החתן הכריז בתקיפות: איני רוצה לבטל ח"ו את קשרי השידוכין, אעפ"י שהרשות בידינו לעשות כן, כי איככה אוכל וראיתי באובדן ובבזיון נערה זו, שכבר הכינה עצמה לנישואיה... וכעת תיבוש ותיכלם...
אמנם, הבן הצעיר הזה שעתיד להאיר את העולם – ה'מנחת יצחק', הכריז בתקיפות: איני רוצה לבטל ח"ו את קשרי השידוכין, אעפ"י שהרשות בידינו לעשות כן, אך, איככה אוכל וראיתי באובדן ובבזיון נערה זו, שכבר הכינה עצמה לנישואיה זה מכבר, ועתה תבוש ותיכלם. ואכן נשאר שם ונשאה, באמרו: אף אם אצטרך לאחר מכן לגרשה, מכל מקום בזו העת נערוך את הנישואין, ואם המצב יכריחנו לשלחה בגט פיטורין, נעשה כן בלית ברירה, אבל הס מלהזכיר – לביישה עתה.
לפני כשנתיים ימים, בערש"ק פר' לך י"ב חשון תשפ"א, ליוו המוני בני ירושלים עיה"ק בראשות רבנן ותלמידיהון את הגה"ח הישיש רבי בעריש ווייס זצ"ל ראה"ק דק"ק סאטמאר מאנטשעסטער, בנו יחידו וחביבו של 'גאון ישראל' (התואר מתוך הסכמתו של בעל 'שבט הלוי' לספר 'פיתוחי חותם' לבנו הגאון רבי פנחס שליט"א) פוסק הדור הגאון בעל 'מנחת יצחק' זי"ע גאב"ד עיה"ק ירושלים, למנוחתו במרומי הר הזיתים ליד ציון אביו הגדול, שנלב"ע ב-י"א חשון בשם טוב ובשיבה טובה. שנודע לו מפעלות כבירות להחזקת מוסדות התורה עטה"ק, והפצת תורת אביו הגדול מגדולי הפוסקים בדור האחרון.
המנחת יצחק נשא כידוע בחייו בג' זיווגים, במשך שנות חייו, הזיווג ראשון נשא עוד קודם ה'מלחמה', ומעשה שהיה כך היה. 'שדכן' אחד הציע עבורו – 'בת פלוני לפלוני', ויגמר הדבר בכי טוב, בטרם ראיית אם החתן והחתן את המדוברת.
בהתקרב מועד הנישואין, נסעו כל בני משפחתו אל עיר מגורי הכלה, לערוך שם את שמחת הנישואין. אך משהגיעו ואמו ראתה את הכלה, נבהלה מאד, כי ראתה שמדובר בבעלת מום. מיד גמרה האם אומר לבטל את השידוך (ועפ"י דין היה מותר להם לבטל את השידוך, כי מדובר בשידוכי טעות על ידי שליח, שהשליח קלקל, ואפשר לומר לו - 'לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי'), ואמרה לו האם: 'יצחק'ל', בוא נברח ונמלט על נפשנו, כי אין רצוני שתחיה עם בעלת מום כזה.
אמנם, הבן הצעיר הזה שעתיד להאיר את העולם – ה'מנחת יצחק', הכריז בתקיפות: איני רוצה לבטל ח"ו את קשרי השידוכין, אעפ"י שהרשות בידינו לעשות כן, אך, איככה אוכל וראיתי באובדן ובבזיון נערה זו, שכבר הכינה עצמה לנישואיה זה מכבר, ועתה תבוש ותיכלם. ואכן נשאר שם ונשאה, באמרו: אף אם אצטרך לאחר מכן לגרשה, מכל מקום בזו העת נערוך את הנישואין, ואם המצב יכריחנו לשלחה בגט פיטורין, נעשה כן בלית ברירה, אבל הס מלהזכיר – לביישה עתה.
אחר שנה מנישואיהם נולד לו בנו הגה"ח ר' בעריש הנ"ל, כעבור כמה שנים פרצה המלחמה הנוראה והיא נספתה על קידוש ה'. ולאחר המלחמה נשא המנחת יצחק תחילה את בתו של הרה"ק מוואסלוי זי"ע, ולאחר מכן את בתו של הרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע, אך לא היה לו מהם זש"ק.
כשסיפר המנחת יצחק סיפור זה למקורביו, נענה ואמר: "לאחר כמה שנים מנישואי הראשונים נתברר, שכלל לא היה מציאות שיהיה לי זש"ק, ועל פי דרך הטבע הייתי צריך להישאר ערירי. וברור לי ללא כל ספק, שזכיתי לבן אחד מזיווגי הראשון [וממנו נבנה דורות יראים ושלמים בליעה"ר, שבעה קני המנורה, בנין חתנין רבנן, כולם רבנים מופלגים ומרביצי תורה ידועים], רק כשכר על שלא גרמתי לבייש נערה מישראל".
סיפור זה ידוע זה שנים רבות בין מקורביו, וחשוב לציין מה שנענה על כך אחד המגידים, שלפלא נלב"ע ר' בעריש ז"ל ביום י"א חשון, יומא דהילולא של רחל אמנו ע"ה, שהיא מסרה נפשה שלא תתבייש אחותה, והיתה דוגמא וסמל לוותרנות.
