סיפור מרתק על שני יהודים שחוו גורל כמעט זהה בגולת סיביר, וכיצד בחירת המבט של כל אחד מהם הפכה את האחד לאדם שמח ומלא חיות, ואת השני למריר ומדוכא.
סיפר לי רב חשוב אחד שליט"א, שנמצאים אצלו בקהילתו שני יהודים זקנים ניצולי שואה, שניהם שרדו את המלחמה העולמית הנוראה בבריחה למלכות רוסיה הרשעה, ושניהם סבלו קשות באותם שנים של עבודת פרך כשהוגלו לגולת סיביר הדוויה. – נראה שתולדות חייהם באותה תקופה כמעט זהים, ועם כל זאת יש הבדל עצום ביניהם בצורת הסתכלותם והתייחסותם על חייהם עצמם!
סיפר הגה"צ המקובל רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א:
מעשייה נאה סיפר לי רב חשוב אחד שליט"א, שנמצאים אצלו בקהילתו שני יהודים זקנים ניצולי שואה, שניהם שרדו את המלחמה העולמית הנוראה בבריחה למלכות רוסיה הרשעה, ושניהם סבלו קשות באותם שנים של עבודת פרך כשהוגלו לגולת סיביר הדוויה. – נראה שתולדות חייהם באותה תקופה כמעט זהים, ועם כל זאת יש הבדל עצום ביניהם בצורת הסתכלותם והתייחסותם על חייהם עצמם!
הראשון מספר תמיד מכל מה שעבר עליו כדי להגדיל הנס, ולספר בשבחו של מקום, שעם כל ההרג והשמד הגדול, והסכנה העצומה שהיתה מרחפת עליו כל העת, זכה וניצל משם. הוא מלא שמחה והודיה להשם יתברך, ומרבה בפרטי 'טיב ההשגחה' בעת בריחתו מתוככי גיא ההריגה, ובניסים הרבים שהתרחשו עמו בגולת סיביר. הוא אדם שמח ומרוצה, כולו מלא תודות לבורא עולם, החיוך לא סר מעל פניו, כשעל כל מקרה לא טוב הוא מגחך ואומר 'שם' היה יותר גרוע... ועל אף גילו המופלג הוא מלא חיות וטעם החיים. למשל, כשמספר על אחיו שנהרג בשואה בצורה טראגית רח"ל, ומעיניו זולגות הדמעות, מסביר הוא מיד את כוונתו מדוע מספר זאת – כדי להמחיש את גודל הניסים שנעשו עימו, שכן גם הוא היה בדיוק באותו מצב עם אחיו יחדיו, וכשם שאחיו נהרג היה יכול גם הוא ליהרג, ובכל זאת עשה עמו הקב"ה נס ופלא והשאירו בחיים... ולפיכך הוא מודה ומשבח תמיד, והוא שמח בחייו ומאושר במתנה שהעניקו לו מן השמים. וכד"א (ברכת מודים): "נוֹדֶה לָּךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ. וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם".
ואילו השני לעומתו, נעשה אדם שחור ומריר, הוא מרבה לבכות ולהתלונן, מספר את צרותיו ומבכה את חלקו, למה ומדוע הייתי צריך לעבור בצעירותי לפני שבעים שנה כל כך הרבה קשיים? כשכל העת הוא מתאונן ומדוכא מחמת חלקו הרע. הוא מרבה לספר על המאורעות הקשים שעברו עליו, מתחילה כשנכנסו הנאצים באכזריותם הנוראה, ובקושי רב הצליח ברגע האחרון לחמוק מידיהם בבריחה לרוסיה, ומשם ממשיך בתואנותיו לספר על כל הקשיים והגזירות שעברו על ראשו בסיביר, כשרק בנס משמים בקושי נשאר בחיים, וכמעט שמצא שם את סופו... אדם זה מוקף כעס ומכאובים, עוגמת הנפש אינה מניחה לו לרגע, בסביבתו שורה תמיד עצב ותוגה, רחמנא ליצלן. עד שכמעט איבד את טעם החיים, וסר חינו מעיני הבריות.
הטיב המורם ממעשה זה, במקום להתבכיין ולראות את כל הצרות והייסורים, תראה את הטוב הגלוי והנסתר, להודות ולשבח לפניו יתברך. תחשוב ותתבונן אל נכון כמה היה יכול להיות יותר גרוע... ותראה את הברכה שנתן לך הבורא בחיים, בשמחה ובלב שלם, וממילא תפתח בכך את הצינורות להמתיק כל הדינים, וזו הדרך הנכונה והישרה להצלחה בכל דבר, ולראות תמיד בטובה. – תחשוב טוב יהיה טוב!
