נס בארמון המלוכה
כשקיבל הרב את ההזמנה, אחזו פחד ובהלה. הוא ידע היטב, כי מאז כבשו הרוסים את ארץ פולין, קשרו המשכילים עמם קשר ידידות של רשעים ויחד לחמו כדי לקעקע חלילה את יסודות היהדות והחנוך ברחבי הארץ, אך שם בטחונו בה' שיצילנו מכל רע. כשהגיע היום בו היה עליו להתייצב בפני המלך, נפרד הרב ממשפחתו ונטל עמו את הטלית והתפלין והתכריכים שלו. כשהגיע אל ארמון המלוכה, נדהם לגלות שם שני רבנים נוספים שקבלו אף הם הזמנה להופיע ביום זה בפני המושל, אך גם שניהם לא ידעו את הסיבה להזמנה הדחופה וליבם ניבא להם רעות.
לפני כמאה וחמשים שנה, קיבל הגאון רבי שמואל לנדוי נכדו של ה"נודע ביהודה", הזמנה מטעם המושל הרוסי, להתייצב לפניו בארמונו שבעיר הבירה וורשה.
כשקיבל הרב את ההזמנה, אחזו פחד ובהלה. הוא ידע היטב, כי מאז כבשו הרוסים את ארץ פולין, קשרו המשכילים עמם קשר ידידות של רשעים ויחד לחמו כדי לקעקע חלילה את יסודות היהדות והחנוך ברחבי הארץ, אך שם בטחונו בה' שיצילנו מכל רע. כשהגיע היום בו היה עליו להתייצב בפני המלך, נפרד הרב ממשפחתו ונטל עמו את הטלית והתפלין והתכריכים שלו. כשהגיע אל ארמון המלוכה, נדהם לגלות שם שני רבנים נוספים שקבלו אף הם הזמנה להופיע ביום זה בפני המושל, אך גם שניהם לא ידעו את הסיבה להזמנה הדחופה וליבם ניבא להם רעות.
הזמן התארך ועדיין לא נקראו הרבנים לבוא לפני המושל. מרוב מתח וחרדה, החל רבי שמואל לפסוע בחדר הלוך ושוב ולפתע גלה על אחד המדפים הצדדיים, ספר יהודי. התפלא רבי שמואל ואמר לעצמו: "מה לספר יהודי בארמון של נכרים"? נטל את הספר וגלה, כי לפניו חמש עם פרוש ה"אור החיים" הקדוש. דפדף הרב בספר וגלה, כי באחד הדפים היה קמט קטן בראשו לשם סימן. עיין הרב בדף המסמן, קרא היטב את דברי ה"אור החיים" ומשמים נכנסה בו התבונה להבין את המזימה המתרקמת בארמון נגדם.
נגש רבי שמואל במהירות אל שני הרבנים הנוספים ואמר להם: "בבקשה מכם, הרשו לי לנהל את השיחה עם המושל, ואף אם יראו הדברים תמוהים בעיניכם, אל תאמרו מלה, וה' יהיה בעזרנו". התפלאו הרבנים על בקשתו המוזרה אך הסכימו מפני כבודו. הדלת נפתחה והרבנים הזמנו אל הטרקלין. בהיכנסם, גלו לחרדתם כמה יהודים משכילים שהקדיחו את תבשילם ולא חדלו להטיל ביהדות רפש ובוץ בעלילות שווא. בין המשכילים שעמדו לפני המלך היה גם יְחֶזְקֵאל הוֹגָא, בן רבי אברהם המגיד בקוזמיר.
על יחזקאל זה מספר, כי פעם הביא האב את הבן יחזקאל לפני החוזה מלבלין והוא הביט בו ואמר לאביו: "בנך תכשיט הוא אך הוא זקוק לשמירה מעלה". לימים יצא לתרבות רעה וכלם כינוהו: "חֶצְקַלֶּע שְׁמַדְנִיק" ולבסוף אף התנצר, אך התקיימו בו דבריו של רבי שמחה בונים מפשיסחא: "שום דבר לא יעזור לך, תהיה בן העולם הבא" ובסוף ימיו חי בניו יורק כבעל תשובה גמור.
פנה המושל אל הרבנים ושאל: "האם לומדים אתם היהודים את החמש עם פרושים שונים"? תלו הרבנים את עיניהם ברבי שמואל לנדוי והוא השיב: "אמנם כן, יש לנו את פרוש רש"י וכן פרושים שונים של הראשונים והאחרונים". המשיך המושל ושאל: "האם דבריהם קדושים בעיניכם ומוסכמים באופן ברור"? השיב הרב: "כל דבריהם קדושים, אלא שרק מה שנוגע להלכה אנו מקבלים את דבריהם ללא הרהור. אבל בענייני דרוש ופרושים שונים, הרשות נתונה לכל אחד לדרש בתורה בדרכים שונות, כי שבעים פנים לתורה".
המושל הקשיב לדברי הרב ברב קשב, אך המשכילים לא יכלו לעצור בעד כעסם. אחד מהם אץ להביא את החומש עם פרוש ה"אור החיים" שעמד על המדף, פתחו בדף המסומן וביקש מהרב להסביר את הפרוש, אך המושל שיסע את המשכיל ואמר: "הרי שמעת את דברי הרב. יש פרושים שונים ואין כאן אלא רעיון נחמד, אבל אין זה מחייב את כולם". המשכילים נכלמו והרבנים יצאו מנצחים.
רבי שמואל צעד בגאון ואחריו צעדו שני הרבנים כשהם מבולבלים לחלוטין. לאחר שיצאו מן הארמון, הסביר להם רבי שמואל את מה שארע: "ארע כאן נס. המשכילים רצו לגזר שרפה על כל פרושי התורה, מפני שראו את דברי האור החיים הקדוש בחומש במדבר, כי יהודי מטמא לאחר מותו באהל והגוי אינו מטמא, מפני שדומים הם לשני כלים האחד מלא דבש והשני מלא אשפה. כאשר ירוקנו את הכלים, יבואו הזבובים והרמשים אל חבית הדבש ולא אל החבית השניה, כך יהודי שנפטר באים אליו כל כוחות הטמאה, והגוי שהוא כאשפה לא באים אליו כוחות אלו, לכן הוא לא מטמא באהל".
המשכילים בקשו להטמין לרבנים מלכודת, לאחר שיודו בפה מלא שהפרושים מחייבים אותם וכך יגזרו שרפה על כל הפרושים, אלא שהקב"ה הקדים רפואה למכה והרב גלה את מזימתם וסכלה מבעוד מועד.
גל' ובחרת בחיים (פר' חוקת תש"פ)
