הסברתי להם שאיני יכול להיענות לבקשתם וכו'... התאכזבו. גם אני התאכזבתי... אבל שבת זה קו אדום בשבילי!'

הגעתי לאחד מרחובותיה הגדולים של העיר, ופתאום אני רואה נפנוף של אנשים. אני מתקרב. שני תיירים דוברי אנגלית מבקשים נסיעה לירושלים. אני מתבונן בשעון, עוד 45 דקות נכנסת שבת. התיירים רואים שאני מהסס ומציעים סכום גבוה:

"נשלם לך 400 ₪ רק תקח אותנו בבקשה".

'הרגשתי מלחמה פנימית. מצד אחד כל היום לא הלך בפרנסה, ומצד שני הרי לא אספיק לשוב לפני שבת... הסברתי להם שאיני יכול להיענות לבקשתם וכו'... התאכזבו. גם אני התאכזבתי... אבל

שבת זה קו אדום בשבילי!'

סיפר הרב הגאון רבי ישי מזלומיאן שליט"א, רב דק"ק 'אביר יעקב' – חולון:

היה זה בחודש אדר של שנת תשפ"ג. אברך יקר המתפלל עמנו בבית הכנסת, היה נוכח בוויכוח קולני, חד צדדי, שהתנהל בבית-כנסת: הגבאי המהולל הודיע קבל עם ועדה לבעל-קורא שלא יקבל את משכורתו!

לא משנה כעת מדוע התנפל עליו הגבאי, אך הבעל קורא סלח על עלבונו. שתק ולא ענה מאומה.

האברך הנזכר, שהיה עד למחזה המזעזע, ניגש אל הבעל- קורא וביקש ממנו את מספר חשבון הבנק על מנת להפקיד לו את כל הסכום. הבעל-קורא, בעדינותו, סרב לקבל. רק לאחר הפצרות שהכסף מקופה מיוחדת של כספי מעשר, ולאחר סיכום שאם יקבל את משכורתו ישיב את הכסף, ניאות לקבל את הסכום.

לאחר כמה שבועות "נרגע" הגבאי (כנראה זה פרק הזמן שהיה דרוש לו...) והעביר את הכסף לבעל קורא. לאחר חג הפסח האחרון, מתקשר הבעל-קורא לאברך הנזכר ומודיע: 'קבלתי את הכסף מהגבאי, ואני מבקש להחזיר לך את הסכום'.

'זה בסדר' עונה לו האברך, 'כבר אמרתי לך שאלו מעות מעשר, "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר" למי ראויים מעות מעשר אם לא לאברכים עמלי תורה?!"...

הבעל-קורא המשיך לסרב אך לבסוף התרצה. 'ממש לאחר שיחת הטלפון' סיפר האברך 'התעוררה בי תחושה חזקה ואמרתי לנוות ביתי בזה הלשון: "את תראי, עד למחר נקבל את הכסף בחזרה מהשם יתברך - ואפילו כפול!"

למחרת(!) פוגש אחד מתושבי השכונה את האברך ומושיט לו שקית עם מטבעות ושטרות כסף.

'מה זה?'

-'כספי מעשר. רווחים מהחנות'.

החנות המדוברת לא נפתחה אתמול, ואף פעם לא הביא לו בעל החנות כספי מעשר. בדיוק היום, ודווקא אליו, הוא החליט "משום מה" לתת מעשרות.

לאחר ספירת הכסף, היה שם יותר מכפול...

***

ככל הנ"ל סיפרתי בשיעור. מיד מצביע אחד המשתתפים, ירא וחרד, נגר במקצועו, ומספר:

לפני כ30- שנה ביקש ממני ת"ח גדול שנקלע למצוקה כלכלית, הלוואה כספית גדולה, של עשרות אלפי שקלים(!) הרגשתי שזה יותר מתנה מאשר הלוואה, ובמחשבה זו באמת נתתי לו את הסכום: מתנה. ואם יחזיר - יחזיר.

למחרת. למחרת! נכנס אלי לנגריה אדם לא מוכר ושואל: 'אתה מכיר אותי?'

-'לא'.

'אני פלוני אלמוני' מציין האיש ומזכיר לי את זהותו. מסתבר שלפני שנים רבות ביצעתי לו עבודת נגרות גדולה בביתו. מאז נעלמו עקבותיו. את התשלום על העבודה לא קבלתי, וכבר שכחתי מכל הענין. על גבול היאוש...

והנה עומד האיש לפני. מושיט לי מעטפת כסף במילות התנצלות.

מיותר לציין שבמעטפה היה הסכום המדויק שרק אמש(!) הענקתי לאותו תלמיד חכם שהיה שרוי במצוקה.

***

וכך הולך ומתגלגל לו גם הסיפור הבא בפיו של הרב מזלומיאן במוצאי שבת של פרשת ויקרא שנת תשפ"ג, שמעתי מידיד יקר - מר רון הי"ו, נהג מונית בשכונתנו בחולון, יהודי "חילוני" בהגדרתו אך אוהב מסורת ומורשת ולא נוסע במונית בשבת- קודש:

'ביום שישי האחרון הפרנסה לא היתה מוצלחת, בלשון המעטה. אני יושב במונית, בתחנת המוניות שלי בחולון, וממתין וממתין וממתין, ומאומה לא קורה. אין הזמנות=אין פרנסה...'

'החלטתי שאני נוסע לתל-אביב, אולי משם תבוא הפרנסה.

הגעתי לאחד מרחובותיה הגדולים של העיר, ופתאום אני רואה נפנוף של אנשים. אני מתקרב. שני תיירים דוברי אנגלית מבקשים נסיעה לירושלים. אני מתבונן בשעון, עוד 45 דקות נכנסת שבת. התיירים רואים שאני מהסס ומציעים סכום גבוה:

"נשלם לך 400 ₪ רק תקח אותנו בבקשה".

'הרגשתי מלחמה פנימית. מצד אחד כל היום לא הלך בפרנסה, ומצד שני הרי לא אספיק לשוב לפני שבת... הסברתי להם שאיני יכול להיענות לבקשתם וכו'... התאכזבו. גם אני התאכזבתי... אבל

שבת זה קו אדום בשבילי!'

'עדיין לא זזתי מהמקום, והנה פתאום מגיע אדם אל המונית: "אני רואה שאתה משכונת קרית-שרת בחולון (מהשלט שעל גג המונית), אני צריך לרחוב דקר"... לא יאומן כי יסופר, הרחוב שביקש ממש סמוך לביתי. לא ביקש לעיר אחרת. לא ביקש בשכונה אחרת בחולון. רק לשכונה שבסמוך לביתי! הסעתי אותו, והרווחתי'.

'הרגשתי כיצד ה' מנסה אותי עד הסוף ממש. כל היום אין פרנסה, והנה בדקה ה90- מבקשים ירושלים... משעמדתי בנסיון, הפרנסה הגיעה עד אלי, לתוך המונית ממש... לא יאמן!'

(גליון איש לרעהו)