הסוד שגילה העשיר מנין קנה בלבו אהבת תורה אדירה עד שמפזר סכומים נכבדים לצדקה בפרט ללומדי ועמלי התורה, הסכיתו ושמעו:
פנה העשיר לראש הישיבה שמולו ואמר ברגש: "שנזכה לגדול בתורה" – מילים אלו מתנגנות בליבי ובראשי מאז ועד עתה! דע לך, את האלמנה הזו וילדיה, ומה שעשו עבורי ואמרו הילדים לא אשכח לעולם, ראיתי את אהבת התורה שבהם, אהבת תלמידי חכמים, וזה בער בי כאש בנעורת, קיבלתי את זה כמו זרם חשמלי, ומאז ועד לרגעים אלו אני ממשיך לאהוב את התורה ולומדיה, וכל תלמיד חכם שיבוא אלי, ויאמר שהוא רוצה תרומה בשביל תורה, יקבל ממני סכום הגון...
ישנה ישיבה באופקים, שאחד מראשי הישיבה שמע על עשיר גדול מאמריקה שאוהב תורה, הנמצא כעת בארץ הקודש, ולכל מי שפנה אליו היה מחלק סכום סמלי, אך כאשר מדובר בתורה, לישיבות ולומדי תורה, מיד היה מוציא צ'ק ומחלק מכספו בנדיבות וביד רחבה. הבין ראש הישיבה שהעשיר הזה זכה לדבר מיוחד – לאהבת התורה, דבר שלא הרבה זוכים לו, אף על פי שהוא לא נמנה מיושבי בית המדרש.
ראש הישיבה שעצמו היה זקוק לכסף עבור הישיבה, הלך גם הוא לאותו עשיר לקבל ממנו תרומה לישיבה.
עבר זמן ההמתנה והגיע תורו להכנס. נכנס הרב ופנה לעשיר, יש לי שאלה לכבודו, ויתכן שמפאת השאלה אולי תכעס עלי ואפסיד את התרומה, אבל כדאי לי לשאול ולשמוע את התשובה, אפילו במחיר שאפסיד את התרומה. פתח ראש הישיבה את פיו ושאל, מהיכן קיבלת את אהבת התורה הזו, עד כדי שכל מי שמגיע אליך וזה קשור לתורה, אתה מיד נותן כמה אלפי דולרים, מה שקשה למצוא בימינו, ודוקא לתורה אתה נותן כך בנדיבות.
אמור לי בבקשה מהיכן ירשת את זה? ענה לו העשיר, אני שמח ששאלת את השאלה הזו, זה אכן לא בא לחינם, וחיכיתי זמן רב שיבוא מי שישאל כיצד זכיתי לאהבת התורה, ואם אתה חושש על התרומה, דע לך שלא רק שלא הפסדת אלא שאכפיל אותה.
המשיך העשיר וסיפר, לפני שנים רבות, בהגיעי לגיל בר מצווה לא היו ישיבות רבות, לכן שלחה אותי אימי ללמוד בוילנא באחת מהישיבות במקום. נסעתי לשם בדרך מפרכת במשך מספר ימים, והמזון המועט ששלחה לי אמי נגמר בדרך. הגעתי לישיבה בשעת צהריים, עייף ורעב מאוד לאחר הדרך הארוכה והמתישה. התיישבתי ללמוד מעט אך הרעב הכריע אותי. ניגשתי לאחד היושבים בבית המדרש ושאלתי היכן אוכלים הבחורים, והוא הפנה אותי לאחראי. ניגשתי אליו ואמרתי שאני
רעב ושכמעט ולא אכלתי במשך יומיים, וביקשתי שיחיה את נפשי ויתן לי משהו לאכול לפני שאגוע ברעב. הוא אמר שלא יעזרו תחינותיי, משום שאין אוכל בישיבה, התקציב הדל מאפשר להגיש בישיבה רק ארוחת צהריים, ולכן אאלץ לחכות למחר.
התחלתי לבכות, הייתי סה"כ בחור צעיר וחששתי שלא אחזיק מעמד. האחראי ראה זאת ואמר לי, שבעלי הבתים בוילנא מנדבים מלחמם לבחורי הישיבה, ושברגע זה הוא יכול לשלוח אותי למקום היחיד שנותר פנוי, שם הוא יודע בודאות שיתנו לי לאכול, אבל דע לך – אמר האחראי, מדובר בביתה של אלמנה עניה עם ילדים רכים, אבקשך שתיזהר ולא תאכל הרבה, היא אמנם מתחננת שנשלח אליה בחורים ותלמידי חכמים להאכיל, אבל עושה זאת בודאות על חשבון ילדיה, האוכל שברשותה הוא ממש מהיד לפה, לכן תאכל מעט ממה שיתנו לך.
הרהרתי בעצב על מצבי העגום, רחוק מאמי ורעב ללחם במקום זר, והלכתי לשם בלית ברירה. כשהגעתי לביתה של האלמנה פתח אחד הילדים את הדלת וצעק לאימו, 'תלמיד חכם הגיע!', ומיד כל אחיו ששמעו הגיעו לעברי וקראו בקול גדול "הנה תלמיד חכם, זכינו שתלמיד חכם הגיע", בתחילה סירבתי להאמין, וכי אליי מתכוונים כשאומרים תלמיד חכם, אבל מכיוון שהם דחקו בי נכנסתי במבוכה. האלמנה הגיעה לקראתי ואמרה בחום, תודה רבה שבאת וזיכית אותנו, הארת לנו את הבית, איזו זכות יש לנו שתלמיד חכם בא לאכול איתנו על שולחננו. לא האמנתי שאזכה לקבלת פנים משל הייתי לרב גדול. על השולחן היו צלחות לפי מספר הילדים, ולכל אחד בצלחתו מעט אורז וירקות ותוספת קטנה, מנה שבקושי אפשר לשבוע ממנה, ולצידם הבחנתי בצלחת ריקה.
פנתה האם לילדיה ואמרה, ילדים חמודים מה עלינו לעשות עכשיו, מי תורם לתלמיד חכם? מיד לקח כל ילד מצלחתו ומזג בנדיבות לצלחת הריקה, הצלחות שלהם נשארו כמעט ריקות ואילו שלי התמלאה לגמרי.
לא הייתי מסוגל לאכול בהרגשה כזו, לכן אכלתי מעט וניסיתי להשאיר גם להם. לפתע הגיע לעברי ילד והתחנן ובכה, תאכל גם ממה שאני שמתי לך, זו זכות שתלמיד חכם יאכל משלי, וכך התחנן כל ילד בתורו שאוכל גם משלו. הם לא הרפו ממני עד שסיימתי את כל המנה והשבעתי את נפשי. כאב לי על אותם ילדים, אבל הבנתי שזה נעשה ממש בחפץ לב.
לאחר סיום הארוחה, הגישה לי האלמנה כמה מיני מתיקה בשקית ובירכה אותי, תודה רבה שזיכית אותנו, יהי רצון שתבוא בכל יום, אני מקנא בך שאתה תלמיד חכם היושב ולומד תורה, והפליגה לתאר עד כמה זה זכות עבורם להאכיל תלמידי חכמים. בנוסף כל הילדים הגיעו לעברי, "תברך אותנו שנזכה לגדול בתורה!", ביקשו כולם וכך עשיתי בחום.
כשחזרתי לישיבה אמר לי האחראי שמעתה אוכל בישיבה, ושלא יתכן ללכת בקביעות למקום כזה ולאכול על חשבון אחרים. כך למדתי בישיבה במשך כמה חודשים, עד שפרצה מלחמה, ונאלצתי כמו כולם לנוס על נפשי. בלית ברירה הגעתי לארצות הברית, ופתחתי עסק קטן כדי לחיות ולהתקיים, שעם הזמן הלך והצליח. כך הפך עם הזמן לעשיר גדול.
פנה העשיר לראש הישיבה שמולו ואמר ברגש: "שנזכה לגדול בתורה" – מילים אלו מתנגנות בליבי ובראשי מאז ועד עתה! דע לך, את האלמנה הזו וילדיה, ומה שעשו עבורי ואמרו הילדים לא אשכח לעולם, ראיתי את אהבת התורה שבהם, אהבת תלמידי חכמים, וזה בער בי כאש בנעורת, קיבלתי את זה כמו זרם חשמלי, ומאז ועד לרגעים אלו אני ממשיך לאהוב את התורה ולומדיה, וכל תלמיד חכם שיבוא אלי, ויאמר שהוא רוצה תרומה בשביל תורה, יקבל ממני סכום הגון. זה הסמל והדוגמא, כשאדם רואה מחזה כזה של אהבת תורה, ואף על פי שפה לא היה מדובר באבותיו, מעשה זה משפיע עליו לאורך כל חייו, כל שכן אם יראה הבן שאביו ואימו מעריכים באמת את לומדי התורה, דבר זה יטע בקרבו את אהבת תורה.
