סיפור מרטיט על נערה ענייה שסיכנה את פרנסתה ואת קורת גגה למען קדושת השבת, וזכתה לראות במו עיניה כיצד הקב"ה מגן עליה בנס גלוי משריפה שגבתה 180 קורבנות...
באותו יום, שבת קודש פרשת ויקהל פקודי תרע"ג, עלה המפעל הגדול באש. כל הדלתות היו נעולות וסגורות, היו כאלה שקפצו החוצה מהקומות הגבוהות – חלקם ניצלו ויצאו פצועים וחבולים, אולם רוב עובדי המפעל לא שרדו את שריפת הענק. כ-180 עובדים קיפדו את חייהם בשריפת הענק שבערה במפעל המסוגר, ורק נערה אחת נשארה בריאה ושלימה - - - בלומא רויזא. היא לא הגיעה לעבודה. היא שמרה שבת – והשבת שמרה עליה והצילה את חייה. פשוט כך!
הסיפור הבא מתחיל בראשית חורף תרע"ג, בעיירה קטנה בפולין. באותה תקופה, מצב יהודי פולין היה בשפל נורא, הם סבלו חיי עוני וצער קשים ומרים. גם על משפחת גולדשטיין לא פסחו המחסור והרעב, ולפיכך אב המשפחה החל חוסך פרוטה לפרוטה במטרה לצבור מחיר נסיעה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – היא אמריקה הנכספת, שם העידו מי שהעידו שאפשר להתפרנס בכבוד רב.
האב צבר כסף זמן ממושך, אך גם כעבור שנים עדיין לא הצטבר בידו סכום שיספיק. עם המעות שבידיו לא יכול היה לרכוש כרטיס נסיעה עבורו, ולפיכך הפור נפל על בתו בלומא רויזא, שהייתה נערה בוגרת ומשכילה. היא תיסע לארצות הברית הגדולה, תרוויח שם כסף לרוב, ותשלח את מה שהרוויחה למשפחה הרעבה שנותרה בפולין...
כל בני המשפחה ליוו את הנערה לנמל הגדול, בעיניים מלאות געגוע לקראת הפרידה הארוכה. טרם עלותה על סיפון האוניה, פרץ אבי המשפחה בבכי עז, ואך בקושי רב ביטא את מילותיו, שנאמרו בתוקף ובעוצמה יהודית: 'בלומא רויזא, בתי, זכרי כי בת ישראל כשירה את! מסרי נפשך על קדושת השבת! זכרי כי לאורך כל הדורות, יותר מששמרו היהודים את השבת, שמרה השבת על היהודים, אל תתפתי לזלזל בשבת קודש כדי להרוויח כסף!' – ציווה עליה באופן חד וברור.
האוניה הפליגה לדרכה, והגיעה לארצות הברית. בחופי ניו יורק המתינו לה קרובי משפחה, אלו שהבטיחו במכתבים ששלחו לאמץ אותה כבת. הם גם דאגו לה לעבודה מסודרת במפעל הבדים הידוע 'טרייענגל' – 'המשולש', שנחשב מקום עבודה מכובד באותם ימים, והיא החלה במלאכה.
כמה ימים עבדה באופן מסודר בעבודה הזו, ואז הגיע יום השבת. בתקופה ההיא, שמירת שבת הייתה ניסיון קשה מאוד. אמריקה לא הכירה במושג הזה בכלל, שמירת שבת נחשבה לבזבוז יום עבודה. כל מקומות העבודה – גם של יהודים שתעו וטעו בדרכם – עבדו כרגיל ביום השבת רחמנא ליצלן, ובלומא רויזא נחרדה לגלות כי גם בבית מארחיה קרוביה, וגם במפעל בו עבדה – אין זכר למושג 'שבת קודש'.
הנערה נבהלה ממראה עיניה, וחידדה לעצמה שוב ושוב את צוואת אביה למסור נפש על קדושת השבת, וכך עשתה. בכל שבוע מצאה תירוץ לחמוק מעבודתה, פעם היו אלה כאבי אוזניים ושיניים שתקפו אותה לפתע פתאום, ופעם היה זה חולי בלתי צפוי. גם בבית שמרה את יום השבת למרות שמסביבה כולם חיללו שבת, וכך צלחה שבתות מספר ללא חילולן.
אך לא לעולם חוסן. ביום שישי אחד נקראה אל מנהל המפעל, שהודיע לה כי 'נגמרו הסיפורים'. הוא אינו פתי, ואינו מאמין כי תמיד באותו יום ובאותה שעה תוקפים אותה מכאובים פתאומיים. הוא מבין כי השבת היא המונעת ממנה להתייצב לעבודה סדירה, ולפיכך הבהיר לה שבמפעל שלו – אין דברים כאלה. או עובדים כל השבוע – או חופשת קבע!
היא ניסתה לדבר על ליבו, אבל המנהל היה קשוח והחלטי. בפחי נפש עזבה את המפעל, כשליבה נקרע בייסורי מצפון. היא נערה לבדה ביבשת זרה, סמוכה על שולחן קרובי משפחה. העבודה הזו – היא כל חייה. ומנגד – הן אביה ביקש ממנה, ציווה עליה, התרה בה לשמור את יום השבת!
במשך כל הלילה נקרעה בתוך עצמה, ובבוקר החליטה: היא שומרת את השבת, ויהי מה. קמה ממיטתה כמדי יום, והעמידה פניה כאילו היא הולכת לעבודה. בפועל – צעדיה הלכו והתרחקו אל הכיוון השני, בורחת מפני הניסיון הקשה. היא העבירה את היום כולו בישיבה על ספסל רחוב מזדמן, כאשר רק מסירות הנפש חיממה במקצת את עצמותיה מהקור הנורא שנשב בחוצות.
לאחר שהייתה בטוחה כי שלושה כוכבים נצנצו בשמיים והשבת יצאה, בירכה ברכת 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', ושבה לכיוון בית מארחיה, בחשש שכאשר יתברר להם שהיא למעשה הפכה מחוסרת עבודה – יתכן והם יפסיקו לארח אותה בכלל, והיא תהפוך לחסרת קורת גג. היא צעדה אל הבית בצעדים איטיים, כשעל פניה נסוכות שלווה וגבורה יהודית על שעמדה בניסיון ושמרה שבת כראוי.
להפתעתה הרבה, בהגיעה לבית קרוביה מצאה את כולם דואגים ומפוחדים, מסתערים עליה בשאלות ותמהים לראותה. עם כניסתה אל הבית, פרצו כולם ב זעקה גדולה: 'מה, את חיה?! האומנם?! הלא הבניין היה סגור ומסוגר, אין יוצא ואין בא! איך הצלחת להיחלץ ממנו?!'
היא כלל לא הבינה במה דברים אמורים, ומדוע כולם כה חרדים לשלומה. כמשיחה לפי תומה סיפרה שכלל לא הגיעה למפעל היום, כי החליטה לשמור שבת במסירות נפש ובכל מחיר. בני המשפחה המארחת היו המומים מהתגלית, ובד בבד גילו את אוזניה ממה ניצלה היום:
באותו יום, שבת קודש פרשת ויקהל פקודי תרע"ג, עלה המפעל הגדול באש. כל הדלתות היו נעולות וסגורות, היו כאלה שקפצו החוצה מהקומות הגבוהות – חלקם ניצלו ויצאו פצועים וחבולים, אולם רוב עובדי המפעל לא שרדו את שריפת הענק. כ-180 עובדים קיפדו את חייהם בשריפת הענק שבערה במפעל המסוגר, ורק נערה אחת נשארה בריאה ושלימה - - - בלומא רויזא. היא לא הגיעה לעבודה. היא שמרה שבת – והשבת שמרה עליה והצילה את חייה. פשוט כך!
בני המשפחה היו המומים לנוכח התגלית, שמחו על הצלתה והתוודעו לקדושת השבת, ועד כמה היא שומרת ומגינה. כמובן שהמשיכו לארח אותה בביתם לאחר נס כה פלאי, והיא היתה אומרת: 'כי אשמרה שבת – א-ל ישמרני! הנה כי כן, שמרתי שבת, ובורא עולם שמר עליי!'
ככל הסיפור הזה מספר הרה"ג רבי אשר אנשיל כץ שליט"א גאב"ד 'חרדים', והמסר קורא לכולנו:
הנה כי כן, גם אנחנו זקוקים לשמירה והגנה תמיד, ובפרט בימים כמו אלה. אחים יקרים, יותר משישראל שומרים את השבת, השבת שומרת ומגינה על עם ישראל! הבה נתחזק בשמירת שבת, הבה נקפיד על הלכותיה ונכבד אותה ככל יכולתנו. השבת שומרת ומגינה עלינו – הבה ניכנס כולנו למרחב המוגן של יום השבת, נשהה בצילו ונתרומם בזכותו, ונזכה כולנו לשמירה והגנה משמי מעל ממקדש השבת וישראל!
זו העת לא להשאיר את מתנת השבת רק לעצמנו, אלא להפיץ את הבשורה. בתקופה כה קשה, לבבות יהודיים רבים חמים ופתוחים, מבקשים גם הם לזכות באור השבת. אחים יקרים, מי ששומר שבת אחת כהלכתה – יתקשה מעתה ואילך להפסיד את העונג הרוחני הקסום והנכסף הזה לעולם! זה הזמן לקרב לבבות, להזמין יהודים לטעום את יום השבת, להיכנס בסתר צל כנפיה ולזכות לאור השבת!
יום זה מכובד מכל ימים! במצוות שבת א-ל יחליצך, קום קרא אליו יחיש לאמצך! זו העת לאמץ את השבת בליבנו שלנו וגם לזכות את הרבים לקיים את מצוות השבת. כך נזכה לרחמי שמיים, כך נזכה להיגאל ולהיוושע בתשועת עולמים!
