ישנם סוסים עקשנים, שלא נענים במהרה לפקודות העגלון, מסרבים בכל דבר, ואינם מצייתים אחר ההוראות, רק משתוללים במגרש ומנסים תמיד לברוח ולרוץ כרצונם
כשמוע הסבא קדישא את דברי נכדו המתוקים, עמד ונשקו על ראשו, ואמר: "אמנם את אליהו הנביא לא מצאת שם ביריד, אבל רוחו הקדושה חפפה עליך ממרום, לפי שתכלית יציאתך אל השוק, היתה בחיפוש אחריו"…
אל תהיו מהמתלוננים
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' (יא, א).
המפרשים נתקשו כאן בביאור גדר חטא המתאוננים, כיון שאין מפורש בכתוב במה היה חטאם, ופרשו כל אחד לפי דרכו.
הרמב"ן ז"ל כתב, שחטאם היה בעצם התאוננותם בתלונות ובתרעומת, וכשמם כן הם: "מתאוננים", שהם מתלוננים ובוכים תמיד על מצבם. עיין שם בנוסח לשונו הקדוש.
*
פעם אחת יצא ה'מאור עיניים' מחדר קדשו וטייל מעט בין חדרי הבית, החצר ובית המדרש, כמנהג קדשו מפעם לפעם, כדי לעקוב מקרוב אחר מעשיהם והליכותיהם של כל אחד מבניו ונכדיו, מגדול ועד קטן.
בהתהלכו כך, חיפש אחר 'יוחנטשע' נכדו הקטן בכל פינות הבית ולא מצאהו. הפליאה היתה גדולה: להיכן נעלם לו ילד קטן כך באמצע היום? אך ה'מאור עיניים' הרגיע את בני המשפחה, שאין להם לדאוג בדבר, כי שכינה הקדושה חופפת עליו, והוא שמור בשמירה עליונה, ובוודאי ישוב הביתה בתוך זמן קצר.
אכן כאשר ניבא הצדיק – חזר הילד בתוך זמן קצר ונכנס הביתה. הוא נקרא מיד על ידי המשמשים להיכנס תכף אל זקנו היושב וממתין לו.
בהכנסו לקודש פנימה, שמח לקראתו הסבא קדישא, הוא קרבו אליו בקריאה של חיבה ושאלו באהבה: "זאג נאר צדיק'ל, אוו ביסטו געגאנגען?" [תאמר נא צדיק'ל, לאן הלכת]?
סיפר הילד לפי תומו, ששמע את הגדולים מדברים ביניהם כאן בחצר, שאליהו הנביא מסתובב כעת ביריד המתקיים בחוצות העיר טשרנוביל… "ולכן רצתי תכף החוצה, כדי לזכות לראות את פני קדשו!".
"נו", המשיך הסבא לשאול כשהחיוך המתוק אינו מש מפני קדשו, "און דו האסט איהם געטראפין?" [והאם אכן פגשת בו?]
"לא!", הודה הילד על האמת, "לא פגשתי בו שם!"
שאל הסבא: "אם כן מדוע התעכבת שם ביריד? למה לא חזרת מיד הביתה?"
אמר הילד בחכמתו: "למדתי לי שם בשוק דרך בעבודת השם יתברך! לכן התעכבתי…"
"ומה למדת שם?", תמה הסבא והתפלא מאוד – מה יכול כבר ילד קטן ללמוד לו דרכים בעבודת השם, דווקא בתוככי השוק ההומה…
פתח הילד ופרש מה שלמד שם בשוק:
"בהתהלכי בין הדוכנים הרבים בחיפושים אחר אליהו הנביא, הגעתי לפינת מכירת הסוסים שביריד… והנה רואה אני כמה קונים מתגודדים סביבות הסוסים, ומחפשים להם סוס טוב להנאתם.
"לאחר שהסתכלו הקונים ובחנו היטב את מראה הסוס והדרו, חזקו וחסנו, ביקשו לערוך עליו 'סיבוב קטן' לבדיקה מעשית של כשרו. הם 'קפצו', אפוא, עלו על הסוס והחלו ברכיבת ניסיון במגרש המיועד במיוחד לכך בתוך מתחם הסוסים.
"שמתי לב", ממשיך הנער לפרש את טיב לימודו ביום השוק, שתכונות הסוסים משתנות מסוס לסוס – ישנם סוסים נכנעים ונוחים, תיכף נשמעים להוראותיו ולקריאותיו של הרכב שעליהם, אלו הם 'סוסים ממושמעים', אשר נחטפו תכף על ידי הקונים, ונקנו בכסף מלא.
מאידך גיסא, ישנם סוסים עקשנים, שלא נענים במהרה לפקודות העגלון, מסרבים בכל דבר, ואינם מצייתים אחר ההוראות, רק משתוללים במגרש ומנסים תמיד לברוח ולרוץ כרצונם.
"הסוסים בעלי גאוה הללו, כמובן נשארו בדוכן המכירות, אף אחד לא חפץ בהם לקנותם… כד"א (תהילים קמז, י): 'לא בגבורת הסוס יחפץ'…
"הסוסים הללו עומדים שם עד עתה כחפויי ראש – איש אינו חפץ בהם, והמוכרים שלהם ביריד אינם יודעים כיצד ניתן להתפטר מהם.
"כשעמדתי מן הצד והתבוננתי בתהלוכות שוק הסוסים ההומה, למדתי לעצמי לקח מוסר השכל בדרכי עבודת השם יתברך: מי שנכנע בענווה, מקבל באהבה הנהגה של מעלה, ובכל מה שעושה עמו השם יתברך הוא מקבל ברצון, הרי הוא זוכה להגיע במהרה אל המנוחה ואל הנחלה.
"ואילו אלו המתאוננים ומתנגדים תמיד להנהגה של מעלה עמהם, חייהם אינם חיים, הם רק משתוללים כל העת תמיד, בורחים ממקום למקום, ולעולם אין מוצאים את בעליהם יתברך ואת ביתם!".
כשמוע הסבא קדישא את דברי נכדו המתוקים, עמד ונשקו על ראשו, ואמר: "אמנם את אליהו הנביא לא מצאת שם ביריד, אבל רוחו הקדושה חפפה עליך ממרום, לפי שתכלית יציאתך אל השוק, היתה בחיפוש אחריו…
"מן השמים זיכו אותך באותה הארה שזכית בלימוד טיב 'מוסר השכל' זה, להעמידך על תפארת ענוותנותך. שלא להיות חלילה מן המתאוננים והמתרעמים תמיד בגסות רוחם, רק לקבל באהבה ובהכנעה תמיד כל הנהגה שעושה עמנו השם יתברך, ברצון ובשמחה, באמת ובתמים, אמן".
