וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: הרוכל שיעץ עצה נפלאה להימנע ממחלוקת - לריב צריך שניים. ברגע שהוא נטרל אותה מהמריבה, ידע שהמריבה כולה תנוטרל
שלום שמע את הדברים, והרצין את פניו. דפדף בסידור ועשה את עצמו כמחפש שם עצה. כאשר עלה במוחו הרעיון אמר לה: "השטן כבר רגיל אצלכם בבית שנים רבות וצריך כח גדול כדי להוציא אותו. זה יעלה לך 30 ריאל". האשה הסכימה לשלם ופנתה לביתה כדי להביא את הכסף. בינתיים נטל עץ קטן. קלף אותו, צבע אותו בכמה צבעים וגוונים ורשם עליו אותיות שונות. בעץ קדח חור והשחיל שרשרת. כאשר חזרה האשה אמר לה לתלות את הקמע בכיסוי ראשה ופקד עליה: "מחר בצהרים, מיד כאשר יכנס בעלך הביתה הכניסי את הקמע לתוך פיך".
האשה שילמה את הכסף ולקחה את הקמיע. למחרת הגיע בעלה נרגז כרגיל והיא תכף תחבה את הקמע לתוך פיה. וראה זה פלא: באותו יום התקצר הריב! למחרת נעשה הריב קצר עוד יותר! ביום השלישי פסק הריב כליל!
הסיפור הבא הינו סיפור-תימני, אמיתי ועסיסי, אותו נהג לספר הדרשן רבי יהודה ירימי זכר צדיק לברכה (הסתלק ונטמן בעיר 'עדן' בתימן). על מנת לשמר על אותנטיות סגנונו, אנו מביאים את רוב הדברים כפי שרשם אותם בנו ר' אהרן ירימי: מעשה ביהודי עני ושמו 'שלום גחראזי'. לשלום היתה אשה ושמה 'שרה', ולהם שלושה בנים ושתי בנות. פרנסתו היתה מצומצמת מאוד. בהתקרב אחד החגים דאג: מאין ישיג את צורכי החג?! אמר בלבו: "חכמות נשים בנתה ביתה" אמר שלמה המלך, ושרה אשתי הלוא אשה חכמה היא - אשאל ממנה עצה שמא תמצא דרך לחלצנו ממצוקתנו!
***
יעצה לו אשתו: "לך לבעל החנות שאנו רגילים לקנות אצלו, תסביר לו את המצב, וקח ממנו בהקפה חוטים, מחטים וכל מיני תבלינים. צא אל הכפרים כרוכל ושם תמכור את הסחורה ברווח". אמר בלבו: זה באמת רעיון (והרי נאמר בתורה "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"...) הלך לחנווני, ובהיות החנווני מכיר אותו שהוא אדם ישר, נתן לו בהקפה כל אשר ביקש. למחרת יצא לאחד הכפרים הערביים ולקח עמו טלית ותפילין שמא יתעכב יום או יומיים.
כבר במשך היום הראשון הצליח למכור את מרבית הסחורה ברווח נאה! לפנות ערב נעמד בצל עץ כדי להתפלל מנחה. ראתה אותו ערביה אחת כשהוא שקוע בתפילה, אמרה בלבה: הנה יהודי חכם אשר ודאי יוכל לעזור לנו להביא את השלום לביתנו. כאשר סיים תפילתו פנתה אליו ואמרה: אנחנו יודעים שהיהודים חכמים המה ובעלי-חפץ (כלומר, מומחים לקמעות). האשה סיפרה שמידי יום חוזר בעלה מן העבודה עייף ויגע, נכנס לבית ומתרגז מכל דבר קטן. הבעל פוגע בה בדברים והיא משיבה לו וכך הם סועדים מידי יום את ארוחת הצהרים מתוך מריבה.
שלום שמע את הדברים, והרצין את פניו. דפדף בסידור ועשה את עצמו כמחפש שם עצה. כאשר עלה במוחו הרעיון אמר לה: "השטן כבר רגיל אצלכם בבית שנים רבות וצריך כח גדול כדי להוציא אותו. זה יעלה לך 30 ריאל". האשה הסכימה לשלם ופנתה לביתה כדי להביא את הכסף. בינתיים נטל עץ קטן. קלף אותו, צבע אותו בכמה צבעים וגוונים ורשם עליו אותיות שונות. בעץ קדח חור והשחיל שרשרת. כאשר חזרה האשה אמר לה לתלות את הקמע בכיסוי ראשה ופקד עליה: "מחר בצהרים, מיד כאשר יכנס בעלך הביתה הכניסי את הקמע לתוך פיך".
האשה שילמה את הכסף ולקחה את הקמיע. למחרת הגיע בעלה נרגז כרגיל והיא תכף תחבה את הקמע לתוך פיה. וראה זה פלא: באותו יום התקצר הריב! למחרת נעשה הריב קצר עוד יותר! ביום השלישי פסק הריב כליל!
סיפרה הערבייה סיפרה לכל שכנותיה על הקמע הנפלא שמכר לה הרוכל היהודי הנודד. ומאז נעזרו עוד כפריים בעצותיו החכמות של שלום - וגמלו לו בחטים, שעורים פירות וכל טוב.
***
לריב צריך שניים. ברגע שהוא נטרל אותה מהמריבה, ידע שהמריבה כולה תנוטרל.
ממילא למדנו יסוד עצום במניעת מחלוקת: גם אם הזולת פתח במחלוקת, ולא אתה, אך ברגע שלא תשתף עימו פעולה, המחלוקת תגווע מאליה.
