למשמע הדברים נתקף האברך בהלם. הרי מדובר באיסור דאורייתא של אשת – אח!
לאחר שהדפיקות לא פסקו, פותח האברך את הדלת, ולתדהמתו הוא מגלה שני שוטרים חמורי-סבר הניצבים שם. למרות התדהמה שאחז בו הוא מקדם אותם במאור פנים, ומזמינם להיכנס לביתו. השוטרים לעומת זאת לא האירו לו את פניהם.
'במה אוכל לעזור לכם'? – שואל בעל-הבית. והם משיבים ביבושת-פנים: "אתה עוזב עכשיו את ביתך, ונוסע אתנו למעצר" - - -
התדהמה שהיתה עד עכשיו על פניהם של הבעל ורעייתו, הפכה להלם מוחלט.
מה קרה? מה עשיתי? – נזעק האברך.
על תווי-פניהם של השוטרים לא ניכרה התרגשות כל שהוא, והם ממשיכים להשיב בקרירות אופיינית: "הנה לך צו של שופט על פיו נדרשנו לעצור אותך; גם לנו אין שום מושג במה מדובר".
המדובר באברך תלמיד חכם, השוקד על תלמודו באחד הכוללים המובחרים של בני-ברק, וחוזר לביתו לאחר שלשת 'הסדרים' בשעה 11 בלילה. ערב אחד, בעת שמיודעינו הת"ח התכונן כבר לעלות על יצועו, לאחר יום-לימודים מייגע במיוחד, נשמעות דפיקות חזקות בדלת. הוא מביט על רעייתו, כתמה מי הוא זה ואיזהו הדופק בצורה כזו בשעה כל כך מאוחרת, אבל גם היא לא ידעה במי המדובר.
לאחר שהדפיקות לא פסקו, פותח האברך את הדלת, ולתדהמתו הוא מגלה שני שוטרים חמורי-סבר הניצבים שם. למרות התדהמה שאחז בו הוא מקדם אותם במאור פנים, ומזמינם להיכנס לביתו. השוטרים לעומת זאת לא האירו לו את פניהם.
'במה אוכל לעזור לכם'? – שואל בעל-הבית. והם משיבים ביבושת-פנים: "אתה עוזב עכשיו את ביתך, ונוסע אתנו למעצר" - - -
התדהמה שהיתה עד עכשיו על פניהם של הבעל ורעייתו, הפכה להלם מוחלט.
מה קרה? מה עשיתי? – נזעק האברך.
על תווי-פניהם של השוטרים לא ניכרה התרגשות כל שהוא, והם ממשיכים להשיב בקרירות אופיינית: "הנה לך צו של שופט על פיו נדרשנו לעצור אותך; גם לנו אין שום מושג במה מדובר".
אשתו של האברך, והילדים שהספיקו בינתיים להתעורר משנתם, פרצו בבכי, והוא-עצמו אמר לשוטרים שאין כל ספק שהם טעו בכתובת, אבל השוטרים שדרכם אצה להם לא התחשבו במאומה, ודרשו מבעל הבית להתלוות אליהם לניידת המשטרה שהמתינה למטה, עם חלונות מסורגים, בה מובילים חשודים לבית המעצר.
"תיאלץ להמתין עד מחר בשעה 8 בבוקר, אז יביאו אותך בפני שופט שיגלה לך במה הנך חשוד" אמרו השוטרים.
כשראה הת"ח שכלה ונחרץ עם השוטרים להביאו למעצר, הבין שגזירה היא מה', והרגיע את עצמו בכך שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה היא עושה, ובודאי שיש לכך סיבה שהסתבבה מן השמים. הוא נטל עמו את הטלית ואת התפילין שלו, ניסה להרגיע את בני ביתו, והלך עם השוטרים. כשהגיע לבית המעצר, הובל האברך לאחד החדרים, והשוטרים אמרו לו שמחר בבוקר יקראו לו לשופט.
בחדר שאליו נכנס, הוא פוגש אדם נוסף הממתין אף הוא למשפטו. האברך מנסה לפתוח עימו בשיחה, ושואל על מה ולמה עצרו אותו, והאיש משיב לו בקצרה: "כי נתתי לבן כלתי המאורסת לי שתי סטירות חזקות"...
הוא מגלה שהשכנים ששמעו על הסטירות שקיבלה בנה של הכלה, החליטו להזמין את המשטרה, וזו עצרה אותו מיידית.
ומדוע סטרת לילד? – שאל הת"ח.
כי גם היא סטרה בחוזקה לילד הקטן שלי, לכן החלטתי ללמד אותה לקח ולהשיב לה כגמולה – השיב העצור.
והאם השידוך התבטל ביניכם בעקבות זה? – התעניין האברך, ובן-שיחו השיב בשלילה, וסיפר שהשידוך ממשיך להתקיים.
כשהת"ח-העצור ניסה לשאול מי הוא הילד הזה שכלתו הרביצה לו, נחשף בפניו פרט מדהים.
ילד זה הוא בנה של כלתי, שהיתה נשואה בזיווג ראשון לאח שלי, סיפר השכן לתא-המעצר. לפני זמן-מה נפטר אחי, וכיון שאני דומה לו, החל הילד להימשך אלי. והוא מאוד רוצה שאטפל בו ואתייחס אליו כאבא, עד שהחלטתי להינשא לאשתו של אחי, ולשמש לו כאבא לכל דבר.
למשמע הדברים נתקף האברך בהלם. הרי מדובר באיסור דאורייתא של אשת – אח!
האם הנך יודע את גודל האיסור שאתה עומד לעשות? – הזדעק הת"ח, אבל לא היה נראה שהאיש היושב למולו מתרגש למשמע הדברים.
הרי בנישואין אלו אני מייבם אותה! – האיש להפגין את 'ידיעותיו'.
האברך מנסה להסביר לו שמצוות הייבום חלה רק במקרה שאחיו שנפטר לא השאיר אחריו ילדים, אבל כאשר יש ילדים – חל איסור אשת אח, אולם האיש לא התייחס לדברים, ואף מילא את פיו בצחוק, ואמר שמבחינתו זה לא משנה אם יש ילדים או אין...
נעצור כאן לרגע, ונאמר שהאברך כבר ידע "במדויק" מה המשימה העומדת לפניו בזה הלילה!!! הוא כבר הבין למה באו השוטרים לעצור אותו על לא עול בכפיו!!!
ואדרבה, כיון שידע מדוע נשלח לכאן, הבין שיש סיכויים רבים שמשימתו תצלח. הרי לא סביר להניח שהשי"ת יגלגל דבר כל כך לא שיגרתי, וישלחנו אל תוך בית המעצר, אלא אם כן נתן בידו הכח לשכנע את האיש שלא להינשא.
ואכן, גם למשמע תגובות הצחוק של האיש, לא התייאש הת"ח, והחל לשכנעו שלא להינשא לאשת אחיו. השנים לא עצמו עין במשך כל הלילה, אלא ישבו ושוחחו בתא המעצר, כשהאברך מגייס את כל כישוריו על מנת להביא את בן שיחו לידי החלטה שלא להינשא!
בסופו של המשא ומתן שנמשך לאורך שעות, הצליח התלמיד חכם במשימה הקשה, והלה הסכים לסגת מכל הענין.
עד כאן הקפה ראשונה.
***
אמר שומר אתא בוקר
ומה קרה לאחר מכן? בשעה 7 בבוקר, כמה דקות לאחר שהשניים סיימו את שיחתם הממושכת, נכנס קצין משטרה בכיר לתא המעצר, ופונה אל מיודענו הת"ח, ומודיע לו שהוא משוחרר - - -
"אני מצטער מאוד על הטעות שחל בעניינך; השוטרים התבקשו לעצור אדם בשם רובינשטיין, וכיון ששמך דומה מאוד לשם זה, הם טעו ועצרו אותך", התנצל הקצין.
האברך ניתר ממקומו כנשוך נחש, וביקש להגיב על הבשורה ששמע בזה הרגע. העומדים מן הצד היו בטוחים שהוא מתכונן להודיע לקצין על תביעה שהוא עומד להגיש נגד המשטרה בגין הצער שנגרם לו.
אבל כבר אמרנו, ראש יהודי מאמין פועל אחרת. "הדבר היחיד שברצוני לומר לך, אדוני הקצין, הוא שבעוד אתה התבטאת לאמר שהיתה לכם טעות, אני רוצה להודיע כאן שלא היתה זו טעות כלל וכלל, מי יודע אם המצוה הגדולה הזו, של מניעת חטא כה חמור, היתה מתגלגלת לידי במקום אחר, ובהזדמנות אחרת, אמר האברך וסיפר לקצין את אשר אירע עמו בשעות הלילה בתא המעצר".
הוא ציטט בפני הקצין את הפסוק (בראשית נ, כ) "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה", והאור החיים מפרש: "והרי זה דומה למתכוון להשקות חבירו כוס סם המות, והשקהו יין, שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים" (דהיינו שאין צריכים לבקש מחילה)... רואים מכאן הסביר מיודעינו לאיש המשטרה, שכל מעשיכם היו מכוונים לשם שמים!
ספק רב אם הקצין ירד לעומק-הדברים שהושמעו בפניו, אבל מה שברור שהפעם לא הובל האברך לביתו בניידת המסורגת, אלא במכוניתו המפוארת של הקצין, שראה לנכון להסיעו מבית המעצר, ולהשיבו אל מעונו.
נו, ועכשיו נעצור לרגע: אם הת"ח החשוב ההוא, היה מתרגז על מה שאירע לו, ולא היה מוכן לקבל עליו דין שמים באהבה, הרי בכך הוא היה מנטרל מעצמו את כל הטעם של המצוה הגדולה שנקרתה לפניו, ואולי אף לא היה מסוגל, מרוב רוגזו וכעסו, לשוחח עם האיש ההוא, והמצוה היתה נשמטת מידיו לגמרי!
רק מפני שידע את אשר לפניו, והבין שיש כאן מהלך שמיימי, ובשל כך נותר רגוע ושליו, היה באפשרותו למלא את המשימה הכל-כך חשובה שגילגלו אליו מן השמים
