ופתאום, לתדהמת כולם, החל הכלב לחרחר ולהתפתל. בתוך רגעים אחדים קרס מת על רצפת הבית
הסעודה החגיגית נעצרה בבת אחת. כולם הביטו בסקרנות בנעשה. אל הבית הוכנס כלב, ועיניים רבות עקבו אחרי מעשיו של הרב אליעזרוב. הוא לקח מעט מן התבשיל, והניח בקערה לפני הכלב. זה רחרח קלות את התבשיל, ואז התנפל עליו ברעבתנות.
ופתאום, לתדהמת כולם, החל הכלב לחרחר ולהתפתל. בתוך רגעים אחדים קרס מת על רצפת הבית. הלם אחז בכל הנאספים. פניו של בעל הבית חוורו. עתה נחשף פרצופם האמיתי של השוחטים המודחים – בני בלייעל שאינם בוחלים אפילו בהרעלת הרב.
הוא קיבל את ההחלטה בלי היסוס, אף שידע כי הוא פוסע היישר אל שדה מוקשים. לא הייתה לו ברירה. המצב חייב התערבות מהירה, שכן כל יום שעובר הוא מכשלה לקהילה כולה.
זה היה לפני כמאה שנים בסמרקנד שבאוזבקיסטן. הרב שלמה-לייב אליעזרוב נשלח לעיר על-ידי אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, בעקבות פנייה אליו מהקהילה הוותיקה, שסבלה מחוסר שדרה רבנית.
בתוך זמן קצר נהפך הרב אליעזרוב הצעיר לדמות נערצת. הוא פעל להנחת תשתית רוחנית ראויה בסמרקנד, הקים מוסדות תורה והכשיר בעלי תפקידים בקודש.
כשהחל לבדוק את הנעשה בתחום השחיטה – חשכו עיניו. רמת הידע של השוחטים הוותיקים הייתה ירודה. הרב ביקש להחזיר עטרה ליושנה ולשקם את הקהילה המפוארת והעתיקה, אבל היה ברור לו שהשוחטים לא יתלהבו מיוזמותיו.
הרב נאלץ לפרסם הודעה חד-משמעית שזעזעה את הקהילה: "אין לקנות בשר מהשוחטים – הכול טרף ואסור באכילה". הוא הוסיף ופסק: "על כולם להכשיר את כלי המטבח, מפני שהם בלעו טריפות!".
באותה עת החל הרב אליעזרוב להכשיר שוחטים חדשים. הוא לימדם הלכות שחיטה, בחן את ידיעותיהם, ואף ערך במיוחד בעבורם חוברות ובהן קיצורי הלכות שחיטה ובדיקה.
השוחטים הוותיקים הקימו קול מחאה, ואף שיגרו מכתבי תלונה כנגד הרב אליעזרוב לרבני אוזבקיסטן. התרסתם הגיעה עד לראשון לציון, הרב הספרדי לארץ ישראל, הרב יעקב-שאול אלישר, ה'יש"א ברכה', והוא החזיר מכתב תמיכה מוחלט ברב אליעזרוב.
הרב אליעזרוב היה נחוש ונחרץ, ואט-אט התחולל המהפך. יותר ויותר שוחטים יראי שמיים החלו לתפוס את משרות השחיטה בעיר, והציבור פנה אליהם.
בלב השוחטים הוותיקים התפתחה משטמה עזה כלפי הרב אליעזרוב. במסתרים החלו חורשים מזימות להתנקם בו ולהדיחו מתפקידו.
השוחטים פנו אל האמיר – מושל המדינה – והתלוננו שאדם זר בא ממרחקים והוא מקפח את פרנסתם ברגל גסה. האמיר החליט לזמן את הרב אליעזרוב לחקירה. זה היה צעד הרה סכנות בעבור הרב, אך הוא הלך לארמונו של המושל בצעדים בטוחים.
ואז התחולל דבר פלא. כשראה האמיר את דמותו ההדורה של הרב אליעזרוב, קם מלוא קומתו, ניגש אל הרב וחיבקו בהערצה גדולה. "בראותי את פניך התמלאתי פליאה כיצד אנשים שפלים אלה טפלו עליך שקרים!", אמר, והוסיף: "עתה אכלא אותם מייד!".
הרב אליעזרוב הרצה לפני האמיר, בבוכרית רהוטה, על הלכות השחיטה היהודית ועל המשמעות הגדולה של המזון הכשר ביהדות. בסיום דבריו הפציר באמיר להימנע מלהעניש את רודפיו, ורק להזהירם לציית להוראותיו.
האמיר נענה לבקשה בהשתאות. מעודו לא נתקל בתופעה כזאת – אדם שהיה קרבן לעלילה שפלה מבקש רחמים על תוקפיו. הרב אליעזרוב לא שיער כי הרחמנות האצילית שלו תסכן אותו במידה חמורה הרבה יותר...
השוחטים האלימים לא התכוונו להרים ידיים. הם הוסיפו להפיל את חיתתם, בדרכים שונות, על מנהיגי הקהילה ועשיריה. הללו נאלצו להיכנע לא פעם לגחמותיהם ולדרישותיהם. ועם זה הרב אליעזרוב לא נרתע ולא נכנע. הוא הוסיף לנקוט יד תקיפה ולא התרשם מאיומים והפחדות.
זה היה בח' בתמוז תרנ"ח. הרב אליעזרוב התארח בביתו של אחד מעשירי הקהילה לרגל יום השנה של אחד מקרוביו. לשולחן הוגש תבשיל מיוחד, ששיגר אחד השוחטים בעבור הרב אליעזרוב.
הרב סקר את התקרובת שהונחה לפניו. משהו במראה ובמרקם של הבשר הדליק נורה אדומה במוחו. חשד מטריד עלה בראשו. הוא הרחיק את המגש מעם פניו, והודיע למארחו כי הוא מסרב לטעום מהמאכל וביקש להביא למקום כלב.
הסעודה החגיגית נעצרה בבת אחת. כולם הביטו בסקרנות בנעשה. אל הבית הוכנס כלב, ועיניים רבות עקבו אחרי מעשיו של הרב אליעזרוב. הוא לקח מעט מן התבשיל, והניח בקערה לפני הכלב. זה רחרח קלות את התבשיל, ואז התנפל עליו ברעבתנות.
ופתאום, לתדהמת כולם, החל הכלב לחרחר ולהתפתל. בתוך רגעים אחדים קרס מת על רצפת הבית. הלם אחז בכל הנאספים. פניו של בעל הבית חוורו. עתה נחשף פרצופם האמיתי של השוחטים המודחים – בני בלייעל שאינם בוחלים אפילו בהרעלת הרב.
נס ההצלה של הרב אליעזרוב מניסיון ההתנקשות התפרסם במהירות בכל רחבי אוזבקיסטן. יהודים ושאינם יהודים העבירו מפה לאוזן את פרטי המעשה, וההערצה לרב גברה שבעתיים. הוא זכה לכינוי "הבעל-שם-טוב של אוזבקיסטן", ומעמדו התבסס ללא עוררין.
הרב אליעזרוב ניצל את התמיכה הגדולה בו לתנופת פעילות. הקים תלמודי תורה, ישיבות, מקוואות ועוד. באותן שנים החל לקצור את פירות עמלו: דור חדש של תלמידי-חכמים החל לפאר את יהדות אוזבקיסטן ולתפוס את הנהגת הקהילות היהודיות.
(גל' שיחת השבוע)
