זכרונות נוגים עולים מעולם שהיה ואיננו. היטב זוכר הוא את ה'שבת אחים' בשטיבל שליד בית הוריו, כך בדיוק הוא היה נראה. יושבים יחדיו, שרים, משוחחים, מתחזקים, והכל באווירה טובה. הייתכן שעוד קיים דבר כזה?
ר' יעקב מתתיהו ישב שם, ויחד עם בני החבורה געה בבכיה. דברי המשפיע היו להם למשיבי נפש, הוא בעצם הסביר להם שאת המתנה הגדולה מכולם, את המלחמה ביצר – את זה הנאצים לא הצליחו לגזול מהם, את זה השאירו להם גם אחרי המלחמה! דברים אלו נסכו בו כוחות חדשים, ואז הוא קיבל החלטה נחושה:
הרי ההזדמנות להתגבר על היצר – זה הדבר היחיד שנותר לו, וגם זה – לא יישאר אתו לאורך זמן, זה רק עד הגאולה... עליו אפוא להזדרז ולהתגבר כארי: הוא ניער את עצמו מעפר המחנות, התעלה מעל רגשי הכאב והאסון, מיהר להקים בית נאמן בישראל, ובהולדת כל אחד מילדיו, וכשחינך אותם על אדני התורה – הרגיש במוחש כי הוא מתגבר עוד התגברות ועוד אחת, ממהר להספיק לפני שהיצר יילקח ממנו!
איש חסיד היה בוויליאמסבורג שבארצות הברית, ושמו הרה"ח רבי יעקב מתתיהו זעליגפעלד ז"ל. מכריו ומוקיריו הכירוהו כאדם שעבר את השואה האיומה ועלה לארצות הברית, הקים משפחה וזכה לחיות חיים נעלים עד לפטירתו בשיבה טובה. רק מתי מעט הכירו את סיפורו האישי המטלטל כפי שסיפר בעצמו.
ר' יעקב מתתיהו נולד בפולין, בשנים בהן היתה עדיין ארץ שליווה ורגועה. ילדותו עברה עליו בטוב ובנעימים, ואז שמי אירופה התקדרו בעננים שחורים של שנאת ישראל, והאדמה החלה להיספג בדם יהודי שנשפך כמים, ה' יקום נקמת דם עבדיו השפוך. כשפרצו הנאצים ימ"ש לפולין, היה ר' יעקב מתתיהו נער צעיר וחסון, ולכן נשלח למחנות העבודה - לשרת את מכונת המלחמה הנאצית הארורה. למרבה החרדה, את מיטב שנותיו העביר ר' יעקב מתתיהו – הבחור הצעיר, בשירות מפלצת המלחמה הגרמנית, תוך שהמפקדים מתעללים בו, משפילים אותו, ולא מעט פעמים אף ביקשו לרוצחו נפש – אלא שהתקשו לוותר על כוחותיו וסיועו. במשך השנים הללו, הוריו, סביו וסבתותיו, אחיו ואחיותיו – כולם כולם עלו על מזבח קידוש ה', מסרו נפשם לבורא עולם.
כשהמלחמה מסתיימת, מוצא ר' יעקב מתתיהו את עצמו שבור ומרוסק. אין לו בית לחזור אליו, לא כתובת, לא מכר ולא גואל. עד מהרה הוא מגלה ברשומות כי כל בני משפחתו נספו, הוא נותר בודד וגלמוד, הכי לבד בעולם. הוא פונה אנה ואנה, מחפש כיוון, רעיון, מקום להתיישב בו, מחשבה מה עושים מעכשיו – אולם ידיו רפויות, אין בו עוד כח.
את מיטב שנותיו וכוחותיו – גזלו ממנו הנאצים. את כל משפחתו – העלו באש. מעברו לא נותר דבר, ובעתידו – הוא לא תולה תקווה. מסתובב לו ר' יעקב מתתיהו בעולם כשהוא חסר כל, נטול כוחות, רזה ושדוף, בלי רצון לחיות בכלל. יום ועוד יום חולפים, והוא שואל את עצמו: רגע, למה בכלל נותרתי כאן? ואף נושא עיניים כאובות השמימה ושואל: 'רבונו של עולם, את כולם לקחת, למה אותי השארת? אם לזאת ייקרא חיים – למה לי חיים שכאלה?!'
הוא מתחיל לנדוד ברחבי אירופה העשינה, מחפש לעצמו ייעוד. בדרכו, הוא עובר בעיירה קטנה על יד אושוויץ, ומוצא בה בית כנסת שנחרב למחצה ע"י הנאצים, אולם בחלקו הבנוי – יושבת קבוצת צעירים יהודים, אודים מוצלים מאש, ממש כמוהו.
למרבה הפתעתו, בני הקבוצה יושבים יחדיו ומשוררים בלהט, בעיניהם ניצוץ בוער של תקווה ואמונה, ובידיהם הם מחזיקים כוסות משקה – באהבת חברים נפלאה! זכרונות נוגים עולים בו, מעולם שהיה ואיננו. היטב זוכר הוא את ה'שבת אחים' בשטיבל שליד בית הוריו, כך בדיוק הוא היה נראה. יושבים יחדיו, שרים, משוחחים, מתחזקים, והכל באווירה טובה וחיובית. מה? הייתכן שעוד קיים דבר כזה? האמנם ישנם עדיין יהודים שנוהגים באותה דרך? האם לאחר חורבנו של עולם – עוד יש יהודים שמאוחדים בתקווה?!
הוא ניגש אל חברי הקבוצה ומתיישב לצידם. הם כנראה כבר רגילים לכך שמעת לעת 'מגלה' אותם עוד ניצול או שריד, ומזמינים אותו להצטרף. כשהוא כבר חלק מבני החבורה, הוא מבחין כי על ההתוועדות המשותפת מנצח משפיע מחסידי ליובאוויטש, שנותן את הטון בשירה, מתבל באמרות חסידיות בעלות להט אש קודש, ולא שוכח למלא את הכוסות המתרוקנות במשקאות חריפים – כדי לרומם את האווירה...
ר' יעקב מתתיהו מביט במחזה, ומתקשה להאמין כי אכן כן. בעיניו – זה כמו גלויה מלפני שנים, זכרונות קסומים שחשב שכבר לא יראה לעולם. ובעודו יושב שם עם בני החבורה, בין שיר לשיר, לפתע שומע הוא את קולו הנרגש של המשפיע – נושא דבריו לאמור:
'חברים יקרים! זה עתה הסתיימה המלחמה הקשה, הנוראית והאכזרית. הנאצים ימ"ש לא התחשבו ולא ריחמו, לא חמלו ולא חסו, הם לקחו לנו הכל!' – אמר המשפיע ברגש, ועיני בני החבורה מלאו דמעות, כשפירט: 'כן, הם לקחו לנו את האבות והאימהות שלנו, הם חמסו מאיתנו את כבודנו העצמי. הם שחטו את האחים שלנו, הם רצחו את האחיות. ברשעותם, הם גזלו מאיתנו את השבתות והחגים, את הציצית והתפילין, את הלולב והשופר... - - -
המשפיע התקשה להמשיך, כולם בכו בכי תמרורים. הוא תיאר בצורה כה פשוטה אך נוקבת, קורעת לב ממש, עד כמה הנאצים ימ"ש גזלו מאותם שרידי חרב את הכל בכל: את המשפחה, את המעמד, את המצוות, את החברים, את הקהילה, את הכל ממש! – ואז הוא המשיך:
'את הכל הם לקחו מאיתנו, אבל דבר אחד הם לא הצליחו לקחת, וקרוב היום שאף הוא יילקח מאיתנו: את היצר הרע. את אותו מלך זקן וכסיל ששוכן בתוך ליבנו, שאומר לנו להרפות, להרים ידיים, להתייאש, לומר שמה שהיה כבר לא יהיה – אותו הם לא הצליחו לקחת. הוא נשאר בעומק ליבנו, והוא ממשיך לתפקד! אולם לא לעולם חוסן!' – המשיך המשפיע והרעים בקולו: 'הן קרובה עת הגאולה השלימה, בקרוב הקדוש ברוך הוא יקבץ את נדחי עמו ישראל ברחמים. ברגע שהמשיח יבוא ותימלא הארץ דעה את ה' – גם היצר הרע יילקח מאיתנו אז נישאר ממש בלי כלום... עכשיו עוד יש לנו את היצר הרע, אותו עדיין לא לקחו מאיתנו, עוד יש לנו מה לעשות בעולם – להילחם כמו אריות! הבה נעשה זאת עכשיו, לפני שיהיה מאוחר!'
ר' יעקב מתתיהו ישב שם, ויחד עם בני החבורה געה בבכיה. דברי המשפיע היו להם למשיבי נפש, הוא בעצם הסביר להם שאת המתנה הגדולה מכולם, את המלחמה ביצר – את זה הנאצים לא הצליחו לגזול מהם, את זה השאירו להם גם אחרי המלחמה! דברים אלו נסכו בו כוחות חדשים, ואז הוא קיבל החלטה נחושה:
הרי ההזדמנות להתגבר על היצר – זה הדבר היחיד שנותר לו, וגם זה – לא יישאר אתו לאורך זמן, זה רק עד הגאולה... עליו אפוא להזדרז ולהתגבר כארי: הוא ניער את עצמו מעפר המחנות, התעלה מעל רגשי הכאב והאסון, מיהר להקים בית נאמן בישראל, ובהולדת כל אחד מילדיו, וכשחינך אותם על אדני התורה – הרגיש במוחש כי הוא מתגבר עוד התגברות ועוד אחת, ממהר להספיק לפני שהיצר יילקח ממנו!
וביום מן הימים, בנו אישר את הסיפור הזה, כפי שהופיע בגיליון הנפלא 'אמרי מנחם' מפי הרה"ג רבי יוסף צבי רכניצר שליט"א, והמסר שבו מטלטל בעוצמתו: אחים יקרים! מצבנו טוב בהרבה, ודווקא לכן – זה שלא לקחו לנו את יתר המתנות שלנו – את השלווה, את המשפחה, את הנכסים – זו לא סיבה לא לנצל את המתנה שעוד רגע תתפוגג ותלך מאיתנו... הן קרובים הימים בהם לא יהיה יצר הרע בעולם – ואז, איך נוכל לנצל רגעי הזדמנות נעלים, איך נוכל לנצח את היצר ולזכות בהתגברות על הנסיונות?!
עכשיו הזמן! כל עוד נר היצר בוער, משכר ומשקר, מטעה ומתעה, וגורם לנו לחשוב שלא יקרה כלום אם ניפול לרגע, אם נזלזל חלילה במצוה אחת, אם נשיח שיחת חולין בזמן הלימוד או בעת התפילה, אם נתפשר על כשרות מופחתת, אם נפגע בחבר או נחזיק במחלוקת. עכשיו, כשהיצר הרע עוד עובד, לפני שיושבת לנצח בביאת המשיח, עוד יש לנו הזדמנות לתת כח בפמליא של מעלה, עוד מחכים בשמי מעל לראות אותנו מתגברים!
הבה נסתער על כל ניסיון כהזדמנות, הבה נבין את עוצמת הרגע. כשאנחנו מתגברים על נסיון – אנחנו משפיעים שפע טובה וברכה בשמים ובארץ, פועלים ביתר שאת ועוז להשפיע חסד ורחמים על באי עולם. הבה נתגבר על כל נסיון באשר הוא, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות!
(פניני פרשת השבוע)
