להשליך את הסוחר המגושם מן החדר כנצר נתעב. הנשמע כדבר הזה? הרבי מושיט לו את הישועה על טס של זהב, עליו רק לקחת, והוא מסרב???
ברם, ״לא מחשבותי מחשבותיכם״, הרבי לא איבד עשתונות. הוא סקר את הסוחר במבט רחימאי, בקול מלא רחמים אמר:
״יודע אתה מה? אני אתן לך זוג תפלין, רק תניח אותם יום־יום לשעה קלה, לרגע קט... אם תבטיח לי, כי אז, מבטיח אני לך שתזכה במשפט!" פליקס עשה את החשבון בקול, ללא שמץ בושה:
״דקה אחה, רק פעם אחת ביום... נו, אפשר... רבי! אני מבטיח!"... נמנו וגמרו, מי שלא ראה את פניו הצהובות של הרבי, בעת שהעניק, בשמחת אין־קץ, את נרתיק הטלית־ותפלין לידיו של אותו סוחר גס רוח, אותה ארשת פנים מופלאה, לא ראה שמחה של מצוה מימיו! פליקס נסע לביתו בבוקרשט. איש לא שמע מה עלה בגורלו.
***
ויהי לתקופת השנה...
בתוך הבאים להצר הקודש בספינקה נבלעה דמותו של יהודי לבוש קצרות, כובע מצחיה לראשו, וציציות משתלשלות לו על בגדיו. הוא נכנס להדרו של הרבי, ויצא משם אחרי שעה ארוכה. עדי שמיעה ספרו כי שמעו איך מתיפח האיש בבכי מר ומבקש מן הרבי תיקון תשובה לחטאיו, יען כי הירבה לחטוא.
כשיצא האיש, ישב לפוש על הספסל. קשה היה להכיר בחזות העדינה של אותו יהודי, האומר פרקי תהלים בדבקות, את האורח מן השנה שעברה...
אחד מן החסידים, ובעל טביעת עין היה, וסקרן היה, הציץ בו ארוכות וקצרות, התבונן שוב ושוב, ולבסוף לא משל ברוחו: ״אמור נא, האם אינך הסוחר מבוקרשט?׳׳
הסוחר הנהן בראשו לאות הסכמה.
״כך?׳׳ - - -
כציפורים עפות הגיעו כל החסידים, קלי רגלים, לתקוע כף לשלום לפליקס שטראסר. ״ראשית, אינני פליקס שטראסר!״, פתח הסוחר. ״אלא מי?״ תמהו החסידים. ״אינני פליקם״, שנה היהודי, ״אני פנחס, שמי בישראל נקרא פנחס, ועתה מששבתי ליהדותי, מה לי מתהדר בשמות נכריים?".
״ומה היה במשפט?״ דחקו בו הנוכחים בקוצר רוח. ״יצאתי זכאי, ההגנה הצליחה להפיל את חומת הכזבים, והציגה את התובע ככלי ריק״. ופליקס שח לפניהם את כל המעשה מתחילתו ועד לסופו המפתיע, כאשר יצא זכאי כנגד כל הסיכויים. ״אבל איך מגיע אדם למהפיכה נפשית כזו ?" הרהיב אחד עוז בנפשו, ״להשתנות כך מן הקצה אל הקצה?"
״לידי כך הגעתי תודות לדודי", אמר פליקס. והכל משתוממים, מיהו הדוד, וכיצד נקשר שמו בהצלה המופלאה. ״דודי אמנם לא שמר תורה ומצוות, אבל לימד אותי לא לשקר! הדוד לא הרבה להכות, אולם אבוי לי אם נתפשתי בשקר, בכל כוחו חבט בי! כיון שכך, את מוצא שפתי קיימתי, התתלתי מניח תפלין דבר יום ביומו. מדי יום הייתי לובש את התפלין לרגע קל ומיד שב ופושט אותם. לאחר זמן החלה מחשבה מנקרת בי: תינח אדם שאינו מניח תפלין כלל, אבל אני המניח תפלין בכל יום, מדוע לא אוסיף מספר מלים של שבח והודיה לבוראי שעשה לי נס והציל אותי מן הגרדום?
מאותו יום והלאה, החילותי מתפלל מעט ומשוחח עם בוראי, תפילה קצרה עם הרבה כוונה.
אולם אם חשבתי כי בזאת תם הענין ונשלם, הנה החלו מנקרות בי שוב מחשבות מן הסוג המציק.
אם כבר מתפלל, מדוע לא כיהודי כשר? התחלתי להתפלל שלש פעמים ביום, בבית־כנסת ובמנין. בשבת התהלכתי מלא עגמה: שלש פעמים ביום אני מתפלל, ושבת אני מחלל?! בתי המסחר ובתי המרזח ננעלו לאלתר, מן השבת ההיא ואילך. ועדיין לא סוף פסוק... שוב עשיתי חשבון נפש, כמה מוזר, שומר שבת וזולל טריפות?!
מיום בו פסקתי לגעל נפשי באכילת טריפות, שרתה עלי רוח טהרה הפכתי לאיש אחר, עיניכם הרואות״.
- גם הוא, היו מצביעים בחצר ספינקה על רבי פנחס שטראסר, ״גם הוא מן הנפש אשר עשה הרבי בחרן, שהציל מחרון אף העולם!"
