הצעיר הניד בראשו לשלילה. "עשינו עסקה כדת וכדין ואינך יכול לחזור בך"
דברי האישה פקחו את עיניו של בעלה לקלוט את משמעותה של העסקה שעליה חתם בקלות דעת. הוא יצא מביתו והלך לעבר מקום מגוריו של אותו צעיר. "אינני מעוניין בעסקה, ורצוני לבטלה", אמר לו. "קח בחזרה את כספך ותן לי את השטר שעליו חתמתי".
הצעיר הניד בראשו לשלילה. "עשינו עסקה כדת וכדין ואינך יכול לחזור בך". ה'קונה' ניסה להתווכח איתו – לשווא. בסופו של דבר סילק אותו הצעיר מביתו, בצטטו את הפתגם העממי "השוטה נשאר שוטה והמקח נשאר מקח".
העני לא ידע מה לעשות. לביתו לא היה יכול לשוב, לנוכח עמדתה הנחרצת של אשתו שאינה מוכנה להחזיק את הכסף בבית. באין לו מוצא פנה לבית המדרש.
"מנין לך סכום כסף גדול כל-כך?", התפלאה האישה למראה צרור המזומנים שהניח בעלה על השולחן בחיוך צופן סוד.
מצבם הכלכלי של בני הזוג, תושבי העיר ברדיוב שבסלובקיה, היה דחוק. משפחתם הייתה ברוכת ילדים, והפרנסה הייתה דלה. ופתאום הבעל חוזר ומביא 'אוצר' של ממש!
"אספר לך", אמר הבעל והציג לפניה את 'העסקה החלומית' שנזדמנה לו.
בעיר התגורר צעיר בן עשירים שלא מצא את זיווגו, ובעקבות זאת הידרדר ופרק עול. עברו השנים והרהורי חרטה מילאו את ליבו. הוא גם האמין שחטאיו מונעים ממנו להתחתן ולהקים משפחה.
ביקש הצעיר לכפר על חטאיו, ובמוחו עלה רעיון: למצוא אדם שיהיה מוכן לקנות ממנו את חטאיו, ובכך ייפטר מהם. כסף היה לו, והוא חיפש 'קונה' מתאים.
היהודי העני היה בעבורו מועמד מעולה. הלה לא התעמק במשמעות העסקה. מצוקתו הכספית עמדה לנגד עיניו והוא נענה מייד.
הצעיר כתב הסכם מפורט, שני הצדדים חתמו עליו ואף עשו 'קניין'. זה שמח ש'נפטר' מן העוונות שהעיקו עליו, וזה היה מאושר לקבל לידיו סכום כסף הגון, שבעזרתו אולי יוכל לפתוח עסק ולפרנס את משפחתו ברווח.
"האם שמעתי נכון?!", נחרדה האישה למשמע הדברים. "תמורת כסף הסכמת לקבל עליך את העוונות שלו?! איני צריכה לא את הכסף ולא את העוונות! אינני רוצה לגעת בכסף כזה!".
האישה השליכה את צרור הכסף לעבר בעלה, וביקשה ממנו לסלקו מייד מן הבית. "אינני מוכנה שכסף זה ישהה בביתנו אפילו דקה אחת!", קראה בהתרגשות.
דברי האישה פקחו את עיניו של בעלה לקלוט את משמעותה של העסקה שעליה חתם בקלות דעת. הוא יצא מביתו והלך לעבר מקום מגוריו של אותו צעיר. "אינני מעוניין בעסקה, ורצוני לבטלה", אמר לו. "קח בחזרה את כספך ותן לי את השטר שעליו חתמתי".
הצעיר הניד בראשו לשלילה. "עשינו עסקה כדת וכדין ואינך יכול לחזור בך". ה'קונה' ניסה להתווכח איתו – לשווא. בסופו של דבר סילק אותו הצעיר מביתו, בצטטו את הפתגם העממי "השוטה נשאר שוטה והמקח נשאר מקח".
העני לא ידע מה לעשות. לביתו לא היה יכול לשוב, לנוכח עמדתה הנחרצת של אשתו שאינה מוכנה להחזיק את הכסף בבית. באין לו מוצא פנה לבית המדרש.
פניו הנפולות עוררו את תשומת ליבו של החסיד ר' בעריש ריינמן, שהיה תלמיד-חכם גדול ויהודי פיקח. "מדוע פניך עצובות כל-כך?", שאל בהתעניינות, "אולי אוכל לעזור לך".
העני השפיל את ראשו ופרץ בבכי מר. בגרון חנוק סיפר לר' בעריש כי בטיפשותו 'קנה' מטען של עבירות מאותו צעיר. הוא גם סיפר לו על תגובתה של אשתו, ועל סירובו של המוכר לבטל את העסקה.
ר' בעריש התעטף בשתיקה לכמה רגעים ואז אמר: "גש לבית הדין והזמן את הצעיר לדין תורה. אני אלווה אותך ואשמש טוען בעבורך, ובעזרת השם תצליח לצאת מהתסבוכת שלתוכה נקלעת".
העני עשה כדבריו והזמין את הצעיר לדין תורה. המועד נקבע והצדדים התייצבו לפני הרכב בית הדין להשמיע את טענותיהם.
תחילה נשא העני את דבריו וטען כי כל העסקה נעשתה בטעות. "בשל הבהילות להביא לחם לפיות עולליי לא הספקתי להתבונן כראוי במשמעות העסקה ובחומרת הדבר. כאשר קלטתי את הטעות, ביקשתי לחזור בי, אך הלה מסרב". לעומתו טען הצעיר כי העסקה היא מעשה שנעשה, ואי-אפשר עכשיו להתחרט.
כעת הגיע תורו של ר' בעריש. "לכאורה טענותיך צודקות", אמר לצעיר, "אבל עליך לדעת שמחובתך להציג לפני הקונה בפירוט את כל עוונותיך ופשעיך, כדי שיידע על מה עליו לשוב בתשובה. אם לא יידע אילו חטאים עשית – כיצד יוכל לשוב עליהם בתשובה?".
התרחיש הזה לא עלה כלל על דעתו של המוכר. הוא נאלם דום. המחשבה שעליו לספר לקונה את כל מעשיו הרעים, הבהילה אותו.
לאחר הרהור השיב: "אני מוכן לספר את כל החטאים והפשעים שעשיתי, חוץ משתי עבירות שאותן אינני מוכן בשום אופן לספר".
"הדבר אינו אפשרי", הבהיר לו ר' בעריש. "העלמה של חטא כלשהו מבטלת את העסקה כולה. הקונה חייב לדעת את כל העוונות שעשית. אם לא – זכותו לחזור בו מהמכירה".
הצעיר התעטף בשתיקה מייסרת. המחשבה שעליו לספר לקונה גם את שני החטאים האלה הייתה קשה מנשוא בעבורו. "אני מעדיף לבטל את העסקה", הודיע בבושת פנים לחברי בית הדין.
הצעיר קיבל בחזרה את הכסף, שטר המכירה נקרע, והעני שב לביתו שמח על שנפטר מעסק הביש שעשה.
