כאשר מברך אחד לשני, ובא בתפילה שיהא לו מזל טוב, יש בכח התפילה להפוך המזל לטוב
וסיפר על עצמו שפעם ניגשה אליו אשה ברחוב בעיר 'דימונה', וביקשה ממנו להתפלל עבור בנה. תוך כדי הבקשה נתנה לו על-כרחו שטר של עשרים שקלים. כדי שלא לפגוע בה לקח את הכסף, ניגש לפינת הרחוב וקנה שם פרוסת עוגה ושתיה ו... "לאחר שהרגשתי טוב בזכות האכילה והשתיה, הוצאתי את הפתק עם השם של הבן, ובירכתי והתפללתי עבורו בהתלהבות. תפילה מכל הלב".
מְסַכֵּם הרב פינקוס: "זהו כוחן של ברכות ה'מזל-טוב' של המשתתפים בשמחה. מתוך הרגשה של קירבה, יש לברכות כח השפעה עצום. כל משתתף ב"קידוש", כל מי שטועם בחתונה, ומתוך הרגשה טובה מברך בברכת 'מזל-טוב' יש לו את הכוח אפילו לשנות בדבריו את המזל. המזל בשמים משתנה ומתהפך לטובה!"
התקבל מבעל-המעשה שיחי':
אספר לכם סיפור קצר שאירע לי ביום שישי, ערב ש"ק אחו"ק.
ברוך-השם נולד לי נכד לפני פסח. אצלנו בשכונה (סנהדריה, ירושלים) נהוג, שבכל שבוע תולים מודעות בבתי הכנסת השונים עם רשימה של בעלי שמחה.
מפני איזה סיבה ההודעה על נכדי התעכבה, ונכנסה רק בפרשת שמיני - שבוע אחרי פסח. שבועיים אחר-כך פגשתי ידיד בכניסה למקווה, והוא בירך אותי על הולדת הנכד. ולידי עמד אדם נוסף, שגם לו נולד נכד באותו יום, אז סיפרתי לידיד שגם הוא בעל שמחה.
שאל אותו ידידי: למה לא פרסמתם על שמחתכם? והלה משך בכתפו, כאומר: "מה זה כבר מְשַׁנֶה..."
אז אמרתי להם את המסופר במדרש (קהלת ג' ד') על ר"ש בן חלפתא שהלך לעין-תאנה והיה שם בעל ברית, ומזג להם יין טוב, ואמר להנאספים, בטוח אני בעזרת השם יתברך שבחתונת בני אמזוג לכם שוב מיין טוב זה! ברכו אותו הנאספים "כשם שהכנסתו לברית כן יכנס" וכו'.
כשיצא משם ר"ש בן חלפתא פגש במלאך-המוות וראה שפניו רעים, שאל אותו: מפני מה? סיפר להם מלאך-המוות שמשמים גזרו שהוא יקח התינוק הזה כשהוא בן ל' יום, אבל מאחר שברכוהו בברכה שיזכו להיות בחתונתו, פסקו מן השמים שלא יוכל להמיתו.
הרי הפלא-ופלא כמה חשיבות הברכות שמאחלים לבעלי שמחה!
***
ייתכן שלא כולם יודעים להעריך כראוי את איחולי מזל-טוב שהם מקבלים, משום שהם רואים בכך ענין "נימוסי" ולא שמים לב שמדובר בתפילה. תפילה!
הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל שואל: לכאורה יש לתמוה על מנהג ישראל, שבכל שמחה מברכים בברכת 'מזל טוב', והרי ממה-נפשך [בין כך ובין כך] יש להבין, אם המזל כבר טוב לשם מה נצרכת הברכה? ואם חלילה המזל אינו טוב, אז מה יכול להועיל?
אלא - מבאר הרב "כאשר מברך אחד לשני, ובא בתפילה שיהא לו מזל טוב, יש בכח התפילה להפוך המזל לטוב"!
וסיפר על עצמו שפעם ניגשה אליו אשה ברחוב בעיר 'דימונה', וביקשה ממנו להתפלל עבור בנה. תוך כדי הבקשה נתנה לו על-כרחו שטר של עשרים שקלים. כדי שלא לפגוע בה לקח את הכסף, ניגש לפינת הרחוב וקנה שם פרוסת עוגה ושתיה ו... "לאחר שהרגשתי טוב בזכות האכילה והשתיה, הוצאתי את הפתק עם השם של הבן, ובירכתי והתפללתי עבורו בהתלהבות. תפילה מכל הלב".
מְסַכֵּם הרב פינקוס: "זהו כוחן של ברכות ה'מזל-טוב' של המשתתפים בשמחה. מתוך הרגשה של קירבה, יש לברכות כח השפעה עצום. כל משתתף ב"קידוש", כל מי שטועם בחתונה, ומתוך הרגשה טובה מברך בברכת 'מזל-טוב' יש לו את הכוח אפילו לשנות בדבריו את המזל. המזל בשמים משתנה ומתהפך לטובה!"
***
וזה מביא אותנו לסיפור חשוב נוסף:
אחד ממתפללי ביהכ"נ 'זכרון משה' נהג לקנות עלייה מסוימת בכל שנה ושנה. פעם אחת לא עלתה בידו לקנותה, והיה שרוי בדאגה, אולי זה לא סימן טוב. ניגש למרן רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל ותינה בפניו את צערו. בירך אותו הרב שבשנה הבאה יזכה שוב באותה עלייה.
חלפו כמה חודשים והאיש נפטר לבית-עולמו.
לבניו היה קצת תימא, שלא לומר טרוניא, מדוע לא התקיימו דברי הרב שבירך את אביהם שיזכה לשנה הבאה בעליה הקבועה שלו? שאלו את פי הרב שהשיב: אכן שמתי לב שהוא לא ענה 'אמן' על הברכה!
לאחר שהפנמנו ש'מזל-טוב' אינו איחול גרידא, כי אם 'ברכה' ו'תפילה' - מעתה ברור לנו שיש לענות עליו 'אמן'.
וזה למעשה כמובא במדרש שיש לענות 'אמן' על כל ברכה שמברכים לישראל, גם בלא הזכרת השם (עי' מג"א רט"ו סק"ג) וב'טעמי המנהגים' (ליקוטים ועניינים שונים ס"ק ח', בהערה) מעיר שיענה 'אמן' עוד לפני שהוא משיב 'ברוך תהיה' וכדומה - "כדי שלא יהא הפסק בין הברכה שמברכים אותו לעניית אמן".
רק בשמחות!
