לא חולפים שבועות רבים, והנס הגלוי מתרחש: שמוליק מתארס ראשון! עם הצעה רגילה, מצוינת במידות, מסודרת בעבודה. המחותנים זיהו את פנימיותו המיוחדת והיו מאושרים. צביקה מתארס מספר ימים אחריו...
צביקה, יש לך עדיין ספיקות למה השידוכים שלך מתרסקים?" שקט בחדר, המחשבות רצות והגה לא נשמע. לא וויתרתי, ביקשתי מצביקה לצאת אחרי. "צביקה יקירי, האם אתה באמת מאמין שהסליחה האומללה שביקשת בעבר משמוליק נחשבת לך? עליך להבין שאם לא תפנה אל שמוליק בלב שבור, תבכה ותתחנן על נפשך, אין לך סיכוי. אין. אתה תמשיך להרטיב את הכרית בלילות, בשעה שהמפתח בידך"...
מלבד השמות, וְאִי-אֵלּוּ פרטים מזהים, הסיפור הבא התרחש בדיוק נמרץ.
אנחנו בחורי ישיבה גדולה ומפורסמת. מנהג נאה היה בישיבתנו: כל בחור שהתארס היה עורך סעודת "נשמת", ובמהלכה מכריז שאם פלוני - אחד הבחורים - יתארס בתוך פרק זמן קצוב, הוא
יערוך סעודת הודיה נוספת. הסגולה - פעלה!
* * *
"צביקה התארס" עבר הקול בישיבה "ולא תאמינו עם מי. עם משפחת פישגרונט - לא פחות ולא יותר!" פישגרונט הייתה סמל של "תורה וגדולה". לצביקה הובטחה דירה במרכז ירושלים, סמוך לישיבה...
צביקה הגיע לישיבה זורח כמו שמש בצהריים, עיניו ברקו כמו יהלומים. להפתעתנו, צביקה לא דחה את השמועות, הוא אישר אותן אחת לאחת. "דירה במרכז ירושלים. יחידה צמודה? יש אופציה כזו.
הישיבה כולה צהלה ושמחה, אך שמחתו הפשוטה והלבבית של שמוליק - חברו הטוב של צביקה - הייתה מיוחדת ונוגעת ללב.
שמוליק לחץ את יד חבירו בחום דקות ארוכות, צביקה נחלץ ממנו במהירות בשנייה שרק יכל, וריחף הלאה באושר אין קץ.
הבטתי בשמוליק, וידעתי כי מי שיזכה בו - יהיה מאושר, ממש 'וראך ושמח בליבו'. שמוליק הרי יודע שמשוכה ניצבת בינו לבין הקמת ביתו. הצלקת הבלתי נעימה שעל פניו.
* * *
סעודת 'נשמת'. פתאום זינק צביקה ממקומו. השתתקנו והבטנו בו, לאו מילתא זוטרתא היא, צביקה עומד לברך מישהו. את מי? קולו של צביקה היה קולני, עליז וזחוח. "אני מודיע בזאת ברבים, שאם שמוליק חברי היקר מתארס בתוך - - - חמש שנים(!!!) אני מקבל על עצמי לערוך סעודה ולומר 'נשמת' "צביקה התיישב על כסאו, מיטלטל בצחוק אדיר, הוא היה היחיד שצחק.
בהינו בצביקה בהלם. מה פשר המהתלה המזעזעת הזו? מה קרה לצביקה? נראה שהגדולה העבירה אותו על דעתו ועל רגישותו...
הגנבתי מבטי אל שמוליק ולבי עצם מפעום. הוא היה נראה נורא, פניו הלבנות שקופות, עיניו כמו שקעו בארובותיהן. פתאום הבעיר את פניו נחשול של זעם אדום ונורא. הצלקת הארוכה נראתה כמו קו של אש. התקרבתי אל שמוליק, ידעתי שהוא זקוק לעזרה, אבל חבר אחר הקדים אותי, הניח יד רגישה על כתפו וניסה להרגיעו.
* * *
שלושה ימים חולפים, צביקה מנסה ליצור קשר עם חותנו לעתיד, להודות על מתנה כלשהי או לברר ענין אחר, והקשר לא נוצר.
המחותן טרוד, תפוס, או אין מענה. במהלך היום מנסה צביקה שוב ושוב, לבו מנבא לו רעות. הוא חייב לדבר עם מי מהמשפחה כדי להירגע. הוא מתחיל לזרוק טלפונים לסבא, לדוד מפה ולבן-דוד משם. אפס, איש אינו עונה לו, כביכול הוא מצורע.
בלילה נודע הדבר.
השדכן התקשר לבית ההורים והודיע בשפל קול כי "באמת אין לי מושג מה קרה, אני פשוט לא מאמין למה שאני עומד לומר, אבל משפחת הכלה הודיעה פתאום שהם אינם מעוניינים בשידוך. הם מבקשים לנתק את הקשר מיד".
צביקה התנתק מן הישיבה, התנתק מן החיים הפועמים, צלל אל תוך המיטה מרוסק נפשית. צלל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא שחורה משחור. התהלכנו בישיבה המומים.
מישהו החליט לתפוס יוזמה ו"להזכיר" לצביקה מה היה בסעודה. הוא הגיע לישיבה ניגש אל שמוליק וסינן לעברו, "שמוליק, בטח אתה לא מקפיד עלי. נכון? אתה צריך להבין שמה שאמרתי היה סתם בשביל הצחוקים..."
"בטח, בטח" ענה שמוליק מהר מהר, "בטח צחוקים, שום דבר לא קרה..." מרוב צחוק, ברח שמוליק מהמקום, מצא לו פינה וגעה בבכי. אני לא מסוגל למחול לו, אמר לעצמו. לא מסוגל. צביקה אפילו לא מתחיל להבין כמה פגע בי! בטח אתה לא מקפיד עלי... סתם בשביל הצחוקים... זה מה שהוא חושב.
* * *
חלפו מאז שנים ארוכות. ארוכות. יום אחד התחלתי לעבוד כ"רַשַּׁם" בישיבה בה למדתי, ושוב פגשתי את... שמוליק. יום אחד פלט באוזניי שעבר בחייו אירועים רבים, הוא השתדל להתגבר ולסלוח על הכל. חוץ מעל מקרה אחד שהתרחש לפני עשר שנים...
בום! המקרה בו נכחתי קפץ למול עיני. שאלתי את עצמי:
"ריבונו של עולם, איפה היינו עד עכשיו? הלוא גם צביקה וגם שמוליק עדיין לא התארסו מאז!"
למחרת, נפגשנו שלושתנו בסלון ביתי. ביקשתי רשות משני הבחורים לדבר חופשי, לטובתם. הם הסכימו, ואז התחלתי להמטיר. "שמוליק, נכון אתה בטוח שהשידוכים נתקעים בגלל ה...צלקת?! שמוליק הנהן קלושות.
"צביקה, יש לך עדיין ספיקות למה השידוכים שלך מתרסקים?" שקט בחדר, המחשבות רצות והגה לא נשמע. לא וויתרתי, ביקשתי מצביקה לצאת אחרי. "צביקה יקירי, האם אתה באמת מאמין שהסליחה האומללה שביקשת בעבר משמוליק נחשבת לך? עליך להבין שאם לא תפנה אל שמוליק בלב שבור, תבכה ותתחנן על נפשך, אין לך סיכוי. אין. אתה תמשיך להרטיב את הכרית בלילות, בשעה שהמפתח בידך".
חזרנו לחדר, לקחתי אתי את שמוליק. "שמוליק יקירי, דע לך שהקפידה שלך עוצרת את גלגל השידוכים. בטוחני שאם תמחל לצביקה בלב שלם, ייקרע רוע גזר דינך, עשה למעננו ולמענך".
החזרתי את שמוליק ועזבתי אותם לבדם. הם יצאו מביתי כעבור שעה, עיניהם נפוחות מדמעות אך נהרה על פניהם.
לא חולפים שבועות רבים, והנס הגלוי מתרחש: שמוליק מתארס ראשון! עם הצעה רגילה, מצוינת במידות, מסודרת בעבודה. המחותנים זיהו את פנימיותו המיוחדת והיו מאושרים. צביקה מתארס מספר ימים אחריו.
אתם מבינים?!
