וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: תפילה קצרה לה' עוד לפני החזרה בתשובה, גרם למהפך הגדול עד לחזרה והתקרבות לה':
"זהו כוחה של תפילה אחת קטנה", אמר לה הרב. "התפילה שלך 'הרימה אותי' מהמיטה, על אף ארבעים מעלות החום שהיו לי, 'הביאה אותי' אל ההרצאה, נתנה לי כוחות למסור אותה בשפה ברורה ונעימה, ולגרום לך לחזור בתשובה ולהציל בכך את עצמך ואת כל בני משפחתך!"
סיפר לי יהודי גדול, אברך חשוב, בן לאותם הורים, עליהם נסוב הסיפור:
אבי היה מפקד בכיר בחיל האוויר, ואמי עבדה כרופאה בכירה בבית החולים "תל השומר". לימים, אבי התוודע ליהדותו והחל לגלות ענין בתורה ובמצוותיה. הוא שכנע את אמי, וביחד השתתפו בסמינריון של "ערכים".
אבי התחזק מאד, וקיבל על עצמו לחזור בתשובה שלמה. לעומתו, אמי אמרה שאמנם בְּשִׂכְלָהּ היא מבינה את אמיתות התורה, אך למעשה קשה לה לחזור בתשובה, והיא אינה מרגישה שהיא "מתחברת" לכל העסק הזה של החזרה בתשובה הלכה למעשה.
באחד הימים אבי פנה לאמי ואמר לה: "מצד אחד אינני רוצה, כלל וכלל, לפרק את המשפחה. מצד שני אי אפשר להמשיך ולחיות ביחד בצורה שכזאת. אין באפשרותי לשמור תורה ולקיים מצוות כְּשֶׁאַתְּ אינך אִתִּי. אני מציע שנלך לעוד הרצאה אחת, ולאחריה נקבל החלטה מה עושים הלאה". ההרצאה היתה מפיו של הרב יוספי.
חשוב לציין כי למרות שאמי היתה עדיין חילונית, מחללת שבת, ו"לא מתחברת" לדת, מכל מקום בטרם צאתה להרצאה, היא נשאה תפילה קצרה, מעומק ליבה: "ריבונו של עולם, גל עיני לראות את הדרך הנכונה".
היא השתתפה בהרצאה. כדרכו בקודש, הרב יוספי זעזע את השומעים ונגע לה בנימי נפשה העדינים ביותר, כשהוא "צולף" לנקודות הרגישות והבעייתיות ביותר שקוננו בתוכה. במשך כל ההרצאה היא ישבה ובכתה.
בסיום ההרצאה היא ניגשה אל הרב, נרגשת עד עמקי נשמתה, ואמרה לו: "כבוד הרב! אני מקבלת על עצמי, בסייעתא דשמיא, לחזור בתשובה שלימה. בזכות ההרצאה, אני מצטרפת לבעלי, שכבר החל לחזור בתשובה, ובכוחות משותפים נתחזק שנינו ביחד, ומשפחתנו לא תתפרק". היא הוסיפה וסיפרה לו על תפילתה הקצרה לאלוקים, טרם בואה, שֶׁיַּרְאֶה לה את הדרך הנכונה.
הרב יוספי, נרגש כולו, פנה לאמי ואמר לה: "שמעי היטב, אני רוצה לספר לכם משהו. היום בבוקר קמתי עם ארבעים מעלות חום. שכבתי במיטה ולא יכולתי לזוז. החלטתי להתקשר למארגנים ולומר להם שאינני יכול לבוא בערב להרצאה המתוכננת.
אך, ממש לפני שניגשתי לטלפן אליהם, הרגשתי לפתע קול מִתּוֹכִי הקורא לי: "אסור לוותר! אתה חייב ללכת!" הקול חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, והחלטתי לנסות לקום מהמיטה ולשטוף את פָּנָי במים קרים, להתרענן. וראה זה פלא: לאחר ששטפתי את פָּנָי, הרגשתי הֲקָלָה מסוימת, קיבלתי כוחות מחודשים, והגעתי להרצאה!
הרב יוספי שאל אותה: "באיזו שעה התפללת את התפילה עליה סיפרת לי?" והנה, פלאי פלאים! התאמתו הדברים, שבדיוק באותה שעה שאמי התפללה, התעורר בו הדחף לבוא להרצאה, וננסכו בו כוחות חדשים ורעננים שאפשרו לו להגיע אליה!
"זהו כוחה של תפילה אחת קטנה", אמר לה הרב. "התפילה שלך 'הרימה אותי' מהמיטה, על אף ארבעים מעלות החום שהיו לי, 'הביאה אותי' אל ההרצאה, נתנה לי כוחות למסור אותה בשפה ברורה ונעימה, ולגרום לך לחזור בתשובה ולהציל בכך את עצמך ואת כל בני משפחתך!"
עד כאן סיפור הדברים ששמעתי מכלי ראשון, מאותו אברך, בן לאותה משפחה, שהיום, ברוך השם, היא משפחה לתפארת. אבי המשפחה תלמיד חכם, חיבר ספרים, יש להם בנים ובנות יראים ושלמים, והכול מכוחה של התרוממות אחת קטנה.
