הוא שלף מפתח רב ממדים ונעץ בכספת, סובב לכאן ולכאן כמה פעמים, ושולף מתוכה ארבע חבילות שבכל אחד יש אלף רובל
עם תום עיונו ברשימה, קם רבי שלמה בחדות ופנה אל עבר הכספת הגדולה שעמדה בפינת החדר. הוא שלף מפתח רב ממדים ונעץ בכספת, סובב לכאן ולכאן כמה פעמים, ושולף מתוכה ארבע חבילות שבכל אחד יש אלף רובל, ומושיט אותם בשתיקה לרבי לייביש, כאילו מדובר כאן בדבר המובן מאליו.
ראה רבי שלמה את רבי לייביש מופתע מהנהגה זו שטרם ראה או שמע כדוגמתו. יודע היה רבי שלמה היטב כי רגילים הם עסקני הצדקה להתקל בסירובים ובאכזבות, לבקש סכום מסוים ולקבל ממנו מחצה שליש או רביע, והנה כאן הוא קיבל פי ארבע מהמבוקש: לא אלף רובל אלא ארבע אלף רובל!
בעיר הפולנית הנודעה ז'עגיראז' התגוררו שני גיסים, תלמידי חכמים וחסידים מופלגים, רבי נטע היינסדורף ורבי לייביש פוזנר. שניהם היו מנכבדי חסידי גור והיו עמודי התווך של בית החסידים הגוראי שהיה הגדול והנכבד בבתי החסידים של ז'עגיראז'. בימיהם עוד היו חיים מהאריות של חסידות גור ששאבו את תורתם וחסידותם מבית המדרש המופלא והסוער של הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע"א, והם היו קובעים את משנת לימודם בבית החסידים, דבר יום ביומו.
רבי נטע היינסדורף שהיה למדן חריף ובעל מוח, היה יושב יום יום במשך שעות ארוכות בבית החסידים ועוסק בתורה בהתלהבות, כשהוא מעוטף בטליתו ועטור בתפיליו. עם זאת היה רבי נטע מעורב בענייני ציבור, ועושה הרבה למען הנצרכים. רבי לייבוש היה צעיר ממנו לימים, הוא היה חסיד גור בעל עזות דקדושה נמרץ ונלהב. שני גיסים אלו, שהיו חרשתנים גדולים, הכירו בעירם את הסוחר הצעיר רבי שלמה סירקיס, שמלבד היותו סוחר ממולח ואיש מצליח אף היה תלמיד חכם מובהק, מלא וגדוש בתורה ובעבודה.
ביום מהימים פשטה השמועה בבית החסידים בז'עגיראז' שחרשתן אחד, אף הוא מחסידי גור, נקלע לקשיים כספיים גדולים ועומד הוא לפשוט את הרגל. המשמעות של פשיטת רגל שכזאת הייתה איומה. מלבד הטרגדיה האישית של אותו סוחר, הייתה זו טרגדיה כפולה ומשולשת לכל אותם אנשים שהפקידו את כספם אצלו, כגון אברכים צעירים שנתנו בידו את הנדוניה שקיבלו לחתונתם, ובפרט אלמנות ויתומים שאת כספי הצדקה שאספו עבורם היו רגילים לתת לסוחרים כדי שהכסף יניב ויעשה פירות.
שני הגיסים קבלו על עצמם להוציא את הסוחר מן המיצר ולהעמידו על רגליו. הם הבינו שבכדי שהסוחר יוכל להשתקם עליו לקבל סכום כסף מסוים, וכך יוכל להמשיך לקנות סחורה ולמכור, ולצאת בזהירות מבאר השחת אליו נפל. החליטו הגיסים לצאת במגבית אצל הנגידים והעשירים ולבקש מהם לתת כתף תומכת לסוחר האומלל.
כמקובל במקרים שכאלה הכינו הגיסים רשימה מסודרת של אנשים אליהם ניתן לפנות ולבקש את עזרתם. לצד כל שם ושם כתבו הגיסים את הסכום שנראה להם כי יסכים לתרום. בסך הכל היה להם רשימה של עשרה אנשים מעשירי העיר, כשלדעתם כל אחד מהם יתרום אלף רובלים וכך יהיה בידם עשרת אלפים כדי לתת לסוחר. הם ידעו היטב כי לא תמיד הציפיות מוכיחות את עצמם, והסוחרים לא ממהרים לתת את הסכום שהוחלט עבורם, אבל זו הייתה ההשתדלות שעשו.
רבי לייביש פוזנר קיבל עליו את המשימה להסתובב אצל הסוחרים, והוא בחר תחילה לכולם לעלות אל רבי שלמה סירקיס. הכרותו עם רבי שלמה בתחומי הצדקה הייתה מוגבלת, הוא אכן הכירו כאדם תלמיד חכם וירא שמים, אך הוא לא ידע את הליכותיו וסדריו בענייני חלוקת הצדקה שלו. רבי לייביש נכנס לטרקלינו המפואר של רבי שלמה, והחל להסביר לו בהרחבה רבה את המשמעות הקשה של פשיטת רגל, הן כלפי הסוחר עצמו והן כלפי כל אלו שהשקיעו אצלו את כספם, ולכן הבקשה ממנו שיואיל לתת לסוחר זה סכום של אלף רובל.
להפתעתו של רבי לייביש הפסיק אותו רבי שלמה מיד בתחילת דבריו. הוא חתך את דבריו בחדות ואמר לו: בבקשה, הראה לי את הרשימה שבידך, את הרשימה של הסוחרים מהם אתה מתעתד לקבל את הצדקה ואת הסכומים שנקבת שם עבור כל אחד ואחד.
חשכו עיניו של רבי לייביש: בקשה מוזרה היא זו, מדוע מבקש רבי שלמה את הרשימה, האם הוא מבקש לתת לי עצות אל מי עלי לפנות ואל מי לא לפנות, שמא רוצה הוא להתערב בסכומים שנקבעו שם. מחשבות שונות רצו במוחו של רבי לייביש אך הוא לא הסגירם כלפי חוץ. בשתיקה רועמת הגיש את הרשימה לידיו של רבי שלמה וראה אותו מביט בריכוז רב ברשימה.
עם תום עיונו ברשימה, קם רבי שלמה בחדות ופנה אל עבר הכספת הגדולה שעמדה בפינת החדר. הוא שלף מפתח רב ממדים ונעץ בכספת, סובב לכאן ולכאן כמה פעמים, ושולף מתוכה ארבע חבילות שבכל אחד יש אלף רובל, ומושיט אותם בשתיקה לרבי לייביש, כאילו מדובר כאן בדבר המובן מאליו.
ראה רבי שלמה את רבי לייביש מופתע מהנהגה זו שטרם ראה או שמע כדוגמתו. יודע היה רבי שלמה היטב כי רגילים הם עסקני הצדקה להתקל בסירובים ובאכזבות, לבקש סכום מסוים ולקבל ממנו מחצה שליש או רביע, והנה כאן הוא קיבל פי ארבע מהמבוקש: לא אלף רובל אלא ארבע אלף רובל!
פתח איפוא רבי שלמה והסביר לו: בדקתי היטב מי אכן יתרום לך מרשימה זו שבידך, והיות ומכיר אני את האנשים שברשימה ויודע שמשלשה מהם לא תקבל אפילו פרוטה אחת, אם בשל שאין להם ואם בשל שאין הם מסוגלים לתת, ידעתי שיחסרו לך שלשת אלפים רובל, שהרי היה בדעתך לקבל מכל אחד מהם אלף רובל, לפיכך השלמתי אני את הסכום, ומלבד האלף רובל שאותם ביקשת ממני הוספתי ונתתי לך גם את חלקם של אלו.
יצא רבי לייביש מביתו של רבי שלמה ומיהר אל גיסו לספר לו את דבר הפלא:
אברך שטרם מלאו לו עשרים וחמש שנה, אינו מכיר את הסוחר שהתמוטט, והנה הוא מוציא מכספו ללא אומר ודברים סכום מופרז של ארבעת אלפים רובל, כשכלל לא התבקש לעשות זאת. ואברך זה מהלך בצידי דרכים ואיש אינו יודע את גדולתו. החליטו שני הגיסים גם יחד שדבר זה ראוי לספר לרבם הגדול הרה"ק השפת אמת. הלוא דבר פלא והפלא הוא, וראוי שצדיק הדור יידע מכך.
עשו שני הגיסים נסיעה מיוחדת לעיירה גורא קאלאווריה, לבית מדרשו של הרה"ק השפת אמת. נכנסו אל הרבי וספרו באזניו את סיפורו המופלא של רבי שלמה סירקיס.
שמע השפת אמת את סיפורם של חסידיו, וכדרכו הגיב במלים קצרות: יהי חלקי עמו! רבי נטע שמע ושתק ואילו רבי לייבוש העז ושאל את הרבי: האם להביא אותו לגור? והרבי עונה במהירות: לאו דווקא, אבל ראוי שתחקרו אודותיו כיצד נוהג רבי שלמה זה בחיי היום יום שלו.
מששבו שני הגיסים לז'עגיראז' לא חסכו כל מאמץ כדי לתהות על קנקנו של רבי שלמה, ובכל נסיעה שלהם לגור חזרו והזכירו את שמו של רבי שלמה והוסיפו שהם כבר מכירים אותו מקרוב ויודעים את תכונות רוחו ואת יראת השמים העמוקה שלו.
לאחר כשנה מסיפור המעשה, אמר הרבי מגור: הביאו אותו אלי! ואכן משנכנס רבי שלמה אל הרבי וראה את מראה פניו הקורנות הוא ידע כי זהו רבו. השפת אמת עצמו לא החליף אתו אלא מילים מעטות, אבל רבי שלמה כבר נכבש כולו והיה לחסיד של השפת אמת בלב ובנפש.
