נתברר לו כי אין בכל העיירה אפילו פרי אחד

כשרצה הרבי לגשת לסעודת ט"ו בשבט, נתברר לו כי אין בכל העיירה אפילו פרי אחד, לכבד את בו את השולחן לכבוד ראש השנה לאילנות. הכריז הרבי באוזני הקהל הקדוש:

"מי שיביא לי פירות לכבוד ט"ו בשבט, אברך אותו בפירות".

הכוונה הייתה ברורה לגמרי, ויהודי אחד שלא היו לו ילדים שנים רבות אחרי נישואיו, הזדרז ונסע במאמץ גדול לעיר שטעקצ'ין, במרחק די גדול, קנה שם כמות הגונה של פירות ושב איתם ללעלוב. כולו מלא שמחה הביא האיש סלסלות טעונות עם פירות אל הרבי. כמי שאומר 'אני את שלי עשיתי, ברכני נא'.

נתן בו הרבי את עיניו ובשרו נעשה חידודין. האיש כבר לא היה צעיר, וגם ה'עזר כנגדו' שלו שכחה זה מכבר את שנות נעוריה...

ישב מרן האדמו"ר בעל 'ברכת משה' מלעלוב בשולחן של סעודה שלישית בבית מדרשו בבני ברק. והנה ניגש יהודי לרבי ואמר לו, 'אני הוא הפרי של ט"ו בשבט'. חייך הרבי ושאל "מאי משמע"? סיפר לו היהודי:

הן אח צעיר היה לו לסבך רבי דוד'ל בידרמן, ושמו רבי אלתר אברהם בצלאל נתן נטע. הוא נסע לפולין, השתקע שם בעיר סוסנוביץ' ונודע בפולין בכינוי 'הרבי מארץ ישראל', כשהוא זוכה לפרסום כבעל מופת גדול.

(16 חודשים לאחר שנסתלק בפולין בכ"ה אלול תרצ"ג ונקבר שם, הועלה ארונו לארץ ישראל לקבורה בהר הזיתים בכ' כסלו תרצ"ה. והעידו מי שהכירוהו מימי חייו וראוהו גם לפני הקבורה בהר הזיתים, כי היה שלם לגמרי, יותר משנה אחר הפטירה, ותואר פניו היה בדיוק כפי שהכירו בימי חייו, ללא שום שינוי!).

הרבי נוהג היה מדי שנה, לקאת יום ההילולא של זקנו רבי דוד מלעלוב, לנסוע מסוסנוביץ' ללעלוב, ולשהות שם מז' שבט עד ט"ו בשבט, אז היה עורך שם 'שולחן פירות' לכבוד היום. שנה אחת ירד קור נורא לפולין, הדרכים היו מלאי שלג ובוץ במידה ששיבשה את הנסיעות. וכשרצה הרבי לגשת לסעודת ט"ו בשבט, נתברר לו כי אין בכל העיירה אפילו פרי אחד, לכבד את בו את השולחן לכבוד ראש השנה לאילנות. הכריז הרבי באוזני הקהל הקדוש:

"מי שיביא לי פירות לכבוד ט"ו בשבט, אברך אותו בפירות".

הכוונה הייתה ברורה לגמרי, ויהודי אחד שלא היו לו ילדים שנים רבות אחרי נישואיו, הזדרז ונסע במאמץ גדול לעיר שטעקצ'ין, במרחק די גדול, קנה שם כמות הגונה של פירות ושב איתם ללעלוב. כולו מלא שמחה הביא האיש סלסילות טעונות עם פירות אל הרבי. כמי שאומר 'אני את שלי עשיתי, ברכני נא'.

נתן בו הרבי את עיניו ובשרו נעשה חידודין. האיש כבר לא היה צעיר, וגם ה'עזר כנגדו' שלו שכחה זה מכבר את שנות נעוריה.

ברגע הראשון עמד הרבי כנבהל ומשתומם על ההבטחה שיצאה מפיו, אבל מיד התחזק וברכו בברכות גדולות שיוושע ויהיה לו זש"ק. למחרת עלה הרבי על ציון זקנו רבי דוד מלעלוב ועימו עשרה איש, ויחד אמרו תהילים והתפללו לישועת בעל טובתו. לאחר שנה נולד לבני הזוג, שכאמור שניהם היו מבוגרים ביותר, בן זכר.

"אני הוא אותו בן", אמר האיש לרבי ה'ברכת משה' מלעלוב, "אני הוא פרי של ט"ו בשבט!".

('סיפור מבית אבא')