הוא שפשף את עיניו כאינו מאמין: "מיליון ארגזים"??!!, הרי הזמנתי רק מאה אלף ארגזים?!.
שפשף את עיניו כאינו מאמין: "מיליון ארגזים"??!!, הרי הזמנתי רק מאה אלף ארגזים?!.
הוא מיהר להעמיד את המנהל על טעותו, אבל פלוני עם העינים העגולות התעקש כי בהודעת ההזמנה נכתבה המספר 'מליון'. רבי נחום בדק בפתקאות ההזמנה ששלח דרך ה'פקס', וראה בעיניו שאכן טעה, ובהודעה ששלח למפעל הוסיף אפס אחד מיותר וכתב בטעות 1,000,000 במקום 100,000 אמנם המספר "0" הוא כלום, אבל כשהוא נעמד ליד מספרים אחרים, הוא מגדיל בעשרות ומאות פעמים...
המנהל הסיני לא ידע חכמות... נכתב לו מיליון והוא יצר מיליון, לר' נחום לא נותרה ברירה אלא לבקש הלוואות גדולות כדי לשלם את הסכום העצום. כעת הוא נותר להתמודד לבדו עם השאלה הנוקבת: מה יעשה עם מיליון קופסאות של כפפות? שאלה שעתידה היתה להדיר את מנוחתו בתקופה הקרובה.
שעת צהרים חמה של שלהי דקייטא. ר' נחום יושב במשרדו הממוזג, אי שם במרומי אחד מבניני המשרדים המגרדים את שחקי העיר ניו יארק. ידיו עסוקות בעבודה טכנית פשוטה, כזו שאינה דורשת חשיבה יתירה, ומוחו משוטט בדברים נשגבים.
יהודי של צורה הוא ר' נחום, והוא משתדל למלאות כל השעות מימי חייו בתורה ועבודה, לפרנסתו ופרנסת ביתו הוא מתעסק שם בכמה מיני סחורה, אך בכל עת שמוחו פנוי - הוא משתדל להאזין בטעלעפאן ובטעיפ לשיעורי תורה ומוסר.
חודש אלול מתקרב לסיומו, ר' נחום יושב בצהרי היום, והוא שומע מאיזה משפיע המעורר את שומעי לקחו לקבל על עצמם 'קבלה מיוחדת' לרגל חודש אלול, ולקראת תחלת השנה הבאה עלינו לטובה.
"אין צורך בקבלה מוגזמת", מדגיש המשפיע בחוזק, "די אם נקבל על עצמנו קבלה קטנה, ובלבד שנתמיד בה מבלי להרפות, קיץ וחורף, שבתות וימות החול... קבלה איתנה שכזו יכולה לשנות את האדם מן היסוד ולהגדיל את הקשר בינו לבין קונו בכמה מעלות...".
ר' נחום מאזין, והדברים הנוקבים נכנסים היטב ללבו, לרגע הוא מפסיק את שמיעת השיעור ונעצר להתבונן בדברים...
"איזו קבלה קטנה אוכל לקבל על עצמי ולהתמיד בה לאורך זמן?", הוא שואל את עצמו, ותוך כדי דיבור הוא נזכר בשיחה אחרת ששמע לפני זמן מה, וזו נגעה ללבו. השיחה הנפלאה היתה אודות סגולתה ומעלותיה של "ברכת המזון" הנאמרת בכונה ומתוך הכתב, ור' נחום החליט שזו הקבלה המתאימה ביותר בעבורו.
אומר ועושה, מיום זה ואילך מקפיד ר' נחום בכל יום ליטול את ידיו לסעודת פת, ולאחר מכן לברך ברכת המזון בכוונה ובמתינות מתוך הכתב. מסתבר כי היתה זו בחירה נכונה, משום שבחסדי שמים הקבלה החזיקה מעמד למעלה מעשר שנים, ובעצם היא מחזיקה עד עצם היום הזה.
בכך לא נגמר הסיפור.
כמה שנים לאחר מכן נקלע ר' נחום למצב פרנסה לא פשוט, עד כדי שהוצאות ביתו גדלו ועלו על הכנסותיו, הוא נזקק באופן דחוף לתוספת הכנסה ניכרת.
בצר לו, הוא פנה לחבירו, אברך בעל יכולת וחוש עסקים מבורך, ותינה בפניו את מצבו. "ממש משמים הגעת אלי היום", השיב החבר בפליאה, ומיד המשיך: "בדיוק היום הוצעה לי הזדמנות לעיסקא נפלאה ונדירה - רכישת חברה גדולה לכלים רפואיים (ציוד רפואי) שמועמדת למכירה במחיר זול במיוחד - אולם אני דחיתי אותה מחוסר פנאי להתעסק בכל הכרוך בניהולה".
"נראה לי שאתה האיש הנכון שיוכל ליכנס לתוך זה, אני מכיר אותך כאיש ישר ונאמן, איש מסודר להפליא, בכדי לנהל מערכת גדולה כזו, אני מוכן להשקיע את מחצית הסכום הדרוש לרכישת החברה, אתה תשיג את המחצית השניה, ובד בבד תנהל את החברה ביד רמה, ובעזרת ה' יחדיו נעשה ונצליח...".
כיון שר' נחום הכיר את היטב את התחום הזה, הוא הבין כי מן השמים זימנו לפניו הזדמנות נפלאה זו, ונענה בשמחה להצעה זו, הוא מיהר להשיג הלוואות מכל הבא ליד, וכך, תוך כמה ימים הפך להיות שותף מלא בחברה, ובשכר ניהולה הוא זכה לחלק נכבד בהכנסות. בחסדי שמים ההצלחה האירה לו פנים, ותוך כשנתיים ימים הצליח לשלם את חובותיו.
ומשסיים לשלם את החובות הציע לחבירו - שותפו - לרכוש מידיו את חלקו בחברה, הלה הסכים בשמחה, ר' נחום השיג שוב הלוואות, שילם לחבירו את המגיע לו, ובכך הפך לבעליו היחידים של החברה.
כמחצית השנה לאחר מכן, בעודו נאבק על תשלום החובות שנטל לצורך השלמת רכישת החברה, התקשר אליו מנהל המפעל בסין שייצר בעבורו חלקי הציוד רפואי, והוא מודיע לו שה'מיליון ארגזים' של כפפות חד-פעמיות [בתי-ידים, הענטשיקע'ס] שהזמין אצלו כחלק ממוצרי הרפואה, הם כבר מוכנות, וכי עליו להעביר את התשלום בעבורן כדי שיוכל לשלוח אותם בהקדם.
ר' נחום נבהל...
שפשף את עיניו כאינו מאמין: "מיליון ארגזים"??!!, הרי הזמנתי רק מאה אלף ארגזים?!.
הוא מיהר להעמיד את המנהל על טעותו, אבל פלוני עם העינים העגולות התעקש כי בהודעת ההזמנה נכתבה המספר 'מליון'. רבי נחום בדק בפתקאות ההזמנה ששלח דרך ה'פקס', וראה בעיניו שאכן טעה, ובהודעה ששלח למפעל הוסיף אפס אחד מיותר וכתב בטעות 1,000,000 במקום 100,000 אמנם המספר "0" הוא כלום, אבל כשהוא נעמד ליד מספרים אחרים, הוא מגדיל בעשרות ומאות פעמים...
המנהל הסיני לא ידע חכמות... נכתב לו מיליון והוא יצר מיליון, לר' נחום לא נותרה ברירה אלא לבקש הלוואות גדולות כדי לשלם את הסכום העצום. כעת הוא נותר להתמודד לבדו עם השאלה הנוקבת: מה יעשה עם מיליון קופסאות של כפפות? שאלה שעתידה היתה להדיר את מנוחתו בתקופה הקרובה.
בל נלאה אתכם בתיאור הכשלונות הרבות שהיו מנת חלקו של ר' נחום בדרכו למכור את הסחורה, גם לאחר שהוריד את המחיר אל 'מתחת למחיר הקרן' לא מצא רוכש. החובות העיקו עליו מאד, זאת מלבד שהוצרך לשלם מדי חודש בחדשו טבין ותקילין לבעל המחסן שבו היתה הסחורה מתאכסנת.
ר' נחום קיווה וציפה והתפלל להתפטר מהסחורה במוקדם, אך נאלץ להמתין ולהמתין בלי שום מציאת פתרון.
כל אותה העת המשיך ר' נחום לקיים קבלתו לברך את ברכת-המזון בכונה ומתוך הכתב, ואף החליט להוסיף חיזוק על חיזוק בכך שהחל ליטול ידים אף בסעודת הערב, כדי שיוכל לברך ברכת המזון פעם נוספת בכל יום, ובכך לזכות שוב במצות עשה דאורייתא, שידועה גם כסגולה לפרנסה קדומה ביותר.
בעצומו של חורף תש"פ החלו השמועות להגיע על ווירוס חדש ומסתורי המתפשט בסין הרחוקה. ר' נחום שהיה עסוק בנסיונות חוזרים ונשנים למכור את מטען הסחורה האדירה, לא חשב לרגע שהשמועות הללו קשורות אליו במידה כל-שהיא.
לא עבר זמן רב עד שהחלו להגיע שמועות על כמה נדבקים שהתגלו בארצות הברית. השמועות הדאיגו את רשויות הבריאות העולמיות, והן החלו לנקוט צעדים כדי למנוע את התפשטות הסכנה.
לאט לאט גם בארצות-הברית הבינו כי מדובר בווירוס מסוכן ומתעתע שיש למנוע את התפשטותו. לשם כך יצאה הממשלה בהוראות המחייבות דרכי נקיון שונים ['היגיינה' בלשונם], באותה תקופה סברו כי עיקר התפשטותו של ווירוס הקורונה הוא דרך מגע, ועל כן חייבו ללבוש כפפות כשמסתובבים ליד אנשים.
כאשר באישון לילה התקשר אליו אחד מהסוחרים הרבים שאליהם התחנן בחדשים האחרונים שירכוש ממנו את הכפפות במחירי הפסד, והפעם – הסוחר היה זה שהתחנן לר' נחום למכור לו את ה'אוצר' שלו, ואז התעורר ר' נחום והבין שאוצר יקר וגדול יש ברשותו.
סין הגדולה השביתה את מפעליה עקב הסכנה, כל מוצריה נחרמו למכירה (למי שזוכר עדיין...), ובעולם נוצר מחסור אמיתי בדבר שהיה כה נצרך בתקופה זו.
עוד זה מדבר וזה בא, בזה אחר זה התקשרו לר' נחום כל אותם סוחרים שעמם דיבר בחדשים האחרונים והתחננו לרכוש ממנו את סחורתו, ר' נחום לא מיהר להיענות לבקשתם, ורק כאשר הוצעה לו הצעה גבוהה הסכים למכור את סחורתו 'היקרה'.
המחיר שקיבל תמורת הסחורה היה גבוה עשרת מונים מהמחיר ששילם עבורן, הסכום הספיק לו בריוח כדי לכסות את כל חובותיו ואף נשאר בידיו ריוח עצום.
('על המזון' תשרי תשפ"א)
