לאחר שנכשל הניסיון השלישי, הודיע הרופא כי אינו יכול לעזור במקרה זה
ניתנה לו פקודה להעמיד בולי עץ בערימה גבוהה, אשר בכדי להגיע לפסגתה – הוכרח לטפס על קרש צר למדי. רבי יצחק פסע על הקרש בזהירות, ואחר מחבריו לעבודה חמד לו לצון ונענע את הקרש בחוזקה, כדי להפחידו. בפעמים הראשונות העניין הסתיים בפחד גרידא, אולם באחת הפעמים רבי יצחק באמת מעד ונפל מגובה רב, עד שאפילו השומרים האכזרים הבינו שהוא חייב להתאשפז בבית החולים.
שלושה שבועות שהה בבית החולים מיוסר וכאוב, כשרוחו עולצת עליו. הן בזכות האשפוז הארוך והכאבים הקשים – הוא פטור מלעבוד בשבת, ולאושרו לא היה קץ! – אלא שאושר זה הסתיים כשהשתחרר מבית החולים, ואז אפילו התירוץ שעדיין כואב לו – לא עמד לו בכדי להקנות לו פטור מעבודה בשבת.
בתקופת שהות הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל במחנה העבודה הרוסי בערבות סיביר הקפואות, דעתו היתה נתונה רק לעניין אחד: להצליח לחמוק מהעבודה ביום השבת.
בעוד שאר האסירים עסקו תדיר בשאלה איך ניתן להשיג חופש מעבודת הפרך ולו לזמן מה, או להשיג כמה קליפות תפודים שהיו מוצר יקר ערך – הרי שרבי יצחק דאג למשהו אחר – לתירוץ טוב שימנע ממנו לעבוד בשבת.
הבא להיטהר מסייעין לו משמים, וכך – עם הגיעו סיבירה, זיהה אותו יהודי בשם סמיון, שהכיר בו ובמעלתו הרוחנית הגבוהה. הלה גם היה מיודד קצת עם שומרי המחנה ולצד זאת היה בעל נסיון בכל הקשור לתנאי האי-חיים בסיביר, ולפיכך התנדב לסייע לרבי יצחק להשיג אישורי מחלה, שיעניקו לו פטור מעבודה ביום השבת.
אלא שכבר בשבוע הראשון רבי יצחק לא הוזקק לכך. ניתנה לו פקודה להעמיד בולי עץ בערימה גבוהה, אשר בכדי להגיע לפסגתה – הוכרח לטפס על קרש צר למדי. רבי יצחק פסע על הקרש בזהירות, ואחר מחבריו לעבודה חמד לו לצון ונענע את הקרש בחוזקה, כדי להפחידו. בפעמים הראשונות העניין הסתיים בפחד גרידא, אולם באחת הפעמים רבי יצחק באמת מעד ונפל מגובה רב, עד שאפילו השומרים האכזרים הבינו שהוא חייב להתאשפז בבית החולים.
שלושה שבועות שהה בבית החולים מיוסר וכאוב, כשרוחו עולצת עליו. הן בזכות האשפוז הארוך והכאבים הקשים – הוא פטור מלעבוד בשבת, ולאושרו לא היה קץ! – אלא שאושר זה הסתיים כשהשתחרר מבית החולים, ואז אפילו התירוץ שעדיין כואב לו – לא עמד לו בכדי להקנות לו פטור מעבודה בשבת.
שבת קודש, עם שחר. רבי יצחק מובל עם שאר האסירים לעבודה, וממהר לחמוק לאגם הסמוך, ומסתתר בסירה שבורה שעגנה בו ללא ניע. כמה שעות חולפות, חבריו לעבודה שמים לב שחסרים כאן זוג ידיים עובדות, והם ממהרים להלשין עליו.
השומרים יוצאים לחיפושים אחריו, ורבי יצחק מבין שהם בדרך לספינה השבורה, לראות אם הוא מתחבא בה...
לא היה איכפת לו לספוג מכות נמרצות על חמקנותו, או להיות מועבר לצינוק. ההיפך – במקרים כאלה, הרי יינצל מעבודה בשבת, ולפיכך בעצם הוא מעדיף שזה יקרה. אלא שיתכן גם ששומריו ינזפו בו, יזהירו אותו, אולי יפליאו בו מכה או שניים – ויחזירו אותו לעבודה, והוא כל כך לא רוצה לעבוד בשבת!
לפתע הבחין כי אותו סמיון ניצב בסמוך. הוא קרא אליו באידיש, וביקש ממנו להעסיק את השומרים קמעא. סמיון זה מיהר לשתף פעולה, והחל נושא ונותן עם השומרים אודות מאמר שפורסם בעיתון מעטו של 'סטאלין הגדול' – כפי שהיו האסירים מחוייבים לכנותו, ובינתיים, כשהם דנים עמו בחוכמתו של סטאלין ימ"ש – רבי יצחק הצליח להחליף מחבוא. אולם בערב, בעת ספירת האסירים, נחשף כי רבי יצחק איננו...
במחנה, אם היה חסר אסיר אחד – היו כל האסירים נאלצים להמתין לו, ולפיכך האסירים המתינו לו שעה ארוכה בגשם ובקור. כשהגיע – לאחר צאת השבת – הם איימו לקרוע אותו לגזרים בחמתם כי רבה, הן עיכבם שעה ארוכה! – רבי יצחק הבין שהוא חייב למצוא פתרון אחר, ואז שב ושאל בעצת סמיון שנענה ואמר שהדרך היחידה להיפטר מעבודה בשבת – היא לבחור להיות שואב המים במחנה, ואז ניתן למלא את המאגרים לפני כניסת השבת, ולנוח בשבת.
סמיון הסכים 'לסדר' לרבי יצחק את העבודה הקשה הזו, בתמורה להון עתק בסך 25 רובל. ורבי יצחק, לא רק ששמח לקחת את המלאכה שאיש לא רצה בה, הוא אפילו שמח לשלם לסמיון את הסכום הדרוש, כדי לזכות באותה עבודה שהיתה מבחינתו פסגת שאיפותיו באותה עת. שכן – אם ישאב די מים בימי השבוע, ויוודא ביום ששי שהמאגרים מלאים עד גדותיהם – איש לא יפריע לו לנוח ביום השבת כי משימתו הושלמה!
וכך נפטרו להם כמה גויים גברתניים מהמלאכה המתאימה להם, ורבי יצחק הרזה נטל על עצמו את כובד המשימה – תרתי משמע... כל ימות השבוע היה רבי יצחק שואב מים מהנהר וממלא במאגרי המים של המחנה. עבודתו הגיעה לשיא בימי ששי – אז העמיס את המאגרים עד למעלה למעלה, בכדי להבטיח שלא תחסר טיפת מים במשך השבת. ואז – לאחר שבוע של עמל ומאמץ כביר – זכה ליום חופשי אחד – הוא יום השבת!
ולמרות הקושי הרב והמחיר ששילם – לא היה מאושר מרבי יצחק בעת עמלו בשאיבת המים כל ימות השבוע. כי ידע שבכך הוא קונה את הסכות לשמור שבת, ושווים בעיניו כל מאמץ ומסירות נפש בכדי לזכות לשמור שבת כהלכתה, גם בתוככי מחנה העבודה הקשה!
סיפור זה, שמופיע בספר תולדות חייו 'להישאר יהודי', מעורר את הלב: הנה כי כן, זכינו שניתנה לנו היכולת לעשות את השבת בשמחה ובצהלה, ללא מסירות נפש או מאמץ עילאי. אולם, הבה נראה לנגד עינינו את אותם יהודים שבכל הדורות מסרו את נפשם על מצוות השבת, הקריבו אין סוף מאמץ בכדי לזכות לשמור שבת, ונבין: השבת היא מקור הכח של יהודי, היא מקור הברכה והשפע. ככל שמתמסרים אליה, ככל שמתחברים אליה, ככל שנותנים לה לכבוש אותנו – כך זוכים לאורה הנפלא, לקשר ההדוק שהיא מעניקה לנו עם מקדש השבת. הבה נתמסר לשבת בדרך שלנו – בלימוד הלכותיה, בעריכת סעודותיה באופן מרומם, בניצול שעותיה לתפילות נלהבות, לשירה נרגשת, להעמקת הקשר עם השבת הנפלאה – ונזכה גם אנו להתענג על נועם השבת כל הימים!
