לאחר השעה 11 וחצי בלילה, הופיע ראש הישיבה. הוא מיהר לשולחן הכבוד, ועל אתר נטל את התפקיד שהמתין לו – והחל קורא את שטר ה'תנאים' בקול רם, בשעה טובה ומוצלחת – תרתי משמע...

בירור קצר העלה, כי ראש הישיבה בה לומד החתן טרם הגיע, והכיבוד לקרוא את שטר ה'תנאים' שמור לו. חלק מהאורחים סברו כי אם ראש הישיבה כה מזלזל באורחים ומאחר עד כדי כך – אין צורך לשמור לו את הכיבוד המדובר. מנגד, הורי החתן ממש התעקשו שאי אפשר להתקדם כל עוד הוא לא הופיע...

לאחר השעה 11 וחצי בלילה, הופיע ראש הישיבה. הוא מיהר לשולחן הכבוד, ועל אתר נטל את התפקיד שהמתין לו – והחל קורא את שטר ה'תנאים' בקול רם, בשעה טובה ומוצלחת – תרתי משמע. לאחר שקרא את שטר התנאים נשברה הצלחת כנהוג, ורק אחר כך, סמוך לשעת חצות לילה, החלה השמחה – שהתקצרה משמעותית...

***

היה זה באולם שמחות קטן, אי שם במרכז הארץ.

השעון כבר הורה על השעה 11 בלילה, שעה שיהודי נכנס אל האולם, במטרה לאחל מזל טוב לקרובי משפחתו שחגגו באותו ערב את שמחת אירוסי בנם.

לתומו הניח שהוא מגיע סמוך לסיום האירוע, וכל שביקש הוא רק ללחוץ יד ולברך, אולם כשנכנס לאולם גילה שלמעשה... – האירוע עוד לא התחיל... כלומר, הוא בוודאי כן התחיל, בשעה שנקבעה – שמונה וחצי בערב. אורחים חשובים הגיעו, רבים בו כבר מאז להשתתף בשמחה. אלא שמדובר בשמחת אירוסין, ומקובל שקוראים בראשיתה את שטר ה'תנאים', וזה עוד לא קרה. האורחים הרבים התעכבו, חלקם התייאשו וכבר שבו לביתם, המחותנים כבר הרגישו אי נעימות, החתן והכלה לא הבינו למה שמחתם הראשונה משתבשת, ועדיין – שטר ה'תנאים' עודו מונח על השולחן, וטרם נקרא בקול רם כמקובל.

בירור קצר העלה, כי ראש הישיבה בה לומד החתן טרם הגיע, והכיבוד לקרוא את שטר ה'תנאים' שמור לו. חלק מהאורחים סברו כי אם ראש הישיבה כה מזלזל באורחים ומאחר עד כדי כך – אין צורך לשמור לו את הכיבוד המדובר. מנגד, הורי החתן ממש התעקשו שאי אפשר להתקדם כל עוד הוא לא הופיע...

לאחר השעה 11 וחצי בלילה, הופיע ראש הישיבה. הוא מיהר לשולחן הכבוד, ועל אתר נטל את התפקיד שהמתין לו – והחל קורא את שטר ה'תנאים' בקול רם, בשעה טובה ומוצלחת – תרתי משמע. לאחר שקרא את שטר התנאים נשברה הצלחת כנהוג, ורק אחר כך, סמוך לשעת חצות לילה, החלה השמחה – שהתקצרה משמעותית...

האורח המדובר, שלבסוף נכח בעת קריאת שטר ה'תנאים' למרות שלא תכנן, זעם

בתוך תוכו. לכך אפשר להוסיף את העובדה ששוחח עם חמותו, אף היא קרובת משפחה, וזו סיפרה שתכננה להשתתף בשמחה בשעת ערב מוקדמת ולצאת למטלה נוספת – חשובה מאוד, ולבסוף הוצרכה להתעכב. החלה שיחה ביניהם, שעיקריה נסובים סביב הזלזול המופגן של ראש הישיבה באורחי השמחה, חוצפתו לעכב את בעלי השמחה ואורחיהם, ואיחורו הבלתי נסבל...

חלפו כמה ימים, ומיודעינו האורח החל חש נקיפות מצפון. אמנם, הוא עדיין כעס על ראש הישיבה שאיחר לשמחה אליה הוזמן מתוקף תפקידו, וגרר בעקבות זאת צער ועוגמת נפש לאורחים רבים, אולם בכל זאת חש כי אולי עליו לדון אותו לכף זכות, ואף לבקש ממנו סליחה על שדיבר בגנותו. הפלא ופלא, כשיהודי מבקש להתחזק הקדוש ברוך הוא מסייע לו: כעבור כמה ימים נכנס האורח לבניין בית המדרש בו הוא לומד מדי יום, ולנגד עיניו הוא נתקל באותו ראש ישיבה!

הדבר היה בעיניו כמו נס משמים, והוא גמר אומר לנצל את ההזדמנות. הוא פנה לראש הישיבה ואמר לו בלחש, כי לפני כשבוע השתתף בשמחה של משפחה פלונית, ראש הישיבה איחר להופיע, ובעקבות כך הוא ואורחים רבים כעסו על ראש הישיבה ודיברו בגנותו. כעת הוא מבקש את סליחת ראש הישיבה...

ראש הישיבה חייך באצילות, והשיב מיד: 'ראשית, מחול לך לך. ושנית – אולי כדאי שתכיר את הסיפור, למען תלמד להבא לדון לכף זכות: בני משפחת החתן פנו אליי בתחילת השבוע, והזמינו אותי לקריאת ה'תנאים'. השבתי שבאותו ערב עליי להיות במקום אחר ולא אוכל להשתתף, והצעתי שיפנו לאחד מרבני הישיבה ויכבדו אותו – שכן אני פשוט לא יכול להשתתף בשמחה, אני תפוס באותו ערב!

לתומי הסקתי שזה מה שעשו, אלא שביום האירוע, התקשר אליי שוב אבי החתן, ושב וביקש שאני אבוא לקרוא את ה'תנאים'. שבתי והסברתי כי התוכניות שהיו לי נותרו בעינן, ולפיכך אני לא אוכל לבוא, וכדאי לפנות לאחד מרבני הישיבה ולהזמינו. האב התעקש ולחץ, ואז הציע לי שאני אמשיך בתוכניותיי, וכשאסיים - אגיע לשמחה והם ימתינו לי...

כצפוי, לא סיימתי עד לאחר 11 בלילה, ורק אז מיהרתי לנסוע לשמחה. כשנכנסתי

הבחנתי בפנים המכורכמות של האורחים, אולם לא יכולתי לעשות דבר – מלבד למהר לגשת אל השולחן, לקרוא את שטר ה'תנאים', ולאפשר לשמחה להתקדם. הרי מראש אמרתי שלא אוכל להגיע לפני 11 וחצי...'

האורח שמע את הסיפור המלא, ונחרד לגלות עד כמה טעה. מסתבר - שראש הישיבה כלל לא אשם, הוא מבחינתו עשה הכל כדי למנוע את עוגמת הנפש הזו מהאורחים.

אדרבה, הוא נטל על עצמו את הסיכון שידברו בגנותו כמאחר – רק כדי להוציא את אבי החתן מרוצה. הרי התריע מראש שלא יבוא, ביקש שיכבדו מישהו אחר, מה עוד יכול היה לעשות?!

אחים יקרים, סיפור זה שהופיע בגיליון 'כף זכות', מחדד את המחשבה: כמה פעמים המוח והלב שלנו דנים אדם לפי מה שאנו רואים, אבל למעשה אנו רואים רק חלק אחד של הסיפור, רק את מחציתו השלילית. הנה כי כן, כאשר נפקחות העיניים ונחשפת התמונה המלאה, נגלה שמי שחשבנו שאיחר בחוסר התחשבות דווקא נהג כראוי, ויתר על כבודו, ואף ניסה לעשות הכל כדי למנוע את עוגמת הנפש, ולא עלתה בידו!

הבה נדון את הזולת לכף זכות, לעולם לא נדע מה החלק הנסתר מעינינו, מה קורה מאחורי הקלעים. לפעמים צריך ממש להתאמץ כדי למצוא 'תירוצים דחוקים'

שיעמידו את התנהגות הזולת באור חיובי, אבל כל מאמץ שווה כדי לדון לכף זכות.

ככל שנדון את הזולת לכף זכות – כך נזכה שידונו אותנו בשמיים לכף זכות, ויוציאו

כאור משפטינו לטוב לנו כל הימים!

פניני פרשת השבוע