'יהודים רמאים! וכי איני יודע שאתם מחפשים סיבות להשתמט מחובת השירות בצבא?! היה לא תהיה! הביאו אותו מיד הנה, ואם לא, אבוא אני בעצמי לירות בו!'
ברוב פחד וחרדה מיהרה האם ונסעה לפעסט, שם שהה באותה העת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא
זי"ע (יומא דהילולא קדישא כ"א אב), בדמעות שליש סיפרה לפניו את צרתה וסיפרה שבנה עומד בפני גזר דין מות, קם הרה"ק ממקומו וקרא בתמיהה כמה פעמים: 'יהודי עומד בפני משפט של הצבא?!', יהודי בפני משפט של הצבא?!'. לאחר מכן פנה אליהם ושאלם אם ידוע להם שמו של אותו רשע, הללו אמרו את שמו, והרה"ק מבעלזא רשם את שמו על פיסת נייר, אחר כך זרק את הנייר על הארץ ורמסו עד אשר נידש ונשחק כליל, ואז האציל להם ברכות לרוב שינצלו מיד הרשעים.
האיש הפסיק קלות והמשיך: 'כשאני מנסה ללמוד קצת גמרא, אני פשוט לא מצליח. הכל מתבלגן לי, אני לא קולט לא קושיא ולא תירוץ, לא הוכחה ולא בדל ראיה. התופעה הזו משונה מאוד כי אני אדם מבין, אני נחשב גאון בכל התחומים, ודווקא הגמרא – לא נקלטת אצלי בכלל!
מסופר על הרה"ח ר' משה פריעד ע"ה שבשנות בחרותו במדינת אונגארן קיבל צו הודעה שעליו להתייצב בצבא על מנת להתגייס, כדרכם של בחורי ישראל חיפש גם ר' משה כל טצדקי להתחמק מגזירה זו שהיתה סכנה רוחנית וגשמית גם יחד לנפש הישראלית, והלך להתייעץ עם רופא מסוים שהיה ידיד המשפחה והיה יכול לסמוך עליו שלא ימסרהו לידי השלטונות, הלה שמע את בקשתו בכובד ראש והבהיר לו שבימים אלו קשה עד מאוד להתחמק מחובת הגיוס, היות והימים ימי מלחמה, אך אם בכל זאת ברצונו לנסות את מזלו אזי הוא ממליץ לו לעשות כעין ניתוח על ה'פענדעקס' ולתפור שם באופן שיראה כאילו עשו ניתוח, ויתחיל לילך עם קביים, וכאשר יתייצב לפני רופא הצבא לבחון את מצב בריאותו ישכנע אותו שיש לו יסורים נוראים ברגליו מן הניתוח והוא אינו יכול לילך בלי הקביים ויש לקוות שבאופן זה יעלה בידו להתחמק מעול הצבא.
הוא נקט אכן בעצתו, חתך ותפר ולאחר מכן הלך עם מקלות הלוך וגנוח באופן שהיה נראה בעליל
כחולה מהלך. בהגיע העת שהיה צריך להתייצב בצבא הלכו אמו ואחיו אל הרופא ואמרו לו שהבחור עבר אך זה עתה ניתוח, ואי אפשר לו לקום ולבוא, אך הרופא הלז היה רשע גדול ולא קיבל את דבריהם, וצעק עליהם בקול: 'יהודים רמאים! וכי איני יודע שאתם מחפשים סיבות להשתמט מחובת השירות בצבא?! היה לא תהיה! הביאו אותו מיד הנה, ואם לא, אבוא אני בעצמי לירות בו!', בלית ברירה הגיע ר' משה להתייצב כשהוא נשען על קביו, והנה הרשע הזה נגש אליו וחטף ממנו את
המקלות, ושברם על ברכיו אחת ושתים, לאחר מכן צוה עליו ללכת, כמובן שאז ראה בבירור שאכן אין כאן לא נגע ולא מחלה והכל היתה תחבולה להנצל מאימת הצבא, זעמו בער בו עד להשחית והוא הורה לחיילים לעצרו על מנת להעמידו למחרת לפני משפט הצבא, התוצאה של דין זה היתה ידוע מראש: גזר דין מות.
ברוב פחד וחרדה מיהרה האם ונסעה לפעסט, שם שהה באותה העת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא
זי"ע (יומא דהילולא קדישא כ"א אב), בדמעות שליש סיפרה לפניו את צרתה וסיפרה שבנה עומד בפני גזר דין מות, קם הרה"ק ממקומו וקרא בתמיהה כמה פעמים: 'יהודי עומד בפני משפט של הצבא?!', יהודי בפני משפט של הצבא?!'. לאחר מכן פנה אליהם ושאלם אם ידוע להם שמו של אותו רשע, הללו אמרו את שמו, והרה"ק מבעלזא רשם את שמו על פיסת נייר, אחר כך זרק את הנייר על הארץ ורמסו עד אשר נידש ונשחק כליל, ואז האציל להם ברכות לרוב שינצלו מיד הרשעים.
האם יצאה משם מחוזקת, מלאה בטחון בה' יתברך.
למעשה נקטו גם בדרך של השתדלות ולקחו 'לויער' (-עורך דין) לצדם, הם התיצבו במשפט בשעה הקבועה, גם השופט ישב על מקומו, רק התובע הלוא הוא הרופא בעצמו, התמהמה לבוא משום מה, ה'לויער' ניצל את ההזדמנות וביקש מן השופט לפטור את הבחור, כפי שקובע החוק במקרה כזה, אך הלה אמר שימתינו עוד קצת שמא אירע לו אונס כלשהוא, אולם משחלפו כמה שעות והרופא עדיין לא הופיע לא נותרה לשופט ברירה והוא שחרר את ר' משה לחיים ולשלום.
משם נסעו ר' משה ואמו חזרה לפעסט לבשר לצדיק על הישועה, הרה"ק מבעלזא שמח מאוד למשמע הבשורה וקרא ברוב שמחה: אה! א יוד איז באפרייט געווארן פון קריגס געריכט'... כעבור תקופה נודע, שבאותה שעה שרמס הרה"ק מבעלזא את שמו של הרופא בחדר קדשו היה הרופא עסוק בניתוח מורכב וקשה לאחד מגדולי השרים בצבא, ולמעשה נכשל הרופא בידיו והשר מת על שולחן הניתוחים, בשעת מלחמה חשדו מיד ברופא שהוא עשה כן במזיד להרוג את השר, וכעונש שלחוהו בו ברגע אל חזית המלחמה, ומשם כבר לא חזר לעולם ...
