כשמוע ר' אהרן כן קפץ ממקומו בהתרגשות: 'לי יש עוד זוג תפילין מהודרים שמונחים בחדרי וממתינים ליהודי שיניחם
כעבור שבועיים נסע לפאריז להתרים נדיבי עם לטובת המוסד, וכשעבר במקום שצריך להחתים את ה'פאספארט', הסתכל עליו הפקיד הממונה בהתבוננות מרובה משך כמה רגעים, לבסוף קראו לצד ושאלו לאמור 'אולי יש לך באמתחתך תפילין שאוכל להניחם כעת?' משענה בחיוב הכניסו הפקיד עמו לחדרו, לקח את התפילין והניחם ברגש רב, ניכר היה שמזה זמן רב לא זכה לקיים מצוה זו, משראה ר' אהרן כך פנה אליו ואמר: יש לי זוג תפילין אחרים שאין לי צורך בהם, רצונך לקבלם במתנה? נענה הפקיד בשמחה: 'אם תתן לי את התפילין מקבל אני עלי מעתה להניחם בכל יום', וכך הוה.
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' (כו, יא).
סיפר לי ידידי מארץ הקודש, הרה"ח ר' אהרן אסייג שליט"א, המשמש כמנהל תלמוד תורה 'חניכי הישיבות' בעיר נתיבות, על טהרת הקודש, שיש לו קשר עם נדיב אחד שנוהג מזה תקופה לנדב כל חודש את המעשרות שלו לטובת התלמוד תורה, פעם אחת אמר לו שנזדמנו לו שני זוגות תפילין מהודרים ביותר, אשר אין לו צורך בהם, והוא רוצה שיקחם ויתן אותם למי שנצרך להם.
תחילה ניסה להסביר לו שמעולם לא פגש אדם שמחפש לקבל זוג תפילין, אולם הלה התעקש באמרו: 'אותך אני מכיר כאיש נאמן, ואני סומך עליך שתביא את התפילין לאיש הנצרך לכך, על הצד היותר טוב', בלית ברירה נטל את התפילין והניחם בחדרו, וכל הענין נשכח מראשו.
כעבור שבועיים נסע לפאריז להתרים נדיבי עם לטובת המוסד, וכשעבר במקום שצריך להחתים את ה'פאספארט', הסתכל עליו הפקיד הממונה בהתבוננות מרובה משך כמה רגעים, לבסוף קראו לצד ושאלו לאמור 'אולי יש לך באמתחתך תפילין שאוכל להניחם כעת?' משענה בחיוב הכניסו הפקיד עמו לחדרו, לקח את התפילין והניחם ברגש רב, ניכר היה שמזה זמן רב לא זכה לקיים מצוה זו, משראה ר' אהרן כך פנה אליו ואמר: יש לי זוג תפילין אחרים שאין לי צורך בהם, רצונך לקבלם במתנה? נענה הפקיד בשמחה: 'אם תתן לי את התפילין מקבל אני עלי מעתה להניחם בכל יום', וכך הוה.
עברו כמה ימים התקשר אל ר' אהרן ידידו משכבר הימים, ודברו על דא ועל הא, ולפי תומו סיפר לו שהוא מכיר יהודי יקר, מטופל בי"ג בנים בליעה"ר, לפני למעלה מעשר שנים שמע שבבית החולים שבמקומו נולד ילד יהודי, אשר הוריו לא רצו לגדלו, והשאירוהו שם לכל מאן דבעי, וחשש היהודי הלז שמא יפול למשפחה שאינם שומרים תורה ומצוות, על כן הזדרז ללכת לבית החולים ואמר שהוא רוצה לגדלו, ואכן נטלו לביתו וגדלו כאחד מבניו. והנה היהודי הלז הוא עני ואביון, ובקושי יש לו כדי פרנסתו בצמצום, ועתה קרב היום שבו יכנס הילד לעול תורה ומצוות ואין ידו משגת לקנות תפילין.
כשמוע ר' אהרן כן קפץ ממקומו בהתרגשות: 'לי יש עוד זוג תפילין מהודרים שמונחים בחדרי וממתינים ליהודי שיניחם, וברצון רב אשלחם לך שתתנם לאותו יהודי'.
והנה, שתי מעשיות אלו אירעו באותו חודש שבו קיבל את התפילין מן הנדיב, ומזה נוכל לראות קצת מנפלאות דרכי ההשגחה המסבב את עולמו עד שמביא לכל אחד את צרכו באופן הראוי לו.
ויש להמליץ ע"ז דברי המדרש בפרשתן (ילקוט שמעוני - פרשת ראה רמז תתצב), ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך וגו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, שע"י שקיבל על עצמו ליתן כל המעשרות להתלמוד תורה, זכה בהשגחה העליונה, לשמוח ולזכות את ישראל במצות תפילין ולקרבם לאבינו שבשמים.
(הגאון רבי מאיר צוויבל – נר המאיר)
