כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל: מחאתו העשירית של הגביר, שגילתה את סודו של הגר"י גלינסקי ותחזיתו של מרן החזון איש - כך נולד תורם כביר מעל ומעבר למשוער!
ויהי בפעם העשירית. "מה שלום ידידי היקר?"
הגביר קיפץ בבעתה. הוא בדיוק חזר ממשרדו וחיפש את מפתחות דלת ביתו כשקולו הנעים והמתמוגג של רבי יענק'לה הצדיק הפתיע אותו מעורפו. "אתה משער לעצמך מדוע אני כאן?" המשיך המגיד להצליף ללא רחם, "לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא באתי לנקוש דלתך, כי אם לפשוט את ידם של לומדי התורה ולבקש שתעמוד לימינם ולסייעם".
הרגיש הגביר שאוּנוֹת מוחו מאיימים להתנגש זו בזו.
"יסביר לי כבודו. למה ומדוע?! מה הסיבה שהוא מתעקש שוב ושוב, ושוב ושוב, ושוב ושוב ושוב, להגיע אל מעוני ולנסות להתרימני. וכי עמדתי עדיין לא ברורה מספיק?"
שעת ערב בברוקלין. מרוץ העסקים ותבהלת המזומנים של ארצות-הברית התכונן לפרוש לעוד ליל מנוחה שלאחריו יום אינטנסיבי נוסף. ובבית אחד, בשכונת פלטבוש שבברוקלין, התכוננו לסעודת הערב.
דייקנו: סעודת ערב, לא ארוחת ערב. שכן יושב הבית הזה, עשיר מופלג הוא ונחשב כגביר גם בקרב עשירי הקהילה היהודית באמריקה. הוא מחזיק במניות ובנכסים ויש טוענים שהונו נאמד במספר בן שמונה ספרות. בביתו, שאינו אלא ארמון קטן הנטוע בתוך ברוקלין הסואנת, מתנהלת שגרה מלכותית של ממש וטבח מיוחד המועסק במשרה מלאה מכין את ארוחת הערב הבשרית (כמנהג תושבי ארצות-הברית לסעוד את ארוחתם המרכזית בערב ולא בצהרי היום) אשר לסעודה שלימה תיחשב.
ובעיצומה של אותה סעודה חגיגית אך שגרתית, נשמע קול פעמון הדלת. מאן-דהו ניצב על המפתן.
עוזרו של הגביר שניגש אל הדלת חזר ועדכן: רב אחד מארץ ישראל רוצה לפגוש אותך. איש הגביר במנוד ראש ואל הטרקלין המואר נכנס, בצעדי חן ובחיוך תמידי, אחד מגדולי מאירי הלבבות ועובדי ה', הלא הוא הגאון הצדיק רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל, המכונה בפי הבריות בחביבות רֶבּ יַעְנְקָ'לֶה. הוא הושב מסביב לשולחן ולכוס שהונח לפניו נמזג מיץ אשכוליות שלפני כמה רגעים עוד היה אצור בפלחי אשכולית רעננה. הוא הזדהה כ'יעקב גלינסקי' והגביר נענה שהוא שמע את השם והסיק מכך שמדובר ברב חשוב.
נעץ הגביר מזלג בליטרת הבשר והקשיב לדברים אשר בפי האורח-לרגע, מארץ הקודש.
רֶבּ יַעְנְקָ'לֶה סיפר באריכות ובמתיקות אופיינית את סיפור הקמת עולם התורה בארץ-הקודש, אשר היה אז בימיו הראשונים. מקימים ישיבות, מצילים נפשות, מפיצים תורה בארץ חמדת האבות. מציון תצא תורה וגם מבני-ברק. וכעת הוא כאן למטרה מאד שקופה, וכי מה לו לרב ארץ-ישראלי בטירתו של עשיר ניו-יורקי אם לא כדי לְזַכּוֹתוֹ להעמיד תרומה איתנה למען התורה הקדושה ולומדיה.
נכנסו הדברים לאוזני הגביר, ירדו בתעלות השמיעה עד לפיו שהתרחב לכדי חיוך לשמע האמרות המשובבות שנשזרו בדברי מגיד המישרים, אבל איפשהו לפני שהגיעו הדברים אל ליבו, הם נתקלו במחסום.
אפילו כחכוח של חוסר נעימות לא התלווה לדיבורו האדיש של הגביר כשהצהיר: "צר לי מכובדי. יש לי אמנם כסף רב ויש לי גם מטרות תרומה שונות; אבל מסיבות השמורות עמדי, אני נמנע כל חיי מלתרום כסף לישיבות וללומדי תורה. אוכל לאחל לך בהצלחה ואף למזוג לך כוס נוספת של שתייה צוננת, אבל תרומה, גם לא קטנה, לא תראה ממני. את התנצלותי קבל, כי את תרומתי לא תקבל".
שמע רבי יענק'לה את הדברים, הקשיב גם לנימה ההחלטית שבהם והבין שזמנו יקר מכדי להמשיך לשהות מול שולחן סעודת הערב. הודה לגביר על אי-תרומתו ויצא את הבית כלעומת שבא.
*
מחוגיו של לוח השנה התקדמו. החודשים חלפו. סעודת הערב נותרה על תילה בטרקלינו של העשיר האמריקאי. וכשבאחד הערבים, בעיצומה של סעודה, נשמע קולו של פעמון הסף אשר מדנדן ומבשר על אורח שבפתח, והאורח אשר נכנס, בצעדים רעננים, היה לא אחר מאשר הרב גלינסקי, חמוש בחיוכו הנצחי; נעשה בעל הבית מעט קצר-רוח.
הוא הקשיב בעל-כורחו לנאום קצר מפי מגיד המישרים הארץ-ישראלי. הפעם הנאום היה קצר ממש. רבי יענקל'ה רק הזכיר את מטרת הגעתו - לקבץ ממון עבור לומדי התורה אשר בארץ הקודש.
הצית הגביר סיגר יקר ומבין ערפילי העשן סינן: "איני מבין מדוע טרחתם להופיע שוב בביתי?! הלא כבר הצהרתי ברורות במפגש הקודם שלנו שאיני נמנה בין תומכי התורה. חד וחלק. איני תורם כלל עבור לומדי התורה. ומדוע חשב כבודו שמשהו השתנה אצלי, האם שמע משהו, האם נלחשה שמועה על אוזנו? גם אם כן, אשוב ואבהיר: אף לא דולר אחד לא תראה ממני. שיהיה לך ערב טוב".
*
עוד כברת חודשים חלפה לה.
השעה היתה כבר מאוחרת. סעודת הערב תמה לפני שעה קלה ומשרתי הבית עמלו על ניקיון כלי ההגשה עשויי החרסינה היוקרתית. הגביר, כמו גביר, השתרע על הכורסה שבחצרו, שואף אוויר לאחר יום נוסף של עסקים ורווחים ולוגם מים צוננים אשר קרחונים זעירים צפים בתוכם בשובבות מה. קרחון קטן כמעט נתקע בוִשְׁטוֹ כששער החצר סב על צירו ודמותו של רבי יענק'לה, שזקנו הספיק כבר לעטור אי אלו אזכורי שיבה, נראתה בפתח. רענן כתמיד, חייכן יותר מתמיד.
הפעם דילג הרב גלינסקי על מילות נימוס ואמרות שפר. משפט אחד אמר: "למען עמלי התורה שבארץ הקודש באתי!" ומשפט אחד קיבל בתמורה: "לֶךְ-לְךָ ובבקשה מחק את שמי וכתובתי מרשימתך. איני מתכנן לתרום לך אפילו שטר זעום-ערך".
הסתובב המגיד ופנה לדרכו.
*
כעבור רבעון, כששוב התדפק רבי יענק'לה הנחוש על דלתו של הגביר; קצפה חמתו של בעל-הממון ובכוחות אדירים ריסן עצמו שלא להתנפל על הגאון והצדיק רבי יענקל'ה. הוא אפילו לא הקשיב לחצי-משפט בקשת הצדקה והתמיכה בלומדי התורה, אלא מיהר לטרוק את הדלת. הוא ולא שליח.
*
רבי יענק'לה, איש צדיק שנחישות נובהרדוקית הזרימה את דמו, לא הרפה. הוא הופיע גם בפעם הרביעית, והחמישית; השישית והשביעית, השמינית והתשיעית. בכל פעם הפתיע בשעה אחרת אבל הבקשה אשר בפיו לא השתנתה, אולי התקצרה, אולי התארכה, אבל היא נותרה באיתנותה - שליחם של הוגי התורה בטהרה אשר בארץ אבותינו הוא, מבקש הוא נדבת לב וכספי צדקה אשר יסייעו לכונן את עולם התורה בארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה.
גם המסר שבפי הגביר לא השתנה. הטונים גברו, הזעם התנפח, המילים נעשו חריפות יותר, אבל המסר היה אותו מסר: הוא לא תורם וגם לא מתכנן לתרום ויהי מה ונפשו בשאלתו: הרפה ממני הרב גלינסקי, חוס על זמנך ועל זמני כאחד.
רבי יעקב איש התורה, לא הרפה.
*
ויהי בפעם העשירית.
"מה שלום ידידי היקר?"
הגביר קיפץ בבעתה. הוא בדיוק חזר ממשרדו וחיפש את מפתחות דלת ביתו כשקולו הנעים והמתמוגג של רבי יענק'לה הצדיק הפתיע אותו מעורפו. "אתה משער לעצמך מדוע אני כאן?" המשיך המגיד להצליף ללא רחם, "לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא באתי לנקוש דלתך, כי אם לפשוט את ידם של לומדי התורה ולבקש שתעמוד לימינם ולסייעם".
הרגיש הגביר שאוּנוֹת מוחו מאיימים להתנגש זו בזו.
הוא הסתובב והפעם לא פטר עצמו במסר חריף, אלא נתן לתמיהה הגדולה להתפרץ מלבבו, הישר אל רוח הפרצים החורפית-אמריקאית: "יסביר לי כבודו. למה ומדוע?! מה הסיבה שהוא מתעקש שוב ושוב, ושוב ושוב, ושוב ושוב ושוב, להגיע אל מעוני ולנסות להתרימני. וכי עמדתי עדיין לא ברורה מספיק?"
הכיר רבי יענק'לה בכאב התמיהה והחליט לחשוף את צפונותיו. ניכר היטב שבדיוק לרגע הזה הוא ציפה גם חיכה, בפקחותו הרבה. "ניכנס פנימה? אגלה לך את סוד הגעתי החוזרת ונשנית זה עשרת מונים".
נכנסו פנימה. לגמו תה רותח.
*
היה זה כשהתכוננתי לראשונה לצאת לקבץ מעות בארצות-הברית. נכנסתי בדחילו לקבל ברכת קדשו של מורי ורבן של ישראל, מרנא ה'חזון איש' זי"ע. גדול הדור חיזק את כתפיי וחישל את ידיי לקראת השליחות הגדולה למען תקומת עולם התורה.
ואז השמיע ה'חזון איש' באוזניי, תחזית לגיוס כספים. וכשתחזית יוצאת מפה קדשו - חזקה שתתקיים באדיקות.
רבי יענק'לה, אמן הדיבור ופתחון הלבבות, דיבר לאט, בנעימה חרישית. השתהה ואז ירה: והתחזית הזו קשורה אליך. התחזית הזו היא-היא סוד הגעתי החוזרת והנשנית אל ביתך.
שוב השתהה. מעלה את מפלס המתח בליבו של הגביר שלא מסוגל היה להתאפק מלשאול: "אני לא מתחיל להבין. איך אני קשור לתחזית שהשמיע גדול הדור? ובכלל, מה היא אותה תחזית?"
הטעים הרב גלינסקי את מילותיו:
כה השמיע גדול הדור, ה'חזון איש' באותה הזדמנות: "בשליחותך החשובה הלזו, אל תרפינה ידיך כשמאן-דהו יפטור אותך בלא תרומה הגונה. דע שארבע מידות בנתבעי הצדקה. יש אחוז אחד בודד של בעלי ממון שגם כשתבקש מהם, הם לא ינדבו לך גם לא פרוטה מיותמת. כשלושים אחוז מהנתבעים לצדקה, ינדבו נדבה מועטה ממש. חמישים אחוז מבעלי הממון דווקא יישמעו וינדבו נדבה הגונה למדי. ואילו תשעה עשר אחוזים הם אלה אשר ישאירו ברשותך תרומה הגונה ונכבדה שתשמח את לבבך ותקרב אותך אל ייעוד שליחותך".
זוהי התחזית של ה'חזון איש'!
נו, אתה בטח סקרן לדעת איך אתה קשור לתחזית מדויקת זו?
הסכת ושמע -
בכל פעם שאני עושה את דרכי לאמריקה הגדולה למען קיום התורה, מנקר חשש בלבבי מפני אותו אחוז בודד של גבירים שישיבו את פני ריקם. הלא תבין שבלתי נעימה היא הסיטואציה בה אני פושט ידי ואני מחזיר אותה ריקנית. אבל מאז שפגשתי בך לראשונה, זוכר את הסעודה ומיץ האשכוליות? כשהבהרה נחרצות שאינך תומך בלומדי תורה - מאז, נגול החשש מליבי.
עצבי סקרנותו של הגביר נמתחו כמיתרי הכינור. הוא לא הבין אנה חותר הרב מארץ-ישראל.
רבי יענק'לה לא חסך מילות הסבר.
כל אימת ורגליי דורכות על אדמת ארצות-הברית, גולה למען מקום תורה, אני מקדים ומכין לעצמי רשימה של מאה גבירים אליהם אעלה ועל דלתותיהם אתדפק לבקש תרומה ונדבה. ואני יודע שאחוז אחד מהם - כלומר: גביר אחד - ישיב את פניי ריקם, כתחזיתו של מרן החזון איש. ולכן, כדי למנוע מעצמי עוגמת-נפש ולחסוך מעצמי בושות; אני ממהר ודבר ראשון מתדפק על דלת ביתך בבקשת צדקה. סמוך אני ובטוח שלא תשאיר בידי אפילו פֵּנִי שחוק. תיכף לאחר שאתה משלח אותי בלא כלום, אני יודע: את אחוז הנתבעים ואינם נותנים עברתי, מכאן ואילך כל הנדיבים ינדבו לי נדבה, קטנה או גדולה. כבר לא אסבול בושות במהלך ימי ההתרמה.
*
הדברים פעלו את פעולתם, הם חדרו אל עורקיו של הגביר כחץ המשוח בחומץ. קם הגביר ואמר: "זאת לא! לא אהיה ה'גוי של שבת' שלך! לא אהיה זה שעולים אליו כדי לצאת ידי חובת הגביר שלא נותן מאומה!" ותוך כדי דיבור רשם המחאה על סכום שכיסה את הטורח של כל תשע הפגישות הקודמות.
תורם כביר חדש נולד לעולם התורה - - -
