'חמישים שנה יש לי נקיפות מצפון בגלל זה, עתה שהזדמנת לידי – לא אתן לך לחמוק...' – ובאומרו זאת, הוציא מכיסו חפיסת שטרות כסף והושיט ליהודי שלפניו...
האיש הרהר לרגע, ולפתע עלה ניצוץ בעיניו. 'האמת, שזו השגחה פרטית. כפי שסיפרתי קודם, אני מתגורר כיום בבני ברק, הגעתי לירושלים לשמחת 'ברית מילה' של נכדי, שנערכת כאן. רציתי להביא לבני מתנה – סכום כסף שיכסה את עלות סעודת הברית, אולם בידי לא היה מאום. ביקשתי מבורא עולם שיזמן לי כסף, והנה הרב ניצב בפניי ומציע לי סכום כסף. אין זאת אלא יד ה' ממש!' – אמר האיש בדמעות התרגשות.
הררי תפוחי אדמה ארוזים בשקים קטנים, ומאחוריהם תור ארוך של אנשים – היה המחזה שקידם את כל מי שהגיע באותו יום של ראשית חודש ניסן תשי"ב, לכיכר זופניק שבירושלים. היתה זו חלוקה מרכזית של תפוחי אדמה שחולקו לקראת חג הפסח הממשמש ובא, והימים – ימי
תקופת הצנע, בהם לא היה ניתן להשיג תפוחי אדמה בשוק החופשי.
החג המתקרב גרם לראשי 'העדה החרדית' לעשות מעשה, ולשלוח שליחים לטורקיה – לייבא משם שקי תפוחי אדמה אשר חולקו למשפחות ברוכות ילדים בירושלים. כל משפחה קיבלה תלושים כמספר ילדיה, והאנשים ניצבו בתור ארוך, פודים את התלושים שקיבלו מבעוד מועד בשקים קטנים של תפוחי אדמה. כל משפחה קיבלה שקים כמניין התלושים שבידיה, והחלוקה התנהלה ללא דופי.
בראש התור, עמד על המשמר הגה"צ רבי נפתלי הלברשטאם זי"ע – האדמו"ר מטשאקאווע, שכיהן כראש 'ועד הכשרות' של 'העדה החרדית'. בעיצומה של החלוקה, ניגש אליו יהודי וביקש לקבל תוספת של תפוחי אדמה למשפחתו, בטענה כי הוא זקוק לעוד תפוחי אדמה לקראת החג, והוא ממש מבקש לקבל תוספת...
רבי נפתלי – שידע כי הכמות מוגבלת ומחושבת על מנת שתספיק לכולם – נאלץ להשיב את פני האיש ריקם, וכל תחנוניו לא הועילו. האיש עמד והסביר, אולם רבי נפתלי ידע שאם ייענה – יהיו משפחות שלא יקבלו, ומתוך השתתפות כנה בצערו של המבקש - נאלץ להמשיך לעמוד איתן בסירובו. לבסוף, האיש קיבל את שהוקצב לו מראש, ועזב את המקום בתודה על מה שקיבל – אבל גם באכזבה ניכרת.
חלפו חמישים שנה!!! - - -
חמישים שנה. חמישים פסחים, בהם חולקו ברחבי ירושלים מיליוני שקי תפוחי אדמה... – אולם רבי נפתלי לא שכח את המאורע. בעומק לבו, הצטער על שנאלץ להשיב את פני המבקש ריקם, אולם לא ידע מי הוא, היכן הוא מתגורר, וכיצד ניתן ליצור קשר עמו וליישר את ההדורים. עד לאותו בוקר...
בוקר אביבי אחד, רבי נפתלי יוצא מהמקוה ב'זופניק' כדרכו מדי בוקר, ולנגד עיניו הוא מבחין בפנים מעט מוכרות. הוא שואל את האיש לשמו – אולם השם לא אומר לו דבר, והנה כעבור רגע קט הוא נזכר: הלא זהו האיש שאת בקשתו השיב ריקם! זקנו התארך והלבין, מראהו השתנה, אולם תווי פניו היו מוכרים, אין ספק כי זה האיש! על אתר הוא מזדהה בשמו, ופונה לאיש בשאלה: 'יתכן שלפני כיובל שנים ביקשת תוספת תפוחי אדמה וסירבתי לתת לך?'
האיש מתחייך קמעא, מגרד בפדחתו כמעלה זיכרון ישן מהארכיון שבירכתו מוחו, ומשיב: 'אכן, זה אני!' – ורבי נפתלי, בהתרגשות ובשמחה, לוחץ את ידו ואומר: 'חמישים שנה אני מקווה לפגוש אותך, לבקש את סליחתך ולפצות אותך על שהשבתי את בקשתך ריקם. הנה הזדמנת לפניי בהשגחה פרטית! רוצה אני לפצות אותך על עוגמת הנפש!'
האיש מצטחק: 'אוי, נו, חמישים שנה עברו מאז... עברתי דירה לבני ברק, היתה לי שם פרנסה מכובדת. על החסר בתפודים של אותו פסח – כבר פיציתי את עצמי ואת בני משפחתי כהנה וכהנה... אין לי צורך בשום פיצוי, עוגמת הנפש חלפה מזמן, כבר לפני שנים מחלתי. הכל בסדר!'
'לא ולא!' – אומר רבי נפתלי, 'חמישים שנה יש לי נקיפות מצפון בגלל זה, עתה שהזדמנת לידי – לא אתן לך לחמוק...' – ובאומרו זאת, הוציא מכיסו חפיסת שטרות כסף והושיט ליהודי שלפניו: 'הנה, קח לך סכום זה כפיצוי, ומחל נא לי על עוגמת הנפש דאז!'
האיש נבוך, מתקשה להאמין. מסביר שהסיפור ישן נושן, שלמפרע – הבין את הסירוב של רבי נפתלי להקצות לו עוד תפוחי אדמה, שהוא כבר מחל ושלא חסר לו דבר...
אולם רבי נפתלי שב ואומר לו שבתום חמישים שנה שהוא מחפש אחריו – הוא לא יתן לו לחמוק מבלי לקבל פיצוי הוגן, שימחק כל זכר לפגיעה הישנה נושנה ההיא! האיש הרהר לרגע, ולפתע עלה ניצוץ בעיניו. 'האמת, שזו השגחה פרטית. כפי שסיפרתי קודם, אני מתגורר כיום בבני ברק, הגעתי לירושלים לשמחת 'ברית מילה' של נכדי, שנערכת כאן. רציתי להביא לבני מתנה – סכום כסף שיכסה את עלות סעודת הברית, אולם בידי לא היה מאום. ביקשתי מבורא עולם שיזמן לי כסף, והנה הרב ניצב בפניי ומציע לי סכום כסף. אין זאת אלא יד ה' ממש!' – אמר האיש בדמעות התרגשות.
ובאומרו זאת מושיט האיש את ידו ונוטל את הכסף, כשרבי נפתלי מודה לו מקרב לב על שהסכים לקחת ובכך הוא יכול לנקות את מצפונו על הפגיעה ההיא, שאמנם נעשתה בכוונה טובה, אולם עד כה לא הצליח לפצות עליה, עד שהזדמנות זו הגיעה... והנה כי כן, הקדוש ברוך הוא מזמן לפניו את האיש, דווקא ביום בו הוא זקוק לכסף והוא ניאות לקחת, וכך נסגר לו מעגל היסטורי...
סיפור מדהים זה קיבלנו מנכדו של רבי נפתלי, הרה"צ רבי חיים שמואל גשטטנר שליט"א - אבד"ק טשאקאווע, כפי ששמע מפיו, ויהיו הדברים לטובת נשמתו של אותו צדיק שנסתלק אשתקד – בי"ז באדר א' תשפ"ב. וללמדנו בא:
יוצא לו אדם בבוקרו של יום, זה מביתו בירושלים, וזה מביתו בבני ברק. מה' מצעדי גבר כוננו, שייפגשו שניהם באותו היום ובאותה שעה, מחד - בכדי לסגור פרק היסטורי ישן נושן, שמעיק על לבו של אחד מהם, ומאידך – בכדי להעניק סכום כסף ליהודי השני, שזקוק לו בדיוק באותה העת. כי כל צעד שנעשה בחיים – מכוון הוא מלמעלה. כל פעולה שלנו – מקורה בהשגחה פרטית שמימית!
אחים יקרים, הבה נטמיע את המסר הזה בליבנו. לעולם לא נשאל למה קרה ואיך קרה, כי ה' מדריך ומכוון אותנו. הבה נזכור - בשעת קושי כמו בשעת שמחה – שמישהו מכוון אותנו מלמעלה, מדריך אותנו היטב, ומכוון אותנו אל היעד. הבה נתחזק באמונה ובביטחון מוחלטים שבורא עולם איתנו בכל צעד ושעל, וגם ברגעים קשים – הוא שהכניס אותנו אליהם, והוא זה שיוציא אותנו מהם בדרך הידועה רק לו!
