נקישה בדלת ביתו, ומאחוריה ניצב לא אחר מחברו החולה. 'מממ... מה אתה עושה פה?' – שאל האיש... הבראתו המפתיעה של החבר, שימשה עבורו כמכת קורנס. 'רבי חיים עשה את שלו בעסקה!', 'ואתה – טרם עשית את שלך
נקישה בדלת ביתו, ומאחוריה ניצב לא אחר מחברו החולה. 'מממ... מה אתה עושה פה?' – שאל האיש, 'הרי לא הרגשת טוב, כמה התפללנו עבורך. אתה כבר יוצא מהבית? איך אתה מרגיש?' – והחבר, שהתרגש מקבלת הפנים החמה, סיפר כי לאחרונה חל שיפור ניכר במצבו, והנה כי כן – הוא מרגיש יותר טוב, וכבר יוצא מביתו מעת לעת...
הבראתו המפתיעה של החבר, שימשה עבור האיש כמכת קורנס. 'רבי חיים עשה את שלו בעסקה!' – נזף בעצמו, 'ואתה – טרם עשית את שלך. אל תדחה זאת יותר, קום ועשה מעשה!' – הרהר, ועוד באותו היום כתב לכל חברי בית הכנסת מכתב בו תיאר את מה שאירוע במעונו של רבי חיים, וביקש מהם להתחזק בקדושת בית הכנסת שכן עיניהם הרואות כי ברכתו של רבי חיים עובדת, וכדאי להם להשלים את חלקם בעסקה!
היה זה בחורף תשס"ה. אל הבית המפורסם ברחוב רשב"ם בבני ברק, מעונו של הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, הגיע יהודי מארצות הברית אשר ביקש להתברך בקודש פנימה.
הוא שוחח אודות ענייניו האישיים, ולקראת סיום הביקור ביקש מרבי חיים להעתיר על חברו לספסל בית הכנסת אשר לא מזמן חלה, והוא מבקש בזאת להזכירו לרפואה שלימה.
רבי חיים שמע את הדברים, והגיב מיד בשאלה: 'אמור לי, האם מדברים בבית הכנסת בו אתם מתפללים?' – שאל, והאורח הסביר במבוכת מה שבעבר היו מדברים ממש הרבה, אבל לאחרונה יש קצת התחזקות בעניין, ומדברים קצת פחות...
דעתו של רבי חיים לא היתה נוחה מהתשובה המתחמקת הזו, והדבר ניכר היטב בפניו. 'זה לא מספיק להתחזק קצת... הדיבורים חייבים להיפסק לחלוטין, לחלוטין!' – פסק את פסקו, בעודו מבקש מבנו להגיש לו ספר 'משנה ברורה'. רבי חיים פתח את הספר והחווה באצבעו לדברי השולחן ערוך בסימן קכ"ד: 'לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה, ואם שח - גדול עוונו מנשוא!'
האורח הנבוך, ניסה 'להגן' על בני הקהילה קמעא, והשיב שדברי בעל ה'שולחן ערוך' עוסקים רק בעת חזרת הש"ץ. אולם גם הפעם, ה'תירוץ' הזה לא הספיק לרבי חיים, שהפנה את אצבעו לדברי ה'משנה ברורה' על אתר, הפוסק שאסור לשוחח בכל שעת התפילה, ואת הדברים המבהילים שכתב בעל ה'משנה ברורה' בסמוך: ׳אוי לאנשים שמשיחים בשעת התפילה כי כמה בתי כנסיות נחרבו בשביל עוון זה!'
האורח מחו"ל עומד לצד רבי חיים, מופתע קמעא משיחת המוסר שרבי חיים מבקש להעביר דרכו אל בני הקהילה, אודות החובה להימנע מכל שיחה בבית הכנסת בכל שעת התפילה. ואז מוסיף רבי חיים ואומר: 'וכי מה דעתך, שכוונת הדברים שקירות בית הכנסת נחרבים? לא ולא, הכוונה היא שאנשי בית הכנסת נחרבים חלילה, שבעקבות אי השמירה על קדושת בית הכנסת ואי מניעת שיחות החולין בו - חייהם של אנשי בית הכנסת נהרסים, והם סובלים נוראות איש איש וצרותיו! צא ואמור לחבריך לקבל על עצמם לא לדבר בבית הכנסת לאורך כל שעת התפילה, ובזכות זאת יזכה חברכם – חבר בית הכנסת - לרפואה שלימה!'
האורח עמד נדהם. הוא חשב שהוא רק יזכיר את שם חברו לברכת רפואה שלימה, והנה – רבי חיים מורה לו להעביר הוראה לכל בני בית הכנסת! – והוא מעולם לא ראה את עצמו בעמדת מוכיח בשער... הוא מיהר לשאול אם יוכל לומר להם שרבי חיים קניבסקי ביקש ממנו להורות זאת בשליחותו, בעוד רבי חיים תמה למה הוא נזקק לשליחות בשמו שעה שהדברים כתובים ב'משנה ברורה' שחור על גבי לבן...
אולם, כשהאורח הסביר שאין ספק שהוראה שרבי חיים קניבסקי ביקש להעביר לקהל בשמו תתקבל יותר על לב המתפללים, נענה רבי חיים ואמר: 'אם כן, תאמר למתפללים בשמי שישמרו על קדושת בית הכנסת ויימנעו משיחה בעת התפילה, ובזכות זאת תהא לחבר בית הכנסת רפואה שלימה. ואני אתפלל לא רק עליו, אלא על כל מתפללי בית הכנסת, שבזכות השמירה על קדושת בית הכנסת יזכו לברכה והצלחה!'
לנוכח הדברים הנחרצים, חש האורח תחושת שליחות מפעמת בקרבו. הנה כי כן, גדול הדור הפקיד בידיו מסר, ואף הבטיח להעתיר עבור החבר החולה ועבור כלל מתפללי בית הכנסת. אלא שהזמן עשה את שלו, והמבוכה להורות מוסר לבני הקהילה – דחתה את ביצוע המשימה עוד ועוד. עד לערב אחד - - -
נקישה בדלת ביתו, ומאחוריה ניצב לא אחר מחברו החולה. 'מממ... מה אתה עושה פה?' – שאל האיש, 'הרי לא הרגשת טוב, כמה התפללנו עבורך. אתה כבר יוצא מהבית? איך אתה מרגיש?' – והחבר, שהתרגש מקבלת הפנים החמה, סיפר כי לאחרונה חל שיפור ניכר במצבו, והנה כי כן – הוא מרגיש יותר טוב, וכבר יוצא מביתו מעת לעת...
הבראתו המפתיעה של החבר, שימשה עבור האיש כמכת קורנס. 'רבי חיים עשה את שלו בעסקה!' – נזף בעצמו, 'ואתה – טרם עשית את שלך. אל תדחה זאת יותר, קום ועשה מעשה!' – הרהר, ועוד באותו היום כתב לכל חברי בית הכנסת מכתב בו תיאר את מה שאירוע במעונו של רבי חיים, וביקש מהם להתחזק בקדושת בית הכנסת שכן עיניהם הרואות כי ברכתו של רבי חיים עובדת, וכדאי להם להשלים את חלקם בעסקה!
מכתבו של האיש פורסם באותם ימים ברחבי ארצות הברית, וגרם לסערה של ממש.
דבריו של רבי חיים, כי החורבן האמור על בתי הכנסת שאין נזהרים במניעת השיחה בהם בעת התפילה – עוסק בחורבן אישי הבא על אנשי בית הכנסת, עוררו הד ציבורי עצום. המכתב הובא בספר 'שמחת מרדכי', ומתוכו ציטטנו את הסיפור במלואו כדי ללמדנו: אחים יקרים, מי יודע כמה צרות וייסורים היו נחסכים מאיתנו, כמה כאב ועוגמת נפש היו נמנעים, אם היינו זהירים כהלכה בקדושת בית הכנסת ונמנעים משיחת חולין בעת התפילה. בימים אלה, כשאנו שואפים ומתגעגעים לבית המקדש, הבה נרים על נס את בתי המקדש של ימינו, הבה נקבל על עצמנו להיזהר ולשמור ביתר שאת על קדושת בית הכנסת, על שקט מוחלט בעת התפילה.
זו הדרך לחולל מהפך חיובי בחיינו, זו הדרך להרעיף עלינו שפע טובה וברכה. בבית המקדש זכה העם היהודי לברכת שמים, וכך גם בזמננו – נוכל לזכות באותה ברכה, בבתי הכנסת שלנו. הבה נקבל על עצמנו לשמור על קדושת בית הכנסת כראוי, להימנע משיחת חולין לאורך כל התפילה, ונזכה בברכת ה' למסתופפים בהיכלו!
(פניני פרשת השבוע)
