הכאב היה עצום. ידי התנפחה מיד והיו עליה סימנים של כוויות.
סיימתי את אמירת התהילים בצירוף התפילות המקובלות. התכוונתי לעזוב את המקום. והחלטתי לבדוק האם קופסת הנרות דבוקה היטב למצבה. באותו רגע שכחתי שבפנים דולקים נרות. בלא לחשוב על כך אחזתי בידי השמאלית את הקופסא ונסיתי לראות אם אפשר לטלטלה ולקרוע אותה מן המצבה. הפח היה חם מאד וידי נכוותה קשה. הכאב היה עצום. ידי התנפחה מיד והיו עליה סימנים של כוויות. אי אפשר לתאר את גודל היסורים.
סיפר הרה"ג רבי משה מאנדל רב דקהל בית מרדכי פלעטבוש (שמחים לשמרו): בשנת תשנ"ט עמדתי לנסוע לארץ ישראל כדי להשתתף בחתונתו של קרוב משפחה שהתקיימה בתאריך ט"ו מנחם אב. בגלל סיבות שונות הרגשתי עצמי חייב להשתתף בחתונה זו למרות קושי הנסיעה, ועשיתי את כל ההכנות לצאת לדרך.
תוך כדי ההכנות לנסיעה עלה בדעתי רעיון לנסוע דרך עיר בודאפעסט ולעלות על קברי אבות שם, כי באותם ימים בדיוק יחול היארצייט של זקני הגדול הרב הגה"צ ר' יעקב צבי מאנדל זצ"ל, המפורסם יותר בשמו ר' קאפל הערש, שכיהן כרבה הראשון של הקהילה האורטודוקסית בבודאפעסט הנקראת בשם 'קהל יראים', אחר ההתפלגות מן הקהילה הכללית שהיתה כולה רפורמית, והוא היה מייסד הקהילה האורטודוקסית בעיר בודאפעסט. אחר הסתלקותו של זקני זצ"ל מילא את מקומו ברבנות קהילה מפוארת זו הרב הגה"צ ר' חיים סופר זצ"ל בעל המחבר ספר 'מחנה חיים' ועוד ספרים, ולאחריו הרב הגה"צ ר' קאפל רייך זצ"ל.
לפי תכנון תאריך נסיעתי חשבתי שאני יכול להיות בדיוק ביום היארצייט, ו' באב, בעיר בודאפעסט על כן החלטתי לנסוע לארץ הקודש דרך בודאפעסט, כך אזכה להתפלל על ציונו של זקני, כמו גם לפקוד את קבריהם של קרובי משפחה נוספים שלי מן הדורות הקודמים הטמונים בהונגריה וברומניה. יצאתי מארצות הברית ביום ראשון, ה' מנחם אב, והגעתי לעיר בודאפעסט למחרת ביום שני, ו' לחודש, הוא יום היארצייט, שכרתי מכונית ונסעתי לקברו של זקני זצ"ל.
המצבה על הקבר חודשה כמה שנים לפני כן על ידי קרובי משפחה. חצי שנה לפני נסיעתי הגיע לביתי אחד מקרובי שביקר בבית העלמין בבודאפעסט והביא לי תמונות מן הציון. שמתי לב שקופסת הפח שהונחה שם להדלקת הנרות על הקבר נעלמה, כלומר, מישהו חמד אותה. החלטתי באותה שעה שכאשר אי"ה אסע פעם להונגריה אקנה קופסה חדשה, כמו כן אקנה דבק מיוחד כדי להדביק קופסה זו למצבה, כך שיהיה קשה להוריד אותה, וכן עשיתי. לפני נסיעתי קניתי פח המיוחד לנרות עם דבק. ואכן כשהגעתי בז' מנחם אב לקבר של זקני הדבקתי את הפח היטב למצבה, הדלקתי מספר נרות והכנסתי אותם אל תוך הקופסא, מתוך הרגשת סיפוק שתיקנתי את המעוות. כך עמדתי שם ליד הציון הקדוש והתחלתי באמירת תהלים.
סיימתי את אמירת התהילים בצירוף התפילות המקובלות. התכוונתי לעזוב את המקום. והחלטתי לבדוק האם קופסת הנרות דבוקה היטב למצבה. באותו רגע שכחתי שבפנים דולקים נרות. בלא לחשוב על כך אחזתי בידי השמאלית את הקופסא ונסיתי לראות אם אפשר לטלטלה ולקרוע אותה מן המצבה. הפח היה חם מאד וידי נכוותה קשה. הכאב היה עצום. ידי התנפחה מיד והיו עליה סימנים של כוויות. אי אפשר לתאר את גודל היסורים.
מיד קראתי בקול רם: זקני הקדוש, רבי יעקב צבי ב"ר שמשון, הלא אתה יודע שאת קופסת הנרות הזאת לא הבאתי לכאן ולא הדבקתי אותה לכבודי כי אם לכבודך. הבאתי אותה למען יוכלו אלו הבאים לפקוד את קברך להדליק נרות לעילוי נשמתך, ועתה אני בדרכים בארץ זרה ועלי לנסוע הלאה לרומניה למספר ימים לבקר בכמה מקומות, לאחר מכן אני צריך לנסוע לארץ ישראל, אני מבקש ממך זקני הקדוש שתפעול בתפילותיך בשמים שתהיה לי רפואה. כך אמרתי בקול רם בלשון אידיש.
הלכתי לקחת מים לשפוך על ידי כדי לצנן במעט את היד שנכוותה והתנפחה. בלבי חשבתי: יהיה מה שיהיה, אני ממשיך תיכף ומיד לנסוע לרומניה. בכל כוחי ניסיתי להסיח את דעתי מן היד הכואבת. עטפתי אותה במטפחת ומיד יצאתי לדרך, וכשהתחלתי לנסוע נעלמו היסורים.
לאחר נסיעה של שעה בערך נזכרתי בידי שנכוותה, והחלטתי לראות מה מצבה של היד. הסרתי את המטפחת מידי השמאלית ולא ראיתי שום סימן של כוויה כלשהי. מעשה פלא. הייתי כל כך נרגש מכל המעשה עד שהיה נראה לי שטעיתי. בוודאי היתה זו ידי הימנית שנכוותה, התבוננתי גם בידי הימנית והנה גם היא כידו של כל אדם. הסתכלתי שוב בידי השמאלית ולא הבחנתי בשום הבדל בין שתי כפות היד, שום סימן, כאילו לא היו דברים מעולם. עדיין לא הבנתי שהנה תפלתי התקבלה וזכיתי לרפואה שלימה. חשבתי לעצמי שטרדת הדרך ומוחי העייף הן הסיבות שאינני מבחין בסימני הכוויה על ידי. כאשר הגעתי בערב למלון בעיר קלויזנבורג רומניה נחתי מעט והתבוננתי עוד פעם היטב ביד השמאל, שוב הסתכלתי על יד ימיני, והנה שני הידים שוות לטובה, לא חלמתי חלום, היד בריאה לגמרי. תפלתו של הסבא התקבלה.
לאחר מספר ימים, אחרי מסע על קברי צדיקים וקברי משפחתי, נסעתי לארץ ישראל. נשארתי בארץ ישראל עד אחרי שבת שבע ברכות. ביום ראשון אחרי זה, כלומר שבועיים אחרי שיצאתי לדרכי דרך הונגריה, לאחר ביקורי על קברו של זקני הגדול, נסעתי הביתה לארצות הברית, כאשר הגעתי הביתה בשעה טובה ומוצלחת, ביום ב' בבוקר כ' אב ורציתי ליטול את ידי, ראיתי והנה היד השמאלית נפוחה עם בועות של הכוויה בדיוק כפי שהיתה שבועיים קודם לכן ליד הציון של זקני הגדול בעיר בודאפעסט. נבהלתי כדבעי, כי לא יכולתי להיזכר אם שוב נגעתי באיזה פח חם שעורר את הכוויה מחדש והפלא הגדול היה שהנפיחות של הכויה היתה בדיוק באותו מקום ממש שהיתה לפני שבועיים בעיר בודאפעסט.
לאחר מחשבה מרובה הגעתי למסקנה שלא נגעתי בשום דבר חם. פתאום תקפה אותי התרגשות עצומה. הבנתי מיד מה קרה. פשוט בשעה שהתפללתי על ציונו של זקני הגדול זצ"ל הרי בקשתי רפואה משום שאני נמצא בדרכים הרחק מביתי, ותפילתי אכן התקבלה, כל זמן שהייתי בדרכים נעלמה הכוויה כלא היתה, אולם עכשיו שכבר שבתי לביתי חזרה אלי הכוויה, אם כי ב"ה בלי כאבים כי הסכלתי ולא ביקשתי רפואה שלימה סתם אלא רפואה משום שאני בדרך ותפילת מחצה זו עשתה ופעלה במקרה זה את כל המחצה.
כיון שראיתי שהיד רק נפוחה אבל בלי יסורים החלטתי לא להשתמש בשום רפואות ותרופות ואחר ג' או ד' ימים התרפאה היד ב"ה לגמרי.
בשנת תשס"ג נסעתי ליום היארצייט להשתטח על קבר זקני הרב הגה"צ ר' קאפל הערש זצ"ל בעיר בודאפעסט. ובשבת קודש הייתי במלון בבודאפעסט במקום ששוהים היהודים החרדים, מלון מיוחד שמכשירים לקיץ. מנהל המלון ביקשני לומר תורה בסעודה שלישית. סירבתי היות ואין לי כאן ספרים בדרך ולכן איני יכול לומר תורה. אבל הוא בשלו והפציר בי ואמרתי לו: בל"נ אשתדל הלכתי לחדר במלון המשמש כבית כנסת וחיפשתי ספרים. והגיע לידי חומש עם פירוש אור החיים הקדוש, וחשבתי לעצמי אלמד קטע באור החיים הקדוש ואומר תורה זו בסעודה שלישית.
היה אז פרשת ואתחנן ולמדתי בתחילת הפרשה. בזמן סעודה שלישית כיבדוני לומר תורה אמרתי את האמת שלא היו אתי ספרים והגיע לידי חומש עם פירוש אור החיים הקדוש וזה ממש השגחה פרטית, שכך נאמר בתחילת הפרשה (דברים ג כג): 'וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר', ופירש רבינו האור החיים הקדוש זיע"א שאחד מהארבעה תנאים שתהיה תפילתו מפורשת, ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון. וכמעשה הנ"ל שהובא במדרש.
הוספתי ואמרתי היות שהאור החיים הקדוש אומר בשם המדרש שיש לפרש את הבקשה שמבקשים אמרתי להוסיף שבדידי הוה עובדא כאן בבודאפעסט לפני ארבע שנים ליד קבר של זקני הגדול הרב הגה"צ ר' קאפל הערש מאנדל זצ"ל אב"ד קהל יראים בודאפעסט שהיארצייט שלו חל השבוע, וזה הסיבה שאני נמצא פה שבאתי להשתטח על קברו ביום היארצייט וסיפרתי להם הסיפור של כוויית היד שלי שנכתב לעיל באריכות.
(ספיר ויהלום פר' ואתחנן ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
