החתונה שהצילה חיים: סיפור מופלא על זוג חתנים וכלה שחגגו את שמחתם רגע לפני שנשלחו למחנה ההשמדה, וזכו להינצל בדרך נס בזכות תמימות ליבם וגבורתם הרוחנית.
בעוד הרשעים עוברים מבית לבית, אספו בחשאי מניין וערכו חופה בחצר בית המדרש. לאחר מכן נטלו ידיים לסעודת מצווה, ומשם מיהרו לקרונות הרכבת.
ואכן, תמימות לבם וחוזק אמונתם עמדו להם. החתן והכלה זכו שניהם להינצל מגיא ההריגה. לאחר המלחמה הם נפגשו והקימו בית נאמן בישראל.
הגאון הצדיק רבי יונה פארסט זצ"ל סיפר מעשה נורא. בעת שהרשעים החלו במלאכת הרציחה במדינות אירופה, ואספו את היהודים בעירו אל קרונות בקר כדי לשלחם אל מחנות ההשמדה, היו שם שתי משפחות שקשרו קשרי שידוכין. בראותם כי עת צרה היא וכי הם עומדים להישלח למקום שממנו לא ישובו, החליטו לחתן את החתן והכלה לפני שילוחם. הם קיוו כי זכות המצווה תעמוד להם. בעוד הרשעים עוברים מבית לבית, אספו בחשאי מניין וערכו חופה בחצר בית המדרש. לאחר מכן נטלו ידיים לסעודת מצווה, ומשם מיהרו לקרונות הרכבת.
ואכן, תמימות לבם וחוזק אמונתם עמדו להם. החתן והכלה זכו שניהם להינצל מגיא ההריגה. לאחר המלחמה הם נפגשו והקימו בית נאמן בישראל.
האריז"ל כתב על הפסוק בפרשתנו (דברים כב, ח): "ועשית מעקה לגגך". "מעקה" בגימטריה "גבורה", ו"גגך" בגימטריה כ"ו, כמניין שם הוי"ה ברוך הוא. זהו "ועשית מעקה לגגך" - כלומר, תהפוך את הגבורות והדינים למידת הרחמים הרמוז בשם הוי"ה.
בזה יש לרמז כאן: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך". פירוש, על ידי שבונים ומקימים בית חדש בישראל, מהפכים בכך את מידת הדין למידת הרחמים, כמעשה שהיה.
