המשגיח רבי אל'ה שואל שוב: אמור נא לי יקירי מה עושים עם ביצה שנולדה ביום טוב? ואני שלא ידעתי מאומה, השבתי בפשטות: "עושים ממנה חביתה...
ר' אליהו שראה כמה אני מתרגש ליטפני בחיבה ואמר לי: הבה אשאלך שאלה פשוטה מתוך דברים מפורשים שנאמרו במשנה הראשונה של המסכת "מה עושים עם ביצה שנולדה ביום טוב"?
אבל כל הליטופים וההרגעות לא עזרו לי, הייתי כה מרוגש שפשוט שכחתי את הכל מכל כל, לא זכרתי את המשנה הראשונה, לא ידעתי מה דינה של ביצה שנולדה ביום טוב כלום.
רבי אליהו שואל שוב: אמור נא לי יקירי מה עושים עם ביצה שנולדה ביום טוב?
ואני שלא ידעתי מאומה, השבתי בפשטות: "עושים ממנה חביתה..."
אחד מתלמידי החכמים בבני ברק הרב א' יוטקובסקי נקלע פעם לעת מנחה למרכזה של העיר תל אביב וחיפש מנין להתפלל בו, והנה הוא מוצא את עצמו עם מנין יהודים בבית כנסת פלוני באחת השכונות הנידחות.
לפני שהחלו להתפלל מנחה, מכריז הגבאי שכיון שמגיד השיעור הקבוע שלנו לא הגיע, לא יתקיים שיעור במשניות בין מנחה למעריב, הרב יוטקובסקי בהיותו בר אוריין שמע את ההכרזה, והצטער על כך שהבעלי בתים שהתאספו לתפילה לא ילמדו את השיעור הקבוע שלהם, הוא הודיע לגבאי שהוא מוכן למלא את מקומו של מגיד השיעור וילמד את המשניות.
מתברר שהם אחזו בסדר טהרות ובאחד הפרקים הקשים ביותר של סדר זה, ואכן במהלך השיעור רק אדם אחד גילה הבנה בעניינים הנלמדים ואף שאל שאלות.
היה זה יהודי נשוא פנים עטור זקן ופיאות שישב בקצה בית הכנסת והיקשה על דבריו של ממלא המקום וביקש להבין כל פרט.
בתום השיעור ניגש הרב יוטקובסקי אל היהודי ההוא וביקש לדעת על עברו ומהיכן הוא יודע כל כך טוב ללמוד.
היהודי סיפר:
אני נולדתי בגולדס גרין שבאנגליה, וכל חבריי שלמדו איתי בביה"ס המשיכו את לימודיהם במוסדות מעורבים בלימודי קודש, ורק אני שחשקה נפשי בתורה, החלטתי ללמוד בישיבה קדושה, וידעתי גם שהמקום הטוב ביותר שבו אוכל להגשים את שאיפתי הוא בארץ ישראל.
עליתי לבדי ארצה והחילותי לחפש אחר ישיבות קדושות, הבעיה שלי היתה שלא ידעתי כלל ללמוד, ואף ראש ישיבה לא רצה לקבל אותי. הגעתי למצב של כמעט יאוש. עד שחברים יעצו לי שאנסה את מזלי אצל רבי אליהו לאפיאן זצ"ל שכיהן אז כמשגיח בישיבת כפר חסידים 'הוא יבין לנפשך' הבטיחו לי.
החברים יעצו לי שאלמד את הדפים הראשונים של מסכת ביצה ואשננם היטב ואבקש מהמשגיח שיבחן אותי על הדפים הללו.
כך עשיתי, במשך כמה ימים למדתי את חמשת הדפים הראשונים של המסכת, ולאחר מכן באתי לביתו של רבי אליהו בשכונת בית וגן, אמרתי לו שחשקה נפשי מאוד ללמוד תורה ושברצוני להתקבל לישיבת כפר חסידים.
המשגיח שאלני, כצפוי, מה יש לי לומר בדברי תורה, והשבתי שאני יודע את חמש הדפים הראשונים של מסכת ביצה, ר' אליהו מתחיל לשאול אותי אבל לרוע מזלי שכחתי את הכל מרוב התרגשות.
ר' אליהו שראה כמה אני מתרגש ליטפני בחיבה ואמר לי: הבה אשאלך שאלה פשוטה מתוך דברים מפורשים שנאמרו במשנה הראשונה של המסכת "מה עושים עם ביצה שנולדה ביום טוב"?
אבל כל הליטופים וההרגעות לא עזרו לי, הייתי כה מרוגש שפשוט שכחתי את הכל מכל כל, לא זכרתי את המשנה הראשונה, לא ידעתי מה דינה של ביצה שנולדה ביום טוב כלום.
רבי אליהו שואל שוב: אמור נא לי יקירי מה עושים עם ביצה שנולדה ביום טוב?
ואני שלא ידעתי מאומה, השבתי בפשטות: "עושים ממנה חביתה..."
בואו ונעצור רגע את שטף הסיפור, ונחשוב מה היה דינו של בחור כזה בתקופתנו, האם היה לו סיכוי להתקבל לישיבה כלשהי עלי אדמות?
אבל רבי אליהו הבין לנפש הבחור, וראה שהוא רוצה ללמוד, הוא אמר לו: התשובה שלך אינה נכונה כלל, ולמרות הכל אני מקבל אותך לישיבה, כי אני רואה שיש לך חשק גדול ללמוד, וגם שכל ישר יש לך, כשלא ידעת את דברי המשנה הראשונה, החילות לחשוב, מה עושים עם ביצה שנולדה ביום טוב? וענית "חביתה", כי באמת מה עושים עם ביצה אם לא חביתה...
אתם מבינים? הוא עוד קיבל מחמאה על שכל ישר שכזה...
דבריו של רבי אליהו לאפיאן נכנסו היישר אל תוך לבי ונהניתי מאוד ממידת האימון העצומה שנתן בי, ובחשק שלי ללמוד ובשכל הישר שלי... האמון הזה העלה לי את הביטחון העצמי וגרם לכך שאיכנס לישיבה במלוא המרץ.
ואכן בשנות לימודיי בישיבת כפר חסידים עשיתי חיל, התקדמתי מאוד, וכשעזבתי את הישיבה ידעתי את כל סדר נשים ונזיקין על פה עם רש"י ותוספות... והכל בגלל האמון שנתן בי המשגיח בתחילת הדרך.
לאחר נישואיי העמדתי בס"ד דור שלם של תלמידי חכמים מופלגים, יש לי בנים ובנות חתנים וכלות וכולם מרביצי תורה וראשי כוללים יושבי על מדין ויראי שמים, גם הילדים שלי זכו לעלות בתורה עקב האמון הרב שנתתי בהם בכישוריהם וביכולותיהם, וכשאחד מהם נחשל בלימודיו עודדתי אותו מתוך שמחה ואהבה, והוכחתי לו שהוא מסוגל ללמוד ולהבין עד שעלה בחזרה על דרך הישר והמשיך ללמוד בשמחה.
אני תולה את כל ההצלחות שהיו לי בס"ד, רק בכוח האמון שהעניק לי המשגיח.
