כאשר יצאתי קידם את פניי יהודי שחילק שקיות שוקו קר. זה היה בדיוק במקום. החום היה גדול וגם האכזבה. לקחתי שלוש שקיות שוקו והלכתי למצוא מקום, עדיין חושב מה לעשות כדי שהקוויטלאך יגיעו ליעדם.
אני הולך עם הילד שלי ושקיות השוקו בידי, והנה פוגש בחור העטוי באפודה של אחד מחברות השמירה וכיפה על ראשו. לא ידעתי להחליט מהו החלק ההולם יותר את האישיות שלפניי, אפודת השומר או הכיפה. כך או אחרת, הוא רואה אותי עם שקיות שוקו ושואל: "איפה קיבלת את זה?" "אתה רוצה שוקו? קח", הצעתי, ונתתי לו שקית אחת.
הוא הודה לי מאוד, ובפרץ של הכרת הטוב שאל, "תגיד, היית רוצה לשים קוויטלאך על הציון של רבי שמעון?" "מאיפה אתה יודע שיש אצלי קוויטלאך? מי שלח אותך?" "אף אחד לא שלח אותי", ענה לי הבחור, "סתם שאלתי. - פשוט רציתי להחזיר לך טובה".
"אז שתדע לך, שיש אצלי לא סתם קוויטלאך. אני שליח של קהילה שלמה בלונדון, ויהודים שקיבלו עליהם קבלה טובה שלחו אתי קוויטלאך כדי שאשים על הציון. אין לי ספק שנבחרת משמים להיות השליח של רבי שמעון בר יוחאי, שיביא לכך שהקוויטלאך יגיעו לציון שלו".
***
הגעתי מלונדון לרבי שמעון בר יוחאי, במיוחד ליום ההילולא, ל"ג בעומר תשפ"ב. באמתחתי נשאתי אוצר יקר: חבילה של קוויטלאך – פתקאות – שנאספו מאת יהודי לונדון, שקיבלו עליהם קבלה טובה למען שמו יתברך, ויעמדו בה מל"ג בעומר עד ראש השנה תשפ"ג.
במירון אני נוכח לראות שהעניינים יגעים. יש תור - נחש ארוך שבו עלי לעבור יחד עם ילדי בן השלוש, ילד חלאק'ה טהור שמחכה כבר שלוש שנים למעמד הזה. צעדתי אתו בנחש, ובתוך כך אמרתי תהילים לזכות היהודים היקרים, מקבלי הקבלות הטובות.
סוף סוף נכנסתי לציון, אלא ששם עמד שוטר ודחף אותי פנימה מהר מהר. "אני צריך לשים קוויטלאך על הציון", אמרתי לשוטר.
"אי אפשר", הוא הורה בידו שאמשיך ללכת. "מה זה נקרא 'אי אפשר'?" נדהמתי. "כאן זה רבי שמעון. רבי שמעון לכל. איך אתה אומר שאצל רבי שמעון אי אפשר להניח קוויטלאך?"
אבל השוטר לא ענה לי כמובן. הוא הראה באצבעו בתנועה מאיימת, ואילץ אותי להתקדם במהירות, כאשר בקושי יש ביכולתי להתרכז במשהו. הקוויטלאך נשארו אצלי.
כאשר יצאתי קידם את פניי יהודי שחילק ח"י רוטל משקה בצורת שקיות שוקו קר. זה היה בדיוק במקום. החום היה גדול וגם האכזבה. לקחתי שלוש שקיות שוקו והלכתי למצוא מקום על ההר, עדיין חושב מה לעשות כדי שהקוויטלאך יגיעו ליעדם. שליח שאינו עושה שליחותו – סימן רע לשולחיו, ואני רציתי להיות סימן טוב.
אני הולך עם הילד שלי ושקיות השוקו בידי, והנה פוגש בחור העטוי באפודה של אחד מחברות השמירה וכיפה על ראשו. לא ידעתי להחליט מהו החלק ההולם יותר את האישיות שלפניי, אפודת השומר או הכיפה. כך או אחרת, הוא רואה אותי עם שקיות שוקו ושואל: "איפה קיבלת את זה?" "אתה רוצה שוקו? קח", הצעתי, ונתתי לו שקית אחת.
הוא הודה לי מאוד, ובפרץ של הכרת הטוב שאל, "תגיד, היית רוצה לשים קוויטלאך על הציון של רבי שמעון?" "מאיפה אתה יודע שיש אצלי קוויטלאך? מי שלח אותך?" "אף אחד לא שלח אותי", ענה לי הבחור, "סתם שאלתי. - פשוט רציתי להחזיר לך טובה".
"אז שתדע לך, שיש אצלי לא סתם קוויטלאך. אני שליח של קהילה שלמה בלונדון, ויהודים שקיבלו עליהם קבלה טובה שלחו אתי קוויטלאך כדי שאשים על הציון. אין לי ספק שנבחרת משמים להיות השליח של רבי שמעון בר יוחאי, שיביא לכך שהקוויטלאך יגיעו לציון שלו".
הבחור התרגש. הוא. שליח. של רבי שמעון. "אומר לך את האמת", שח לי, "הייתי בתפקיד בפנים, בציון, למהר את האנשים לצאת. עשיתי זאת כמה דקות והלב שלי לא עמד בזה. איך אני יכול לסלק יהודים מרבי שמעון? רציתי להעיף את האפודה של השמירה ולעזוב את התפקיד המרושע הזה.
ביקשתי שיחליפו אותי, ואכן נשלח מישהו אחר במקומי. עכשיו אני הולך להיכנס לציון פנימה, ולך אני מציע שתיכנס שוב לתור של הנחש, ואם תוך ארבעים דקות תהיה בפנים, אני אהיה שם ואתן לך להניח את הקוויטלאך על הציון". רגע אחר כך הוא הוסיף: "אני חושב שזאת זכות גדולה להיות שליח לדבר כזה. אם נבחרתי משמים לעזור לך, גם אני רוצה לקבל על עצמי קבלה טובה".
עשיתי כעצתו, ועם הילד-חלאק'ה שלי נכנסתי שוב לנחש הארוך שלפני הציון. התקדמנו לאט-לאט. ארבעים הדקות עברו ועדיין היינו בחוץ. כאשר סוף סוף נכנסנו לציון, הבחור לא היה שם. במקומו עמד שם מישהו אחר. הבנתי שאין לי סיכוי, והתקדמתי בתוך הציון, מנסה להאט את צעדיי ככל האפשר. "מזל טוב", אומר לי השומר למראה הילד, "האם תרצה שהוא ינשק את הציון לכבוד החאלק'ה?" מה השאלה?! הוא לקח את הילד מידי, ואני הוצאתי את הקוויטלאך שישים אותם על הציון. ברוך ה', הקויטלאך הגיעו לציון!
מכיוון שראיתי שזו עת רצון, הוצאתי מכיסי מספריים וסיפרתי את ילדי היקר בתוך הציון. יצאתי עם ילד מסופר ברובו, כאשר הקוויטלאך בפנים, נדהם מול ההשגחה המופלאה.
הכול התנהל באופן כה מפתיע ולא טבעי. הקב"ה שלח בכל פעם שליח אחר, ובלבד שהקוויטלאך ייכנסו. הרגשתי שרבי שמעון בר יוחאי פעל בעצמו, שהקוויטלאך יגיעו אליו. הן היום הזה הוא יום ההילולא שלו, יום של חתונה, והפתקאות של הקבלות הטובות, אשר נועדו להגדיל את שמו יתברך בעולם, לא היו אלא דורון דרשה לאדוננו בר יוחאי.
(גל' השגחה פרטית מסעי פ"ב)
