כיון שנכנס העשיר לפני ולפנים אל חדרו של הרה"ק מליסקא, פרץ בבכי תמרורים ממנו לא היה יכול להרגע
עד שהשיחה התפתחה לעניין שמירת המצוות של העשיר ומשפחתו המורחבת. במיוחד התעניין הרבי אצלו אודות שמירת השבת, האם מקפידים בביתו על קלה כבחמורה והאם שומרים הם על כל ההלכות הרבות אותם מצווה התורה למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר.
התשובות המגומגמות של העשיר סיפרו את הסיפור המלא והעגום המתרחש בביתו של העשיר. בהוראות היתר מפוקפקות של התר מרובה או 'שנים שעשאוה' וכיוצא בזה, מתירים בביתו של העשיר את הרצועה ועושים ככל העולה על רוחם. עובדים בשדות ובכרמים עם הבהמות והכלים, השפחות עושות מלאכות מובהקות ואף הנשים עושות כרצונם. כך בכל הלכות שבת החמורות וכך בשאר מיני הלכות, הצד השווה שבכולם שהם כפרוץ מרובה על העומד ואין פוצה פה ומצפצף.
מתי מועיל הסגולה של 'עשר' בשביל שתתעשר
מעשה בעשיר גדול אחד שהגלגל החל להתהפך עליו והוא ראה כי הוא יורד מדחי אל דחי ומאיגרא רמא לבירא עמיקתא. בעבר הלא רחוק היה עשיר זה רואה את ברכת ה' בכל מעשיו. מפליג היה לירידים גדולים וחשובים ברחבי המדינה, שם היה קונה סחורה במחירי מציאה, בדים משובחים ואיכותיים במיוחד, ולאחר מכן היה חוזר ומוכרם במחירים מפולפלים וברווחים עצומים. את כספו הרב היה משקיע בקניית מגוון נוסף של סוגי בדים בכל הסגנונות, והרווחים היו גדלים בהתאם.
בחושיו העסקיים המפותחים יודע היה העשיר לזהות את סוגי הבדים שעתידים להמכר היטב ולקנותם במחירים נמוכים ביותר, והחנויות שבבעלותו היו שוקקות חיים, מלאות בקונים שהעריכו את טיב הסחורה והסכימו לשלם עבורה מחירים גבוהים. העשיר גם היה מוכר בסיטונאות לסוחרים אחרים, עד שהיו אומרים שעולם הטקסטיל נמצא בבעלותו.
לא היה רגע מכריע בו ניתן היה לומר שאז החל השינוי לרעה, אולם במשך הזמן הבחין העשיר כי הלקוחות החלו פחות פוקדים את חנותו, גם אלה מהלקוחות שכבר נכנסו לא היו שבעי רצון מטיב הסחורה ומהדגמים החדשים של הבדים ויצאו מהחנות כלעומת שבאו. החנויות נותרו עמוסות בסחורה, גלילי הבד הענקיים עמדו מבוישים לנוכח מצבם העגום כשאין איש החושק בהם. גם הסוחרים שהיו קונים ממנו בדים הפחיתו את ההזמנות עד למינימום.
תחושתו של העשיר הייתה שהאדמה רועדת תחת רגליו. אם מצב זה יימשך, תוך חדשים מועטים עתיד הוא להכריז על פשיטת רגל וכל עסקיו יתמוטטו כמגדל קלפים. הלוא כל חסכונותיו המרובים מושקעים בגלילי הבדים הממלאים את החנויות והמחסנים שלו, ואם הם ישארו עומדים כמו שהם, מצבו בכי רע.
*
באותם ימים היה הרה"ק רבי צבי הירש, בעל 'אך פרי תבואה', מנהיג עדתו בעיר ליסקא. רבות היה הרה"ק מליסקא מעורר את חסידיו על מתן הצדקה והפרשת מעשר כספים כדת וכדין, תוך שהיה מביא את דברי הגמרא במסכת תענית (ט.): ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים יד כב) 'עשר תעשר' – 'עשר בשביל שתתעשר', והיה מורה על הפרשת המעשרות כסגולה בדוקה ומנוסה להצלחה רבה ולעשירות מופלגת. ככל שהיו החסידים מבקשים את ברכתו הקדושה לפרנסה בהרחבה היה בעל 'אך פרי תבואה' חוזר ואומר שוב ושוב כי סגולת הצדקה היא להביא לידי ברכת העשירות, ובחנוני נא בזאת.
גם בפרשת השבוע, על הפסוק (דברים כו ב): 'וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם', היה הרה"ק שואל: מהו לשון זה שנאמר 'כל' פרי האדמה, וכי מה מקרא חסר אילו לא היה כתוב 'כל' אלא רק 'ולקחת מראשית פרי האדמה'.
אלא, ביאר הרה"ק בספרו 'אך פרי תבואה', שהפסוק בא ללמדנו שעיקר תכלית רכוש האדם הוא כדי שיוכל לתת צדקה ולהפריש מעשר מנכסיו, כמו שנאמר אצל יעקב אבינו שאמר (בראשית כח כב) 'וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ', היינו, שכל אשר תתן לי הוא רק במטרה אחת והיא למען עשר אעשרנו לך, ולא להנאת עצמו כלל. וזהו שאמר הכתוב 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה', שכל פרי האדמה של האדם לא בא אלא בשביל תכלית זו שיוכל לקיים בזה את המצוות ולהפריש מזה ביכורים, וזו צריכה להיות כוונת האדם ברכושו, שכל כספו וזהבו לא באו אלא כדי שיוכל ליתן מהם צדקה ולעשות בהם גמילות חסדים.
*
שמעו של הרה"ק מליסקא היה הולך לפניו והגיע עד לאותו עשיר גדול סוחר הבדים. רבים וטובים סיפרו לו במשך השנים את כוחו הגדול של הרה"ק להשפיע שפע ברכה והצלחה ולפעול דבר ישועה ורחמים לכל המשחרים לפתחו. אמנם מימים ימימה לא היה העשיר נוהג לנסוע ולפקוד את מעון קדשם של צדיקי הדור ולהסתופף בצילם, והיה יושב תחת גפנו ותחת תאנתו כשהוא שמח וטוב לב ומאומה לא חסר לו, אך עתה לאחר שמצבו הפך להיות קשה ודחוק נזכר העשיר מכל אותם שמועות וגמר בדעתו לנסוע אל הרה"ק מליסקא ולבקש את ברכתו.
כיון שנכנס העשיר לפני ולפנים אל חדרו של הרה"ק מליסקא, פרץ בבכי תמרורים ממנו לא היה יכול להרגע. איש נכבד היה, קר מזג וחמור סבר, הרגשנות ממנו והלאה ומעולם לא הרשה לעצמו לבכות בפני אחרים. אלא שכל צערו ויגונו בראותו את מפעל חייו קורס לנגד עיניו הוצף בו בראותו את פני הצדיק וסכר דמעותיו נפתח בבת אחת.
רק לאחר שנרגע מבכיו פתח העשיר וסיפר כי בעוד שעד לפני זמן קצר היה אחד מעשירי המדינה ושמו הלך לפניו כבעל יכולת מופלג, כעת הפך מצבו להיות דחוק ולוחץ, וככל שמצב זה ימשיך והלקוחות ידירו את רגליהם מחנותו, ברי לו כי לא תהיה בידו ברירה כי אם ליטול בידיו את מקל הנדודים ולהתחיל לחזר על הפתחים.
בקשב רב האזין הרה"ק מליסקא לדברי העשיר ולקול בכיו, וכאשר סיים הלה את דבריו ובקשתו לברכה נענה ואמר לו: עד שאתה מבקש את ברכתי הנה נתונה לך ברכתו של הקב"ה: ראה נא להקפיד ככל יכולתך על נתינת מעשרות, גם מרווחיך המועטים, ומובטח לך שתזכה לברכת 'עשר בשביל שתתעשר' ותחזור לגדולתך כבראשונה.
הסכים העשיר וקיבל על עצמו בנוכחות הרבי להקפיד על נתינת מעשר כספים במדויק. כבר מאותו יום החל העשיר לתרום מעשר כספים מכל הרווחים שהיו לו בחנויות. על אף שמעטים היו הלקוחות שנכנסו לחנויות והפדיון היה בהתאם, קיים העשיר את הבטחתו במלואה ומדי יום ביומו הפריש מעשר כספים לצדקה.
אפס שאם סבור היה העשיר שברכתו של הרה"ק מליסקא שבירכו בהבטחת 'עשר בשביל שתתעשר' תעשה פירות תיכף ומיד והוא יראה את השינוי כיצד הלקוחות הרבים יחזרו לפקוד את הסניפים וירכשו שם במיטב כספם, הרי שהוא התבדה לחלוטין. המציאות העגומה והמרה, לא זו בלבד שלא השתנתה לטובה אלא שהיא נהייתה גרועה יותר ויותר. לא היה לו לעשיר יום שקללתו לא הייתה מרובה משל יום הקודם, וכפוחת והולך ראה העשיר שרווחיו מתמעטים והולכים, מצטמק ורע לו.
הבין העשיר כי האסון הגדול מתגלגל אליו ככדור שלג וכי ההכרזה על פשיטת רגל עומדת אחר כותלו, משגיחה מהחלונות מציצה מהחרכים, וכמעט שהיא נכנסת אל ביתו. נמנה איפוא העשיר וגמר כי מוכרח הוא לחזור אל הרה"ק מליסקא ולתהות בפניו על מה ולמה לא מתקיימת הברכה אותה האציל לו, ומפני מה אין סגולת 'עשר בשביל שתתעשר' משפיע עליו למרות שהוא מקפיד עליה ביותר.
חזר העשיר ונסע שוב אל הרה"ק מליסקא ואמר לו בקול בוכים: רבינו הקדוש, עשיתי ככל אשר ציויתני! מאז שהייתי כאן הנני מקפיד ביותר על הפרשת מעשר כספים ונתינתו לעניים דבר יום ביומו, והנה לא זו בלבד שהגלגל לא חזר ונתהפך לטובה אלא שאני יורד עשר מעלות אחורנית וכל עסקיי הם הלוך וחסור מיום ליום.
שמע הרבי את דברי העשיר והחל לעבור עימו לדברים אחרים. ראשית התעניין הרבי בשלומו ובבריאותו שלו ושל כל משפחתו. לאחר מכן התעניין הרבי בשאר מיני דברים פרטיים ואישיים עד שהשיחה התפתחה לעניין שמירת המצוות של העשיר ומשפחתו המורחבת. במיוחד התעניין הרבי אצלו אודות שמירת השבת, האם מקפידים בביתו על קלה כבחמורה והאם שומרים הם על כל ההלכות הרבות אותם מצווה התורה למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר.
התשובות המגומגמות של העשיר סיפרו את הסיפור המלא והעגום המתרחש בביתו של העשיר. בהוראות היתר מפוקפקות של התר מרובה או 'שנים שעשאוה' וכיוצא בזה, מתירים בביתו של העשיר את הרצועה ועושים ככל העולה על רוחם. עובדים בשדות ובכרמים עם הבהמות והכלים, השפחות עושות מלאכות מובהקות ואף הנשים עושות כרצונם. כך בכל הלכות שבת החמורות וכך בשאר מיני הלכות, הצד השווה שבכולם שהם כפרוץ מרובה על העומד ואין פוצה פה ומצפצף.
*
הרה"ק מליסקא נתן מבט בעשיר העומד לפניו ואמר לו: בוודאי לא תסרב לשמוע סיפור נאה שלאחרונה שמעתיו. סיפור שהוא אף משעשע במקצת. העשיר הנהן בראשו כאומר: בוודאי ובוודאי, אין מי שיסרב להקשיב למעשה שהיה ובוודאי כשהוא מסופר על ידי אחד מגדולי צדיקי הדור.
פתח הרה"ק מליסקא וסיפר:
בשעות של אחר הצהריים התדפק בביתו של האכסנאי בעיר הגדולה שליח מיוחד של הפריץ שהמחוז כולו היה שייך לו, ובידו אגרת דחופה למסירה אישית אל בעל הבית. בלב רועד פותח האכסנאי את האגרת והוא מוצא בתוכה הזמנה: הפריץ מזמין אותו לשיחה חשובה שתערך בארמונו, מחר, בשעה שמונה וחצי בבוקר. הפריץ לא טרח לכתוב באיגרת את סיבת ההזמנה, אם לטוב היא באה או למוטב. ההזמנה קצרה הייתה והיא כללה בתוכה רק את הפרטים הבסיסיים ולא יותר.
מני אותו רגע לא מצא האכסנאי מנוח לעצמו. הוא הרהר ללא הרף מה יכול הפריץ לרצות ממנו מחר: האם הוא מבקש לעלות את דמי שכירות האכסנייה, או גרוע מזה שמא הוא מבקש לנשל אותה מידיו. הוא ניסה לנער ממנו את המחשבות הרעות ולהתרכז באפשרויות הטובות שגם הם יתכנו: הלוא יחסיי עם הפריץ עד כה היו בטוב ובנעימים, תמיד שילמתי את דמי השכירות במועדם וללא התחמקויות, אין כל סיבה שהפריץ יתנכל אליי בעניין האכסניה, אין זאת אלא שהוא מבקש לפתוח עמי בקשרי מסחר בתחומים נוספים. ושמא, הנושא כלל אינו קשור לאכסניה ולעסקים, אלא יש ברצונו לשוחח עימי על דברים פרטיים שלו.
המחשבות ייסרו את האכסנאי במשך כל שעות הלילה ודומה היה לו כמי שמונח בתוך כף הקלע, מטלטל ומתנודד ביסורי נפשו מול הספקות האוכלים בו ומוצצים את דמו על רצונו של הפריץ בהזמנה זו לפגישה שתערך בשעות הבוקר שלמחרת. כיון שהאכסנאי ראה שבלאו הכי הוא אינו מצליח להרדם, החליט האכסנאי לומר פרקי תהלים ולבקש רחמים עליו ועל משפחתו.
הבוקר האיר והאכסנאי פנה להתפלל תפילת שחרית כותיקין, אכל ארוחת בוקר קלה להשיב את נפשו ויצא להכין את העגלה כדי לנסוע אל ארמונו של הפריץ שהיה מרוחק מהאכסניה כמרחק של קרוב לשעת נסיעה. האכסנאי רתם את הסוס לעגלה, הצליף בסוס אחת ואחת תוך כדי שהוא מדרבנו בשפת הסוסים לצאת לדרך.
אלא שלמרבה הפלא, העגלה לא זזה ממקומה. האכסנאי קצר הרוח הצליף בסוס האומלל שוב ושוב, אך הוא נשאר על מקומו ולא זז. האכסנאי התפלא מאוד, שהרי סוס זה היה המשובח ביותר מכל סוסיו שהיו לו באורווה, סוס זריז ומוצלח, ומעולם לא עשה לו בעיות, והנה בדיוק היום, כשהשעה קצרה והוא זקוק להגיע לפגישה עם הפריץ בשעה המיועדת, הנה הסוס עושה שבת לעצמו ואינו מסכים לזוז.
כיון שהעלה האכסנאי בראשו את תרחישי האימה על איחורו לפגישה עם הפריץ ועל הכעס הרב שיכול הפריץ לכעוס עקב זלזול זה, נכנס האכסנאי לחרדה מרובה והוא כילה את כל חמתו על הסוס המסכן. עד שלפתע הבחין האכסנאי שלמעשה הסוס עושה ככל יכולתו בכדי להתקדם, הוא מנסה ללכת ברגליו, אלא שהוא נחסם באופן לא ברור. לא בצווארו תלוי קולר האשמה, ועליו איפוא לבדוק מה בדיוק מפריע לו, האם אבן מצויה לפני רגליו או שמא שקע הסוס בבור קטן והוא אינו יכול להחלץ ממנו.
ירד האכסנאי ממקום שבתו על העגלה ובדק את הסוס היטב, והנה הסוס עומד בריא ושלם, פרסותיו שלמות ופרקו נאה, ואין כל מפריע בעדו להתקדם. בדק העשיר את הגלגלים הקדמיים של העגלה וראה כי הם משוחים בעטרן טרי, מוכנים ומזומנים להחליק על פני הדרך הסלולה.
החליט האכסנאי שעליו לבדוק את העגלה כולה, או אז התפרצה קריאת בהלה מפיו: אל אחורי העגלה היו קשורים שני סוסים אבירים שמשכו את העגלה ללא הרף אל הצד ההפוך. מתברר שאחד מתושבי העיר חמד לו לצון לאכסנאי, ומתוך שראה אותו בבוקרו של יום כשהוא בפנים נפולות ודואגות, החליט להתל בו, ובשעה שהאכסנאי רתם את סוסו לקדמת העגלה, התגנב הוא בשתיקה וקשר שני סוסים אל אחורי העגלה. כעת, ככל שהצליף האכסנאי על הסוס בכדי שהוא יתקדם ויוביל את העגלה לא היה בכוחו של הסוס היחיד להתמודד עם שני הסוסים שהיו קשורים מאחוריו ומשכו לכיוון הנגדי.
הבין האכסנאי כי אם הוא רוצה לצאת לדרך ולהגיע בזמן לפגישה עם הפריץ, עליו לשחרר ולהתיר מיד את הסוסים הקשורים מאחורי העגלה, וכך סוסו יוכל להוביל אותו לפגישה עם הפריץ...
*
חייך הרה"ק מליסקא ואמר לעשיר שעמד מולו מרותק לשמע הסיפור המעניין, מבקש לשמוע את סופו: לצערי אין אני יודע את המשך הסיפור, מה אכן רצה הפריץ מאותו אכסנאי, הבשורה טובה הייתה בפיו או להיפך. אין אני יודע האם האכסנאי גילה את זהותו של אותו אדם שחמד לו לצון וקשר לו את הסוסים.
כל שאני יודע הוא שאכן מתן הצדקה והפרשת המעשרות משולים הם כסוס טוב ומשובח שיכול להריץ קדימה את עגלת פרנסתו של האדם ולהביאו לידי הצלחה מרובה ולעשירות מופלגת, אלא שכוחו של סוס זה הוא מוגבל ואם אל העגלה קשורים מאחור סוסים המושכים אותה לצד האחורי, ברור שהעגלה אינה יכולה להגיע ליעדה, ואדרבה, היא מתרחקת יותר ויותר.
לפיכך אם כל הליכותך והליכות בני משפחתך אינם כשל שלומי אמוני ישראל, אתם אינכם מקפידים על שמירת השבת כהלכתה ומזלזלים במצוות העשה והלא תעשה, הרי שבמו ידיכם רתמתם סוסים הנאבקים עם אותו סוס של הצדקה ומונעים ממנו להתקדם בדרך המלך.
כל שעליך לעשות, סיים הרה"ק מליסקא ואמר לאותו עשיר, הוא לא להפריע למצות הצדקה להביא אתכם לידי עשירות. ראו לשמור על מצוות ומשפטי התורה ובוודאי מצות הצדקה תביא אותך לידי עושר ואושר וכל טוב סלה.
