מספר פעמים ביום היה נועל לייבל'ה את חנותו הקטנה לשעה קלה, מסתגר בחדר הפנימי ובוכה ומיילל כתינוק
המלחמה שהתחוללה בקרבו ברגעים ספורים אלו הייתה עצומה. לפתע הבריקה במוחו מחשבה, הרי בורא עולם מצרף מחשבה טובה למעשה, ויודע כי בכל מאודי רציתי לרכוש פמוטים מהודרים לשבת, ושמשתוקק אני לבנים תלמידי חכמים, אבל הקב"ה הוא שזימן לי את המפגש הזה, ולכן את הכסף אתן לחברי ר' אהרן לייב ואעשה עמו חסד, ובורא עולם יצרף את רחשי ליבי ורצוני העז למעשה! על אתר הוא שלף את ארנקו ואמר לר' אהרן לייב, קח לך את הנמצא כאן, כרגע איני זקוק לזה וכשירווח לך תשיב לי, הוא תקע את ארנקו בכף ידו של חברו, סב על עקבותיו לעבר ביתו, כשבדרך הוא מסביר לאשתו את פשר מעשיו, ואף היא הכשרה בנשים, הצטרפה לשאיפת בעלה בתפילתו, כי בורא עולם יצרף גם את חלקה בפמוטים למען יזכו לבנים תלמידי חכמים.
נער צעיר ובן יחיד היה לייבל'ה כאשר התייתם מאביו, וכדי לעזור ולתמוך באמו האלמנה והשבורה, נאלץ לייבל'ה לעזוב את ספסל הלימודים ואת ה'חיידר' בו למד, ולעבוד כשוליה אצל סנדלר. לייבל'ה היה קם ומתפלל במניין בעלי מלאכה, אוכל פת שחרית ואץ לעבודתו מבוקר עד ערב, ואז פונה שנית לבית הכנסת לתפילת מנחה, לשיעור ב"עין יעקב" שנאמר על ידי הרב ולתפילת
מעריב, ולאחר מכן שב לביתו לשמח את אמו האלמנה, והיה אוכל את ארוחתו הדלה אותה הכינה לו אמו, וכדי לאגור כח ליום המחרת היה עולה על יצועו ונרדם מיד מרוב עייפות, וכך חלפו להם השנים.
על דבר אחד לא יכל לייבל'ה לסלוח לעצמו, על עוזבו את לימוד התורה הקדושה, בליבו אהב לייבל'ה את התורה אהבה עזה, ומאוד נהנה ללמוד להגות בה. מידי בוקר כאשר חלפו על פני החנות בחורי החמד – חבריו שמיהרו אל ספסל הלימודים, נסחטה דמעה מעינו של לייבל'ה, הייתה זו "דמעת קנאה" על שלא זכה למה שזכו הם. מידי פעם בשעות הצהריים נכנס לו לייבל'ה אל בית הכנסת הגדול שבעיירה, שהיה ריק מאדם בשעות אלו, מתיישב בקרן זווית ומרטיב את ספר התהילים בתפילה ותחינה, מדוע ולמה לא זכה גם הוא ללמוד תורה? בכל פעם שסיים את תפילתו הבטיח לבורא עולם, אמנם אני לא זכיתי, אך בעז"ה כשיהיו לי ילדים אעמיד לפניהם את כל התנאים שבעולם על מנת שיגדלו הם, ויהיו תלמידי חכמים ההוגים בתורה הקדושה יומם וליל. בתקווה זו התנחם לייבל'ה, ומחשבות אלו נתנו לו כח וטעם טוב שהאירו את חייו האפורים ומלאי הקשיים.
בחלוף השנים הלך לעולמו הסנדלר אצלו עבד, ולייבל'ה ירש את מקומו. הוא התבסס והתחתן, ובורא עולם זיכהו בשלושה בנים. הבית היה שוקק חיים מפעילותם של הילדים, מרץ רב ועצום היה לכל אחד מהם, ושובבותם הייתה לשם דבר, אך נפשם כלל לא חשקה בתורה, וזה מה ששבר את אביהם יותר מהכל, "האם נחרץ גורלה של התורה לנדוד ממשפחתי?", עמד לייבל'ה ובכה לבורא עולם, כל פסגת שאיפת חייו התנפצה לו מול העיניים, כמה פילל לילדים תלמידי חכמים, ומה יעלה בגורלם?
מספר פעמים ביום היה נועל לייבל'ה את חנותו הקטנה לשעה קלה, מסתגר בחדר הפנימי ובוכה ומיילל כתינוק, "אם בני לא יגדלו תלמידי חכמים מה טעם לחיי?", ובייחוד הפיל תחינתו על צעיר הילדים ששובבותו ומעשי הקונדס שעשה, העפילו על שני אחיו הגדולים, ושום טיפת רצינות או הקשבה לא מצא בשובב זה. גם זוגתו שהייתה תמימה וצדיקה לא פסקה מלהתפלל ולהשפיע על ילדיה שישקיעו מרצם בלימוד התורה, אך שום שינוי לא קרה, וככל שגדלו הילדים גדלה שובבותם עמהם.
ערב אחד, בתום יום עבודה נעל ר' לייבל'ה את חנותו, ושם פעמיו לבית הכנסת של בעלי המלאכה, התפלל מנחה, ולאחר מכן ישב להאזין לשיעורו הקבוע של הרב ב"עין יעקב", בשעה זו חש כה מרומם, וכל מילה ששמע נסכה בעצמותיו אור ושמחה, שעת לימוד זו היא שנתנה לו כח להתמודד מול העמל והקושי בעבודתו, ובעיקר מול צערו העמוק על מצב ילדיו, שאת כל מרצם השקיעו במשחקים ובמעשי קונדס למיניהם. והנה נשמע קולו הנעים של הרב שקרא "הזהיר בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים...", ואמרו המפרשים שהכוונה לנר שבת וחנוכה, "כל המהדר בהדלקתם זוכה לבנים תלמידי חכמים...".
ליבו של ר' לייבל'ה ניתר ממקומו, הוא כבר לא היה מסוגל להתרכז בהמשך השיעור, המילים ששמע חלחלו בראשו ותפסו את כל הגיגיו, משהו פנימי זעק לו "לייבל'ה יש כאן הבטחה מפורשת, קום ועשה משהו...". כששב לביתו הבחינה אשתו באור מיוחד המקיף אותו, "מה יום מיומיים?", שאלה בפליאה, והוא שיתפה במה ששמע בשיעור מפי הרב, ולסיום אמר לה, "החל מרגע זה בואי ונחסוך רובל-רובל, עד שנגיע לסכום מכובד בו נוכל לרכוש שני פמוטי כסף מהודרים ביותר, ובהם תדליקי עם שמן זית זך מהמעולים ביותר, וזה יהיה במקום נרות החלב התחובים בכלי חרס קטן ועלוב, לאחר מכן נמשיך לחסוך עד שנגיע לסכום בו נרכוש מנורה גדולה ומהודרת מכסף טהור, ובה אדליק אני נרות חנוכה, וחז"ל יקיימו את הבטחתם כדברי הרב בשיעור ונזכה לבנים תלמידי חכמים".
מי שראה את השמחה והאושר שאפף את ר' לייבל'ה ואשתו הצדקת, בתוכניתם לקבל את ברכת חז"ל, לא ראה שמחה ואושר מימיו. ר' לייבל'ה התקין קופה מיוחדת, וכל רובל שיכלו הכניסו פנימה לקופה, הם חסכו מקניית בגדים ומוצרים למיניהם, וחוץ ממה שהיה מוכרח חסכו הכל למשימתם הנעלה אותה הציבו לעצמם. עברה שנה ולקראת סוף הקיץ הוריקו ר' לייבל'ה ואשתו את "קופת הברכה" כפי שכונתה בפיהם, ואכן סכום מכובד ביותר הצטבר בקופה, סכום השווה לקניית שני פמוטים מכסף טהור, ואף מקדמה מכובדת להזמנת מנורה מעשה ידי אמן.
למחרת לבשו שניהם בגדי שבת, ופנו אל חנותו של ר' זלמן הצורף, ע"מ לרכוש את הפמוטים אליהם נכספו כל השנה, כל עצמותיהם אמרו שירה, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"... והנה בעיקול האחרון של השביל לפני חנותו של הצורף, הגיח למולו חברו ר' אהרן לייב, עמו היה קשור קשרי חברות עמוקים, שנרכשו במשך שנים רבות. ר' לייבל'ה הבחין כי פניו של חברו אינם כתמול שלשום, הוא תפס בידו ולקחו הצידה כשהוא שואל לשלומו ולמצבו.
במקום תשובה פרץ ר' אהרן לייב בבכי קורע, ורק לאחר שכנועים סיפר לחברו על המצוקה הקשה אליה נקלע, כך שאף אוכל להביא לילדיו אין ביכולתו. בליבו של ר' לייבל'ה התחוללה סערה נוראה, מצד אחד רצה לברך את חברו ולאחל לו ש... "ה' יעזור"... ולהמשיך בדרכו לרכוש את הפמוטים להם נכסף הוא ואשתו משך כל השנה, אך מאידך, יש ביכולתו להושיט יד לעזרה, סכום הכסף שבכיסו יביא ללא ספק לשמחה ושינוי במצבו של חברו, מה עדיף? ומה יהיה עם ההבטחה של "הזהיר בנר הווין לו בנים תלמידי חכמים?".
המלחמה שהתחוללה בקרבו ברגעים ספורים אלו הייתה עצומה. לפתע הבריקה במוחו מחשבה, הרי בורא עולם מצרף מחשבה טובה למעשה, ויודע כי בכל מאודי רציתי לרכוש פמוטים מהודרים לשבת, ושמשתוקק אני לבנים תלמידי חכמים, אבל הקב"ה הוא שזימן לי את המפגש הזה, ולכן את הכסף אתן לחברי ר' אהרן לייב ואעשה עמו חסד, ובורא עולם יצרף את רחשי ליבי ורצוני העז למעשה! על אתר הוא שלף את ארנקו ואמר לר' אהרן לייב, קח לך את הנמצא כאן, כרגע איני זקוק לזה וכשירווח לך תשיב לי, הוא תקע את ארנקו בכף ידו של חברו, סב על עקבותיו לעבר ביתו, כשבדרך הוא מסביר לאשתו את פשר מעשיו, ואף היא הכשרה בנשים, הצטרפה לשאיפת בעלה בתפילתו, כי בורא עולם יצרף גם את חלקה בפמוטים למען יזכו לבנים תלמידי חכמים.
באותה שבת כשהדליקה את נרות החלב בכוסות החרס המפויחים, נשאה תפילה על ילדיה ואמרה "אלו הנרות יעלו לפניך כאילו הם פמוטי כסף דולקים בשמן זית זך, ואורם יחלחלו אל ליבות בני ויאיר בהם את אור תורתך הקדושה", את פניה שטפו הדמעות והיא לא פסקה מלבקש ולהתחנן ברגעים מרגשים אלו. עלתה תפילתה ותפילת בעלה אל המרומים והרעישה עולמות, גדלו הילדים ונשלחו לישיבות, ליבם נפתח לאהבת ה' ולתורתו, ובמשך השנים הפכו לתלמידי חכמים מופלגים ביותר, וצעיר הילדים "השובב" מכולם, נלקח ברבות הימים לחתן אצל הגאון הצדיק המשגיח הדגול ממיר ר' ירוחם זיע"א.
