נפשו כמהה והשתוקקה מאוד להגיע אל רבו, אבל בצוק העתים וסכנת הדרכים לא עלתה בידו
החסיד האורח תפס את מקומו על אחד הספסלים הקרובים, כדי שיוכל לחזות בנועם עבודת קדשו של הצדיק, כדרכו מימים ימימה, עוד מימי 'מכנובקא' הרחוקה...
חשש קל התגנב בלבבו, שמא מרוב הצרות והתלאות שעבר הרבי בשנים הקשות של המלחמה נשכח מליבו מנהג זה...
לפיכך כאשר קרא לו הרבי והזמינו לאחר התפילה להיכנס לחדרו, ולהמשיך בשיחתם הנעימה, הציג את שאלתו המנקרת במוחו לפני הרבי, מדוע זה שינה מן המנהג שהיה נוהג תמיד, וכאשר נהגו אבותיו הקדושים מאז ומעולם לשבת כשפניהם אל קיר המזרח ולא אל הקהל?
סיפר הגה"צ המקובל הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א: אחד מגדולי צדיקי הדור שלפנינו, היה כ"ק הרה"ק האדמו"ר ממכנובקא זצוק"ל, בהיותו שריד לדור דעה, מן הצדיקים היחידים אשר הותיר ה' לפליטה גדולה מן השואה האיומה, כדי להחיות עם רב.
לאחר שזכה להינצל בחסדי השם יתברך בניסים גדולים מציפורני הנאצים, ומקלגסי הקומוניסטים שברוסיה הסובייטית, עלה לארץ הקודש ופתח בה את בית מדרשו הגדול דחסידי מכנובקא.
באחד הימים שבשנים הראשונות לפתיחת בית מדרשו, הגיע לבקרו אחד מן הרבנים משאר בשרו, שזכה אף הוא להינצל מן השואה, ולצאת מגיא ההריגה בחסדי השם יתברך. – בשנים שלפני המלחמה היה מחסידיו המובהקים של הרבי הקדוש, והרבה להסתופף בצילו בעיר מכנובקא הגדולה לאלקים. – אך מאז שפרצה המלחמה, והדרכים נסגרו על מנעול ובריח, וכל מי שהצליח לברוח יצא ונס על נפשו, היה אף אותו חסיד נע ונד, גולה אחר גולה, נפשו כמהה והשתוקקה מאוד להגיע אל רבו, אבל בצוק העתים וסכנת הדרכים לא עלתה בידו.
הוא התתהלך שנים מספר כ'פרטיזן' בין היערות, ואף לא ידע את שלומו של רבו הקדוש, האם ניצל מן התופת, והאם זכה להגיע אל ארץ מבטחים.
עם תום המלחמה וכשוך הקרבות הכבדים, יצא אל העולם החדש, והחל לנסות 'לארגן' את עצמו ואת חייו, הוא הגיע אל 'אמריקה' הגדולה, ושם בניו יורק רבתי החל לשקם את הריסות חייו. והנה הגיעה לאוזנו השמועה שהרבי הקדוש ממכנובקא שאר בשרו זכה להינצל מגיא צלמוות, והוא חי וקיים יושב בשבת תחכמוני בארץ הקודש. הוא שמח מאוד על שמועה טובה זו, והזדרז לארוז את חפציו ולעלות מהרה לארץ הקודש, כדי לזכות לקבל פני רבו, לאחר שנים רבות של נתק.
בהגיעו אל ביתו נאווה קודש קיבלו הרבי בשמחה עצומה, והודה להשם יתברך על חסיד נוסף מחסידיו הרבים ושאר בשרו שזכה להינצל מן המלחמה הנוראה. הרבי ביקשו לשבת לפניו ולספר את כל הקורות כיצד ואיך שרד בשנים הקשות, ומה עושה הוא עתה בחייו, ואם מסתדר שם בנכר על אדמת אמריקה...
כך ארכה לה השיחה והתמשכה זמן ארוך, עד שהגבאי המסור נקש על הדלת, וביקש להודיע כי הגיעה שעת התפילה, ועל הרבי לצאת להיכל בית המדרש לתפילה.
הזמין הרבי הקדוש את האורח להצטרף עימו לתפילת המנחה, כדי שיוכלו אחר כך להמשיך בשיחתם באהבה.
יצאו אפוא הרבי עם החסיד אל ההיכל הגדול להכין עצמם בדחילו ורחימו לתפילת מנחה.
החסיד האורח תפס את מקומו על אחד הספסלים הקרובים, כדי שיוכל לחזות בנועם עבודת קדשו של הצדיק, כדרכו מימים ימימה, עוד מימי 'מכנובקא' הרחוקה.
והנה ראה שכיסאו של הרבי עם העמוד [סטענדער] שלפניו פונים אל עבר הקהל, וכשיצא הרבי מחדרו התיישב אכן על מקומו כשפניו כלפי הקהל, ובמשך כל התפילה ישב הרבי כשגבו אל הקיר ופני קדשו מוסבות אל הקהל, ומסתכל בפני הציבור בכל רחבי בית המדרש.
הדבר היה תמוה בעיניו, הוא זכר היטב את חצר 'מכנובקא' הגדולה, בהיותה בהוד תפארתה, שם בבית המדרש שבמכנובקא נהג הרבי לשבת תמיד כשפניו אל קיר המזרח, כמנהג הרבה צדיקים מחצרות החסידות, שלא נהגו לשבת עם הפנים אל הקהל, כי אם פניהם אל המזרח, רק אחוריהם נראים אל הקהל ופניהם לא ייראו.
ידע אותו חסיד היטב עד כמה מקפיד הרבי הקדוש על כל מנהג ומנהג הרגיל בידו מבית אבותיו, ואף במנהג זה ידע בבירור שגם מנהג אבותיו הקדושים היה כן, שישבו עם פניהם אל המזרח, ולא לעבר הקהל. – ולפיכך היה פלא בעיניו, מדוע שינה כאן הרבי ממנהג קדשו שבחוץ לארץ? ומדוע יושב הוא כאן כשפניו מוסבות אל הציבור?
חשש קל התגנב בלבבו, שמא מרוב הצרות והתלאות שעבר הרבי בשנים הקשות של המלחמה נשכח מליבו מנהג זה...
לפיכך כאשר קרא לו הרבי והזמינו לאחר התפילה להיכנס לחדרו, ולהמשיך בשיחתם הנעימה, הציג את שאלתו המנקרת במוחו לפני הרבי, מדוע זה שינה מן המנהג שהיה נוהג תמיד, וכאשר נהגו אבותיו הקדושים מאז ומעולם לשבת כשפניהם אל קיר המזרח ולא אל הקהל?
תנוח דעתך, הרגיעו הרבי, לא שכחתי כלל את מנהג בית אבותינו ורבותינו הקדושים, אך לאחר שראיתי בימי השואה במו עיני יהודים רבים נהרגים ונרצחים באכזריות נוראה, וצאן קדשים הובלו כצאן לטבח, להרוג ולאבד למכה ולחרפה, רחמנא ליצלן. אינני מסוגל להסב עוד את פני מאחי היהודים הטובים, שזכו בחסדים ורחמים מרובים להקים את כלל ישראל מחדש. לפיכך נאלצתי בזה לשנות ממנהגי, ולשבת עם הפנים אל עם בני ישראל, [חוץ מתפילת שמונה עשרה כמובן], והנני מזין את עיני ממראה פניהם של יהודים טובים וישרים, ולבי מתמלא שמחה וגיל מכל איש ישראל קודש הנכנס לבית ה', וכד"א (תהלים ק, ד) "בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה, הודו לו ברכו שמו!".
ולפי דרכו בקודש למדנו טעם שנהגו בהרבה קהילות שיושב הרב אב"ד עם הפנים אל הקהל, ומסתכל כל עת התפילה בכל צדדי בית הכנסת. – שאין הסיבה כדי לחפש את המגרעות והחסרונות...
כדי שיעמוד כמו 'שוטר' משגיח ושומר, מה צריך לתקן, והיכן צריך להעיר... מי חטא ומי פשע... – כי אם בהיפך הגמור, לראות בטובתם של ישראל, להסתכל בהם בעין טובה, לבחון ולהכיר את מעלתם הגדולה, 'מי כעמך ישראל', לחפש ולמצוא בהם מעלות וזכויות, ולהיות ליבו מלא בלימוד זכות עליהם, להתפלל ולהתחנן על טובתם של ישראל בכלל ובפרט, ולהשפיע בכך עליהם אהבה ואחוה שלום וריעות, להרבות שלום בין איש לאחיו ובין אדם לחבירו, ולברך את עמו ישראל בשלום.
