סע חזרה לירושלים, תלך עכשיו ומיד לרופא ותאמר לו שהניתוח מיותר לחלוטין
'התייעצתי עם הסטייפלער, והוא אמר לי למסור לך כדברים האלה: 'לא ניתוח, לא דחוף, ולא פיקוח נפש. הניתוח מיותר לחלוטין, וכל מה שדחוף לך – הם עשרת אלפים הדולרים שאתה רוצה בכדי לצאת לחופשה יקרה... אל תעשה זאת על הגב שלי!'
עתה היה תורו של הרופא להפוך למאובן, בשרו נעשה חידודין חידודין והוא רעד ורטט באימה. 'חזור בבקשה לסטייפלער ותגיד לו שהוא צודק, אני מבטיח שלא אעשה כן שנית. להבא אקבל החלטות רק מתוך שיקול דעת מקצועי ללא נגיעות אישיות!' – אמר, כשהוא מוסיף בגמגום מילות התנצלות נבוכות...
היה זה בשנת תשל"ז, בירושלים עיר הקודש. בשיכון הרבנים שברוממה התגורר בחור ישיבה, שביום מן הימים תקפו אותו כאבי גב קשים ומייסרים. הבחור דרש וחקר ברופאים, ניסה טיפולים שונים ואף משונים, ודבר לא עזר. כל עצמותיו תאמרנה כאב, הוא התקשה לנהל סדר יום תקין או לעלות במעלות התורה. כאבי הגב פשוט לא הניחו לו!
לאחר אינסוף בירורים והתייעצויות, פנה לרופא בכיר מאוד, שמרפאתו הפרטית שכנה בתוככי אחד מבתי החולים הירושלמיים. הלה נחשב למומחה עולמי בתחום עמוד השדרה, מנתח בעל שם, פרופסור מוכר ומפורסם.
כשנכנס אל הרופא הבכיר והלה עבר על הבדיקות ומישש את הגב הדואב, קבע באופן חד משמעי: 'עליך לעבור ניתוח דחוף שיאזן את עמוד השדרה שלך. למעשה – עיכוב בביצוע הניתוח גובל בסכנת שיתוק ובפיקוח נפש!'
הבחור שמע את הדברים, וחש שהאדמה נפערת תחתיו.
הרופא שב והסביר בנחרצות את מצב הסיכון החריג של עמוד השדרה, וביקש מהבחור להזדרז בקבלת ההחלטה הנכונה – שהיא, אליבא דהרופא כמובן – לקבוע במהירות ניתוח דחוף, אותו יבצע הרופא הזה בעצמו, בעלות של עשרת אלפים דולר!
גם בימינו זהו סכום גדול, אולם בעת ההיא – היה זה סכום עתק של ממש. כשהבחור שמע את הסכום המדובר הוא חשב שהעולם מסתחרר מול עיניו, מנין לו סכום כסף כה גדול בזמן קצר. אולם הרופא האיץ בו שהחיים יותר חשובים מכסף, וכדאי למהר להחליט...
הפגישה הזו נערכה בשעת ערב, והבחור החליט כי אינו יכול לקבל החלטה כזו בכוחות עצמו, והחליט לנסוע תיכף ומיד לבני ברק ולשאול את פי הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל – ה'סטייפלער'. בימים ההם דרכי התחבורה לא היו משוכללות כמו היום, והדרך ארכה זמן רב. רק סמוך לחצות לילה הגיע הבחור למעונו של הסטייפלער, ועם כניסתו סיפר על כאביו וייסוריו, על הוראת הרופא אותה שמע לפני כמה שעות, ועל כך שהוא אובד עצות...
הסטייפלער הקשיב לדברים, ומיד השיב ואמר בנחרצות: 'לא ניתוח, לא דחוף, ולא פיקוח נפש. סע חזרה לירושלים, תלך עכשיו ומיד לרופא ותאמר לו שהניתוח מיותר לחלוטין, וכל מה שדחוף בעניין הזה – הם עשרת אלפים הדולרים שהוא רוצה בכדי לצאת לחופשה יקרה עם אשתו... תאמר לו בשמי שלא יעשה זאת על הגב שלך! – ובקשר לכאבים – תמתין עוד חצי שנה ותראה אם לא יחלפו מעצמם!'
הבחור היה המום, ניצב תחתיו כמאובן. הוא היה בטוח שזה עניין של שעות עד הניתוח, והסטייפלער מבטל את הדברים מכל וכל, וגם מצייד אותו במסר חריף וחד אל הרופא. מפיו התפרצו השאלות בזו אחר זו: 'וכי איך אסע עכשיו לירושלים? ולמה שאמצא את הרופא בשעה כזו בבית החולים? וכיצד אעז לומר לו בפניו תוכחה כה חריפה?' – תמה במבוכה.
אולם הסטייפלער, בחדות ובנחרצות, השיב לו בשאלה: 'וכי אין לך אמונת חכמים? עשה כפי שהוריתי לך!'
הוא יוצא מביתו של הסטייפלער, ורכב חולף עוצר לידו. הוא מסביר במבוכת מה שהוא מחפש דרך להגיע לירושלים, והנהג משיב לו כי הוא בדרך לירושלים... כשהתקרבו לעיר הבירה, הנהג שואל אותו לאן פניו מועדות בתוככי העיר, ואז התברר כי הנהג נוסע לכיוון אותו בית חולים בו עובד הרופא, כך שהבחור זכה בהסעה ישירה כמעט מדלת לדלת...
העובדה כי הנס הראשון בכוחה של אמונת החכמים כבר התחולל, הפיחה מעט ביטחון עצמי בנפשו של הבחור, ובהגיעו לבית החולים, כבר לא התפלא לשמוע שהרופא התעכב בבית החולים לצורך ניתוח דחוף, וכעת הוא בחדר הניתוח. 'תוכל להמתין לו כחצי שעה והוא ייצא' – אמרה לו המזכירה, והוא המתין כמובן, כשבפניו ניצבת המבוכה האמיתית: לומר לרופא את דבריו החריפים של הסטייפלער, להוכיח אותו על שביקש לנתחו ללא צורך, אך ורק מתוך רדיפת בצע!
כשהשעון הורה על כמעט 3 לפנות בוקר, יצא הרופא מחדר הניתוח, ולפניו ניצב הבחור שהיה כאן בתחילת הערב. עיניו של הרופא אורו, בטוח היה כי זממו עלה בידו. אלא שאז הבחור אזר אומץ, מילא את רוחו ונפשו באמונת חכמים איתנה, פנה אל הרופא ואמר לו בנחישות:
'התייעצתי עם הסטייפלער, והוא אמר לי למסור לך כדברים האלה: 'לא ניתוח, לא דחוף, ולא פיקוח נפש. הניתוח מיותר לחלוטין, וכל מה שדחוף לך – הם עשרת אלפים הדולרים שאתה רוצה בכדי לצאת לחופשה יקרה... אל תעשה זאת על הגב שלי!'
עתה היה תורו של הרופא להפוך למאובן, בשרו נעשה חידודין חידודין והוא רעד ורטט באימה. 'חזור בבקשה לסטייפלער ותגיד לו שהוא צודק, אני מבטיח שלא אעשה כן שנית. להבא אקבל החלטות רק מתוך שיקול דעת מקצועי ללא נגיעות אישיות!' – אמר, כשהוא מוסיף בגמגום מילות התנצלות נבוכות...
סיפור מופלא זה, המופיע בספר 'אריה שאג' מפי בעל המעשה, עוסק ב'עמוד השדרה', ויש בו את עמוד השדרה של האמונה היהודית. הנה כי כן, בלי לבחון את הגב ובלי לראות בדיקות, הסטייפלער ידע נאמנה לא רק עד כמה אין צורך בניתוח, אלא גם את המניעים האישיים המכוערים של מי שהמליץ על הניתוח המיותר... עיני חכמים צופות למרחוק, עצתם אמונה, פעולתם אמת!
הבה ניקח עימנו את המסר הזה לחיים שלנו. כשרואים בעיניים את ניסי ה' בפי נביאיו – כל בר דעת מאמין, אין זו פקחות כלל ועיקר. אמונת חכמים נמדדת דווקא כשלא רואים, כשאנו נדרשים לבטל את הדעת העצמית, כשהמוח שלנו מסרב להכיר ולהסכים, ובכל זאת - - -
הבה נאמין בחכמים ובתלמידיהם, הבה נדבק בצדיקים. הבה נקשיב להוראותיהם, נפעל על פי הדרכתם, נבטל את עצמנו ואת דעתנו בפניהם. ככל שאמונת הצדיקים שבליבנו תתעצם – כך נזכה להתחבר לבורא עולם ולדבוק בו בכל לב, וזו מטרתנו בחיים.
(פניני פרשת השבוע)
