לקוח נוסף נכנס, וגם לו אני אומר לאחר החשבון, 'היום זה בחינם'
לקוח נוסף נכנס, וגם לו אני אומר לאחר החשבון, 'היום זה בחינם'.
לא תאמין למה שקרה בהמשך! תוך רבע שעה החנות התמלאה בלקוחות. הזעקתי את האחים שלי שיעמדו בחוץ, ולא יתנו להיכנס מחשש לסכנת נפשות, ועל כל אדם שיוצא יכניסו אחד בלבד במקומו. ברחוב נוצר תור של עשרות-עשרות של אנשים, כשעדיין לא הגיעה השעה שש בבוקר!
אני מסתכל על המבוגר שבקצה החנות, כולו עסוק באמירת תהילים, כאילו הוא לא קשור בכלל לכל מה שקורה סביבו. כבר בשעה שמונה וחצי הגעתי לסכום של שלושים אלף, וגם ככה לא השאירו הרבה בחנות, לכן פשוט סגרתי את החנות...
הרב אברהם פוקס מספר סיפור מדהים, שאירע עימו לפני מספר שנים, ובו לקח מאלף לחיינו, ובעיקר לחשיבות הזמן בעולם הזה, או יותר נכון, ניצול הזמן והתעסקות בעיקר, שהם התורה והמצוות, שכל עוד נוכל לאסוף מהם בחיי חיותנו, כך נזכה לחיים משמעותיים יותר ולברכת אלוקים, וביחוד בחודש הרחמים והסליחות שלפנינו, וכך מספר הרב:
נכנסתי לחנות מכולת בטבריה, חנות מוכרת וידועה באזור שבו מתגורר ציבור יראי ה'. המוכר, הינו יהודי שומר תורה ומצוות שפאותיו מתנוססות ברוח, על שולחנו במכולת מונחים ספרי הלכה פתוחים, שבהם הוא הוגה בין לקוח ללקוח, וכך הוא עושה בכל זמן פנוי שיש לו בעודו במכולת, דבר שאינו שגרתי למראה, ובודאי שמעורר הערכה לראות בעל חנות מכולת הנוהג כך.
כשהגעתי, הוא היה עסוק בלספר סיפור ללקוחות הנמצאים בחנות. הוא כבר היה בסופו של הסיפור המעניין, ובעקבות ששמעתי את סופו המדהים, הדבר גרם לי לבקש ממנו שיספר את סיפורו בשנית, לטובת כל הנוכחים כמובן, ואני ביניהם.
"חכה", אמר לי רבי חיים המוכר החביב, "חכה שידלדלו קצת הקונים ואוכל לספר לך בנחת, בינתיים שב וקח לך איזה ספר ותעיין בו", אמר תוך שהוא מחווה בידו על השולחן והמדף שלאחוריו, והוסיף ואמר, "אל תראה אותי כמו שאני עכשיו", מתחיל חיים בסיפורו, "פעם הייתי מכור לכסף, מחובר אליו באינפוזיה. הייתי אמנם שומר תורה ומצוות, אבל פחות חזק בדת, ובודאי שלא הייתי משקיע שעות ביממה על לימוד תורה. הייתי פותח את החנות בארבע לפנות בוקר, וסוגר באחת עשרה בלילה, כשאשתי מחליפה אותי לכמה שעות מנוחה בצהריים...".
הרב פוקס תהה, למי אצה הדרך לקנות חלב ולחם בשעה מוקדמת כל כך, עונה לי חיים שתמיד ישנם אנשים, ולדוגמא בימי שישי, כשהבעל קם לתפילת ותיקין, ישנן נשים שדואגות לכך שכאשר יחזור, רבים ממאכלי השבת כבר יהיו מבושלים, והן צריכות מצרכים מהמכולת כדי להשלים את צורכי השבת, ובכלל טבריה זו היא עיר של מטיילים ונופשים, ורבים שעברו ליד החנות בשעה מוקדמת, שמחו והופתעו לראותה פתוחה, וכך נכנסו לקנות בה מכל הבא ליד.
עד כאן ההקדמה, ומכאן לסיפור: זה קרה לפני כשנתיים, יום שישי בחמש בבוקר. נכנס לחנות אדם מבוגר בעל מראה פשוט ביותר, כשספר תהילים בידו האחת, ובידו השניה כרטיס אשראי. אנחנו מברכים אחד את השני בבוקר טוב, הוא הגיש לי את הכרטיס: 'תגהץ שלושים אלף שקל!', אמר בפשטות ובנחישות. 'כמה?', שאלתי אותו בידיעה ברורה שלא שמעתי טוב, בעודי חושב מה מסתתר מאחורי בקשה תמוהה זו! אך התברר לי ששמעתי טוב מאד. 'שלושים אלף שקל!', הוא חוזר ואומר. לא הייתי רגיל כמובן בסכומים שכאלו,
בודאי שלא בשעת בוקר מוקדמת, ועוד מבלי למסור שום מצרכים מהמכולת, הרי אני בסך הכל מנהל מכולת, ולא מגרש מכוניות.
לקחתי את הכרטיס ועשיתי כדבריו, וחיכיתי לאישור העסקה שמיד הגיע. "מה עכשיו?", שאלתי אותו. 'תראה', הוא אומר לי, 'אני אשב על כסא בצד ואומר תהילים, ובזמן הזה כל מי שנכנס לחנות לקנות מצרכים, תעשה לו חשבון, אבל לפני שתיקח ממנו כסף, תאמר לו שהיום זה בחינם ואין צורך לשלם, מבלי לומר מדוע, וככה תמשיך עם הקונים עד שתגיע לסכום של שלושים אלף. אבל אני מזהיר אותך! לא להסתכל לכיוון שלי, ובטח לא לומר שמישהו שילם עליהם. פשוט תאמר שהיום זה בחינם וזהו!'. הוא התיישב בפינה ואמר תהילים בדבקות, כשהוא לא מרים את עיניו מספר התהילים.
לא עוברות כמה דקות, ונכנסת לקוחה ראשונה לחנות ועורכת קניות לשבת. אני עורך לה חשבון ובסופו אני אומר לה כמוסכם, 'היום זה בחינם!'. היא הביטה בי וניסתה להבין את פשר הדברים, ואני חזרתי שוב על דבריי. היא ארזה את קניותיה ויצאה מהחנות, כשחיוך על פניה ורגשות תודה נשלחים לעברי. לקוח נוסף נכנס, וגם לו אני אומר לאחר החשבון, 'היום זה בחינם'. לא תאמין למה שקרה בהמשך! תוך רבע שעה החנות התמלאה בלקוחות. הזעקתי את האחים שלי שיעמדו בחוץ, ולא יתנו להיכנס מחשש לסכנת נפשות, ועל כל אדם שיוצא יכניסו אחד בלבד במקומו. ברחוב נוצר תור של עשרות-עשרות של אנשים, כשעדיין לא הגיעה השעה שש בבוקר!
אני מסתכל על המבוגר שבקצה החנות, כולו עסוק באמירת תהילים, כאילו הוא לא קשור בכלל לכל מה שקורה סביבו. כבר בשעה שמונה וחצי הגעתי לסכום של שלושים אלף, וגם ככה לא השאירו הרבה בחנות, לכן פשוט סגרתי את החנות
והלכתי הביתה, שמח מיום החופש שקיבלתי ומהמכירות הרבות. לא! אני לא יודע מי זה היה, ואם חשבת שהוא הונה אותי, דע לך שהחיוב של האשראי שלו כובד במלואו.
מאז לא ראיתי אותו שוב, ולאחר השבת המשכתי לעבוד בחנות ביום ראשון כרגיל, כשהקונים ניסו שוב את מזלם, אבל כמובן שמעתה הקניה שבה להיות בתשלום.
הקונים התנהגו כסדרם, אבל אני? משום מה הסיפור הזה נתן לי פרופורציות על כסף. בהמשך הורדתי משעות העבודה והעברתי את אותן השעות לעבודת ה', והיום, כמו שאתה רואה אותי, אני לבוש בבגדים של בן תורה, ומוקף בספרים בהם אני לומד.
כך סיים רבי חיים את דבריו ופנה ללקוח הבא, בעוד אני נשאר נפעם מהסיפור ומלא מחשבות.
חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות העומד בפתחינו, הוא ממש כמו אותו תורם אלמוני. תיקח, היום זה בחינם! חודש אלול מעניק לנו כוחות נפלאים, להשיג דברים שנראו בעבר קשים ובלתי-אפשריים, חודש שיש בו קרבת ה' גדולה יותר מכל השנה. הקב"ה מצפה מאיתנו שננצל זאת, שנמלא את השקיות בשפע רוחני וכל טוב – הרבה יותר משלושים אלף... 'אני לדודי ודודי לי'. ככל שנתקרב לדודי – דודי יתקרב אלי, והחודש זה בחינם!
