הוא שילם ביוקר כדי להביא "ארבעס" מיוחד מירושלים, וגילה שהשליח מביא לו את המוצר שמיוצר ממש ליד הבית שלו באשדוד. סיפור מאלף עם מוסר השכל מרטיט - הישועה שלך הרבה יותר קרובה ממה שאתה חושב
והנה, באותו זמן פנה אל ה'מגיד שיעור' איש יהודי נכבד מבני אשדוד המבשל ארבעס, והוא שולח למוכרם בכל הערים בארה"ק, וביקש מה'מגיד שיעור' שיהיה שלוחו להעבירם לכמה וכמה חנויות בעיר ירושלים, ואחת מהן לאותה חנות... מתוך זה הבין המגי"ש כי אותה חנות שיש לה ארבעס כל כך מיוחדים (לפי מחשבת אותו משלח...) אינם אלא ארבעס הבאים מאשדוד ומוכנסים שם לתוך קופסאות של אותה חנות...
מכיוון שכן, התחיל להשאיר אצלו לכתחילה כמות עבור אותו יהודי, ובערב נתן לו מהארבעס שנתבשלו באשדוד ונשארו שם. כעבור כמה שבועות, כשבא האיש לשלם עבור ה'משלוח', סיפר לו המגי"ש כי הוא פטור מלשלם, מאחר שלא הביאם כלל מירושלים אלא הניחם לכתחילה בביתו... והכול היה רק דמיון גדול, כאילו שאותה חנות מוכרת משהו שאין כמותם בכל העולם... ולמעשה, המה באים משכנו הקרוב אל ביתו.
שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: עובדא שמענו ממכירי בעל המעשה, איש יהודי הדר באשדוד ומשמש כ'מגיד שיעור' בישיבה חשובה בעיה"ק ירושלים, ובכל יום ויום הננו נוסע ברכבו את הדרך הלוך ושוב. עם הזמן גלגלו לידו פרנסה נוספת מן השמים, שהוא משמש כ'שליח' להעביר חבילות מאשדוד לירושלים וכן להיפך, תמורת תשלום הוגן וזול.
באחד הימים פנה אליו ידידו ושכנו הדר באשדוד, וכה אמר לו: "בחנות פלונית בעיה"ק ירושלים מוכרים 'ארבעס' אשר טעמם ערב עד מאוד, חפץ אני לכבד דייקא בהם את השב"ק. על כן, עשה עמדי חסד ואמת – אנא, מהיום והלאה קנה שם עבורי בכל יום חמישי שתי קופסאות ארבעס ואשלם לך 40 שקל דמי משלוח". בשמחה רבה הסכים המגי"ש.
והנה, באותו זמן פנה אל ה'מגיד שיעור' איש יהודי נכבד מבני אשדוד המבשל ארבעס, והוא שולח למוכרם בכל הערים בארה"ק, וביקש מה'מגיד שיעור' שיהיה שלוחו להעבירם לכמה וכמה חנויות בעיר ירושלים, ואחת מהן לאותה חנות... מתוך זה הבין המגי"ש כי אותה חנות שיש לה ארבעס כל כך מיוחדים (לפי מחשבת אותו משלח...) אינם אלא ארבעס הבאים מאשדוד ומוכנסים שם לתוך קופסאות של אותה חנות...
מכיוון שכן, התחיל להשאיר אצלו לכתחילה כמות עבור אותו יהודי, ובערב נתן לו מהארבעס שנתבשלו באשדוד ונשארו שם. כעבור כמה שבועות, כשבא האיש לשלם עבור ה'משלוח', סיפר לו המגי"ש כי הוא פטור מלשלם, מאחר שלא הביאם כלל מירושלים אלא הניחם לכתחילה בביתו... והכול היה רק דמיון גדול, כאילו שאותה חנות מוכרת משהו שאין כמותם בכל העולם... ולמעשה, המה באים משכנו הקרוב אל ביתו.
וכל אחד ילמד מכאן לעניינו, כי הנה אותו יהודי הכריז: "לארבעס הללו אני נצרך!", הטריח את סביבתו, שילם ממון ודמים – וכל כך למה? בכדי לקבל את הארבעס שכבר עמדו מוכנים לפניו באשדוד... מדוע התעקש לקבל אותם דרך ירושלים? ולזה דומה כל איש המדמה לומר: "משם ישועתי תבוא... כשיהיה לי דבר פלוני אז ישתנה כל מצבי לטובה", או שהוא מצביע: "דווקא שידוך זה אני רוצה, דווקא ישיבה פלונית אני חייב עבור בני, דווקא מקום עבודה פלוני, פרנסה פלונית...".
וכל הרבה "דווקא" כיוצא בזה, ואינו יודע כי הכול מונח ומוכן לפניו. הנח, הכנע עצמך, קבל באהבה הנהגת הבורא עמך, ואל תעשה 'השתדלות' יתר על המידה, וכל הטובה והברכה תגיע אליך עד פתח ביתך.
וביותר עומק נלמד, כי אותו 'משלח' היה בטוח שרק בזכות השתדלותו המרובה זכה להשיג את הארבעס הטובים והמשובחים... ולא שם אל ליבו כי ה'ארבעס' כבר היו באותו זמן מוכנים לו ונמצאים לצידו, ולא היה צריך להרבות כל כך בהשתדלות מבוהלת להשיג את צרכיו.
כיוצא בזה ייאמר לכל המשתדלים יותר מכפי המידה ו'נדמה' להם שרק בכוח מעשיהם הצליחו, ולא ידעו ולא הבינו כי אשר נגזר על האדם יגיע אליו גם ללא טירחא מרובה. ומכאן נלמד שלא להיות משונה במעשיו, ועל אחת כמה וכמה שלא להורות לעצמו 'היתרים' לעבור על רצונו יתברך בכדי להרוויח.
