יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים: הדולר הבודד שהוסיף האברך להוראת קבע החודשית, הביאה לתרומות נוספות בסך 100,000$, הסכיתו ושמעו:
הרי אין זה מתפקידו של המנכ"ל לעסוק בעבודה משרדית - וודאי שלא באמצע אוטוסטראדה...
אבל משום מה הוא מצא את עצמו רושם את פרטיו של הפונה ושואל: -של כמה הייתה ההוראת-קבע עד היום? עשרה דולר.
-ולכמה תרצה להגדיל? אחד-עשר דולר.
זה כבר סקרן אותו! משהו מסתתר פה! בדרך כלל אנשים מגדילים מעשרה לחמשה-עשר, שמונה-עשר, עשרים ושישה, ולמעלה בקודש. אך מי מגדיל בדולר אחד?...
היה זה ב"ימים ההם", כאשר ראש הארגון עוד החזיק ברכב הגִ'י אֶם סִי הישן שלו. לא היה לו נהג, והמשענת שלימינו שימשה לו כשולחן משרדי לכל דבר וענין... ערב אחד הוא נוהג לכיוון ביתו בשרון, ובאמצע הנהיגה מתקשר יהודי.
ממרחק של שנים, הנה שחזור שיחת הטלפון כפי שהתנהלה: "הלו, האם אני מדבר עם הרב..."
-כן, שלום.
"יש לי הוראת-קבע לארגון, ואני מבקש להגדיל את הסכום".
ככלל היה עליו לומר לפונה "תתקשר בבקשה מחר בבוקר למשרד, תבקש את הפקידה שאחראית על הוראות הקבע -ושכרך כפול מן השמים".
הרי אין זה מתפקידו של המנכ"ל לעסוק בעבודה משרדית - וודאי שלא באמצע אוטוסטראדה...
אבל משום מה הוא מצא את עצמו רושם את פרטיו של הפונה ושואל:
-של כמה הייתה ההוראת-קבע עד היום?
עשרה דולר.
-ולכמה תרצה להגדיל?
אחד-עשר דולר.
זה כבר סקרן אותו! משהו מסתתר פה! בדרך כלל אנשים מגדילים מעשרה לחמשה-עשר, שמונה-עשר, עשרים ושישה, ולמעלה בקודש. אך מי מגדיל בדולר אחד?...
-יישר-כוח, אבל אם אפשר לשאול, אה, בשביל הסקרנות גרידא - מה הסיפור שמסתתר מאחורי הדולר?
והיהודי מספר: אני אברך שלומד בכולל-ערב ומקבל מלגה של מאה דולר. עבור שמירת-סדרים מקבלים מאה ועשרה דולר, אבל בחודשים האחרונים הייתה אשתי צריכה עזרה ממנו, ולא יכולתי למלא שמירת-סדרים. לאחרונה נולד לנו ברוך השם תינוק בריא ושלם,
-מזל טוב! הרבה נחת!
והאברך ממשיך: כעת אני שוב יכול להקפיד על שמירת-סדרים, ממילא אני מקבל עוד עשרה דולרים ויש לי מעשר של דולר נוסף.
-מרגש. אשריך וטוב לך! בעזרת השם יעמוד הדולר לזכות היולדת והרך הנולד - שיהיה לכם רק נחת!
את אותה שיחה הוא מסכם כך: "יצאתי מהתפעלות מהאברך שלנו. ההתרחשות הזו עשתה עלי רושם עצום!"
***
חלפו כמה שבועות וראש הארגון יצא לחו"ל - יחד עם הרה"ג אורי זוהר שליט"א - לגייס משאבים. באחד הבקרים, לאחר תפילת ותיקין, הם סעדו ארוחת בוקר בבית אחד התומכים. עם סיום הארוחה ביקש התומך מאשתו לרשום צ'ק על סך 5,000$
הביקור הסתיים. הם צעדו לכיוון הדלת, ופתאום נזכר המנכ"ל בשיחת הטלפון הנ"ל. הוא מיד סיפר עליה לנוכחים. התומך כל- כך התלהב מהסיפור עד שביקש את הצ'ק בחזרה וסימן לאשתו
להכין צ'ק על סכום כפול - .10,000$
וואו! אם האברך הזה היה יודע מה הדולר הבודד שלו עשה!
הוא תרם דולר, אך הארגון קיבל 5,000$ - אין מצ'ינג כזה בעולם, הכפלה של 5,000!...
***
חלפו חודשיים והתומך מתקשר מאמריקה לראש הארגון ומספר: אני מגיע לארץ עם משלחת מארגון ה'בונדס' למשך שבוע, ומכינים עבורנו מפגשים עם נשיא המדינה, ראש הממשלה וכו' וכו'. אבל בין המשתתפים במשלחת ישנם שניים שלאחרונה מאוד התקרבו ליהדות, ואני שואל ומבקש אם תוכל לארגן עבורם פגישה עם מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל. כמו"כ היינו שמחים לשוחח עם הרה"ג רבי ישראל מאיר לאו, ועם הרה"ג רבי אורי זוהר. הבקשה הרביעית מעלה חיוך – אבל זה מה שהוא ביקש: לקחת אותם לשווארמה ישראלית כשרה ואותנטית...
הגיעו לבית של "רֶבּ אהרן לייב" בליל-שישי. ראש הארגון היה המתרגם בינו לבינם, שיחה מרגשת שנמשכה מעל מחצית השעה ועסקה בענייני אמונה. הפגישה עשתה עליהם רושם עצום. סוכם שלמחרת בבוקר ייפגשו עם הרב לאו ובהמשך עם הרב אורי זוהר. השיחה האישית עם הרב זוהר נמשכה כשעה ומחצה.
כאשר סיימו היה התומך כל-כך נלהב שמיזמתו הוציא פנקס צ'קים, רשם מה שרשם ומסר לראש הארגון. מחמת הנימוס לא הציץ הלה לצ'ק בנוכחותו, אלא תחב אותו לכיס בעודו מקופל.
במהלך הנסיעה בדרך הביתה - וזה כבר היה בשישי בצהריים -נשאל ע"י הרב אורי זוהר בטלפון מה היה הסכום בצ'ק – כדי שיוכל להודות לתומך כראוי.
השיב שבאמת שכח להציץ... שלף אותו מהכיס ונדהם לראות רשום: 90,000$
בפעם הבאה שנכנס ל" רֶבּ אהרן לייב" סיפר בהתלהבות איך דולר אחד - זך וטהור - הביא לארגון 100,000!...
***
כעת נוכל לספר שראש הארגון היה הרב אליעזר סורוצקין, יו"ר 'לב לאחים'. אך למען המסר באמת לא משנה עם איזה ארגון התרחש הסיפור שמלמד אותנו: השתדלות קטנה מעומק הלב, יכולה להפוך עולמות - והיא לא מוגבלת לא בזמן. לא במקום. ולא באמצעים. אחינו כל בית ישראל בכל מקום שהם ממתינים להשתדלות הקטנה הזו שתבוא מצידנו, ואם לא בכסף אז בזמן: הבה נאמץ אותם אל ליבנו, נקדיש מעט כדי לקרבם, ובכך נקרב גם את גאולתנו ופדות נפשינו במהרה!
