השמועה פשטה בכל העיר כאש בשדה קוצים, אבל גדול ירד על רחוב היהודים

בחלומו נראה אליו אביו הקדוש מרן ה'חתם סופר' זי"ע, ופניו זועפות, והרעים עליו בקולו: 'היתכן, יהודי מעירך הולך למות מחר על לא עוול בכפו ואתה אינך עושה כלום?! פרץ ה'כתב סופר' בבכי מר 'הלא פעלתי ויגעתי בכל כוחי ולא עלתה לי, ומה עוד יש בידי לעשות? נענה החתם סופר 'אמת שעשית כל השתדלות, אך מדוע אינך מתפלל?!

מיד קם הכתב סופר משנתו, וציוה על משמשו למהר להעיר את כל יהודי העיר ולהזעיקם אל בית הכנסת, כעבור שעה קלה התמלא בית הכנסת פה לפה, ה'כתב סופר' עלה על הבימה וזעק בקול נרגש: אחיי וריעי, אחד מבני החבורה נתון בצרה גדולה, ואין אנו יכולים לעמוד מנגד, אמת שעשינו כל פעולה אפשרית וכל השתדלות, אך דבר אחד עדיין ביכלתינו לעשות, עלינו להתפלל ולקרוע שערי שמים בכל כוחינו בבכיה ובתחנונים להעביר את רוע הגזירה'.

 ***

סיפר הג"ר מאיר צוויבל שליט"א:

אחד מנכבדי יהודי פרעשבורג, העסיק בביתו משרת נכרי, איש נבזה ורע מזימות. באחד הימים ראה המשרת את מושל העיר כשהוא מטייל להנאתו ברחובות העיר, וחמד את כספו, נגש המשרת מאחורי המושל, ובערמה וזריזות ידים הצליח לשלוף את ארנקו של המושל מכיסו בלי שירגיש.

לא עבר זמן רב והמושל הבחין שכספו נגנב, חמתו בערה בו עד להשחית, יותר מהפסד הממון כאב לו כבודו שנפגע, שהוא בכבודו ובעצמו נשדד ברחוב העיר לאור יום כאחד הבטלנים. תיכף ומיד הזעיק את שוטרי העיר וציווה עליהם במפגיע למצוא את הגנב ולהעמידו למשפט. השוטרים נתפזרו חיש בכל העיר והחלו לחפש בית אחר בית, גם בכיסי העוברים ושבים פשפשו, כראות המשרת הגנב שמצבו בכי רע, השוטרים עושים מלאכתם במריצה, ועוד מעט יתפש והגניבה בידו, החליט ברוב רשעותו להטמין את הארנק בבית אדונו היהודי, וככה ירויח בכפלים, הוא יצא חפשי והאדון היהודי יסבול תחתיו, וממחשבה למעשה הלך והכניס את הארנק באחד המגירות שבבית אדונו.

כעבור ימים מועטים הגיעו המחפשים לבית היהודי, הפכו את כל הארונות וחטטו בכל המקומות, עד שנשמע קול צהלה, אחד השוטרים יצא ונופף בידו עם הארנק הגנוב. היהודי שלא ידע מהיכן נפלה עליו הצרה הזאת נסה לטעון שלא הוא הגנב, ואינו יודע כיצד הגיע הארנק לביתו, אולם השוטרים אטמו אזניהם משמוע, אסרו את ידיו ורגליו בנחושתיים והובילוהו למעצר. למחרת נערך משפט מהיר, המושל הפגוע והזועם שם את כל כובד משקלו להחמיר בענשו של הגנב כדי להחזיר את כבודו האבוד, בנוסף הגיע המשרת הגנב והעיד שראה את אדונו כשהוא גונב את הארנק, ואכן בתום המשפט גזרו השופטים את דינו של היהודי למות למען ישמעו וייראו.

השמועה פשטה בכל העיר כאש בשדה קוצים, אבל גדול ירד על רחוב היהודים, אף אחד לא האמין שהוא גנב את כספו של המושל, וברור היה ששנאת ישראל מצאה לה מקום. באותו עת כיהן כרב העיר הגה"ק ה'כתב סופר' זי"ע, תיכף בשמעו את דבר הבשורה לא שקט, והפעיל את כל כוחו וקשריו הרבים כדי להציל את היהודי ולהעביר מעליו את רוע הגזירה, ניסה בשתדלנות ובשוחד במישרין ובעקיפין, אך כל מאמציו עלו בתוהו, המושל היה נחוש בדעתו להמית את הגנב, והשופטים יראו להמרות את פיו.

בראותו שבעירו אינו יכול לפעול קם ה'כתב סופר' ונסע לעיר הבירה, שם נפגש עם גדולי השרים, ואף עסקנים שונים שלח לכל מי שיש לו השפעה על פסק הדין, אך גם כאן נחל אכזבה, כולם השיבו לו פה אחד שאחר שבדקו את הענין היטב נראה שאי אפשר לשנות את דינו, היהודי לכאורה אשם בבירור, והמושל תובע דין מוות ואין הם יכולים לעוות את הדין.

שבור ורצוץ חזר הכתב סופר לביתו, בלילה שקודם קיום פסק הדין, למחרת צפויים כל התושבים להתאסף בככר העיר, ולחזות כיצד מעלים את הגנב אל הגרדום, בשעה מאוחרת עלה על יצועו כשהוא עייף ויגע מטורח הימים האחרונים. והנה בחלומו נראה אליו אביו הקדוש מרן ה'חתם סופר' זי"ע, ופניו זועפות, והרעים עליו בקולו: 'היתכן, יהודי מעירך הולך למות מחר על לא עוול בכפו ואתה אינך עושה כלום?! פרץ ה'כתב סופר' בבכי מר 'הלא פעלתי ויגעתי בכל כוחי ולא עלתה לי, ומה עוד יש בידי לעשות? נענה החתם סופר 'אמת שעשית כל השתדלות, אך מדוע אינך מתפלל?!

מיד קם הכתב סופר משנתו, וציוה על משמשו למהר להעיר את כל יהודי העיר ולהזעיקם אל בית הכנסת, כעבור שעה קלה התמלא בית הכנסת פה לפה, ה'כתב סופר' עלה על הבימה וזעק בקול נרגש: אחיי וריעי, אחד מבני החבורה נתון בצרה גדולה, ואין אנו יכולים לעמוד מנגד, אמת שעשינו כל פעולה אפשרית וכל השתדלות, אך דבר אחד עדיין ביכלתינו לעשות, עלינו להתפלל ולקרוע שערי שמים בכל כוחינו בבכיה ובתחנונים להעביר את רוע הגזירה'.

למותר לתאר את הבכיות והצעקות שעלו בקהל, הכל התאגדו כאחד בתפילה וזעקה עד אור הבוקר, ואכן שערי דמעות לא ננעלו, התפילות עשו רושם גדול למעלה, ופעלו ישועה. בבקרו של יום טרם ביצוע גזר הדין החליט השופט הראשי לחקור את העד המשרת, הלה שלא היה מוכן לכך התבלבל וסתר את עצמו כמה פעמים עד שנכנע והודה שהוא הגנב, תיכף ומיד נתחלפו היוצרות, המשרת הגוי נשלח לגרדום, והיהודי יצא לחירות, לשמחת כל העדה.

ואפשר להמליץ על זה את דברי חז"ל שאמרו (ברכות כו.) 'תפלה במקום קרבן', כי התפילה והצעקה הועילו ופדו את היהודי לבל ישחט כקרבן.

גליון המאיר