כך חינך הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל את תלמידיו כשמלמדים ילדים אין מסתכלים על הילד עצמו רק על כל הדורות שהולכים לצאת ממנו:
רבי שלמה חייך והשיב בהתלהבות, "וכי שלשה בלבד יושבים לפני? הרי החדר מלא במאות ואלפי יהודים! כל אחד מכם מייצג דורות, בנים, נכדים, נינים, תלמידים, תלמידי תלמידים, ועוד ועוד. כולם כאן לנגד עיני! אל כולם אני מדבר ומסביר, הכי לא אתאמץ עבורם?!
אתה מתבונן בתוך אישוניו ומבחין באישונים רבים המרצדים בתוכם. מגיד שיעור אחד מני רבים, כל אחד מהם עולם ומלואו, נושא על כתפיו "שיעור דף היומי".
זאת למודעי, כי "שיעור דף היומי" לאו מילתא זוטרתא היא. אנשים מסוגים שונים משתתפים בשיעורים, ותפקידו של מגיד השיעור ללמד את הגמרא בלשון השווה לכולם - ליודעים, ולשאינם יודעים, לעת עתה. כל מגיד שיעור רואה בעיניו את הגמרא דרך עיניהם של משתתפי השיעור; כיצד יבין פלוני את סברת רבי אליעזר, ומן הסתם רעהו יקשה כך וכך.
לפני כמה שנים בהתקבצות של רבנים מגידי שיעורים בדף היומי שנערך באולם כינוסים בחיפה, עבור מגידי השיעורים של "מאורות הדף היומי" בצפון הארץ, סיפר הרב מרדכי נויגרשל שליט"א מעשה מאלף ביותר, על הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל, ראש ישיבת "תורה ודעת" בארצות הברית. נוהג היה רבי שלמה למסור שיעורים עיוניים מידי יום ביומו, בהם השתתפו תלמידי הישיבה וגם תושבים שהתגוררו בסמוך לישיבה. במהלך השיעור היו השומעים עדים לקשיי נשימתו. רבי שלמה סבל מקוצר נשימה. עם תחילת השיעור היה מוסר את דבריו בהתלהבות, מתוך ריתחא דאורייתא, מתאמץ ומתלהט, עד שנשימתו הכבידה עליו, גון פניו השתנה והוא נאלץ לשבת, ולהשיב את רוחו עם כוס מים. לאחר הפוגה קלה היה שב לאיתנו, מרצה את דבריו בהתלהבות וחוזר חלילה. כך מידי יום ביומו!
די בהנהגתו זו בלבד כדי ללמוד לקח מאלף על מסירות נפש של מגיד שיעור, שמידי יום התאמץ בכל כוחותיו כדי ללמד תורה.
אך יבוא המשך המעשה ויעפיל על כולנה. אותו יום ירד שלג כבד. שלשה אנשים התכנסו בחדר השיעורים. אף אחד מהם לא פתח את החלונות המוגפים כדי לראות אולי מאן דהוא יצטרף אל השיעור. הדרכים כבדו משלג, הכל התכנסו בבתיהם, ולא היה ספק בליבם כי היום לא יתקיים השיעור.
והנה, נפתחה הדלת ובפתח הופיע ראש הישיבה. רבי שלמה נעמד על מקומו ו...החל להתלהב, להשתנק, האדים, כוס מים וחוזר חלילה, כמו היה עומד בפני עם רב כבכל יום. אחד התלמידים לא אצר את פליאתו, הוא חס על ראש הישיבה ושאל:" כבוד הרב! אנחנו רק שלושה. הרב אינו צריך להתאמץ כל כך. רק שלשה".
רבי שלמה חייך והשיב בהתלהבות, "וכי שלשה בלבד יושבים לפני? הרי החדר מלא במאות ואלפי יהודים! כל אחד מכם מייצג דורות, בנים, נכדים, נינים, תלמידים, תלמידי תלמידים, ועוד ועוד. כולם כאן לנגד עיני! אל כולם אני מדבר ומסביר, הכי לא אתאמץ עבורם?!
לימים הפך אחד מן השלושה שהשתתפו בשיעור באותו יום, למלמד תורה בליקווד, והוא מספר כי נגד עיני רוחו ניצבת דמותו המאדימה של רבו, המתלהב ומתאמץ לפני שלשה תלמידים, ומכח מחזה זה הוא שואב את כוחו להתאמץ עבור תלמידיו.
